יואב גלנט ניסה לעקוף את אי-הצדק ואת השחיתות המובנית במושבים, ועשה לעצמו צדק פרטי. המדינה - הפרקליטות ומינהל מקרקעי ישראל - חיפתה עליו, ובפועל גרמה להטעיה ולשחיתות. עד שהכול התפוצץ. זה כל הסיפור. זאת פרשת גלנט על רגל אחת.
מכאן, צא ולמד: לוקח שנה, לוקח עשור, הנה הנה מגיעים לפסגת הסולם - בדיוק אז צף הלכלוך. ממש לא משנה מי מציף אותו, ולמה.
גם אם מדובר בצדקנים, בקנאים, בנוקמים, גם אם בעל הצרה - במקרה זה אלוף גלנט בדרך לרמטכ"לות - משוכנע כי נעשה לו עוול, וגם כאשר הוא "לא עבר עבירה ולא עשה דבר שאחרים לא עשו..." (כך אמר בכיר לשעבר במועצה האזורית), ריח רע הוא ריח רע. והוא נדבק. לתמיד.
מצד שני, זהו סיפורה של ההתיישבות החקלאית. עם כל הכבוד לבניין הארץ ולכיבוש האדמה, הצליח המגזר החקלאי למצב עצמו כמרכז של אי-צדק, עיוותים ושחיתויות.
די לראות את עשרות אלפי, אולי כבר מאות אלפי, העבירות, ההשתלטויות, הפלישות, ההקצאות החריגות, שינויי התקנון הנסתרים, ספסרות הקרקע והמים, השימושים החריגים הלא חוקיים. לעין כל, בלי דין ובלי דיין, עם מניפולציות של סחיטה פוליטית.
מצד שלישי, זה גם סיפור המריחה, הפרוטקציה וחוסר הרצינות בפרקליטות ובמינהל. גם אם פרשת גלנט תסתיים עם דרגות רב-אלוף, חקירה חייבת להתבצע, כולל הסבר באשר למה שקרה ומי מקבל קרקע "לפנים משורת הדין",
אתמול (ה') טענה הבכירה במינהל שחתמה על המכתב כי היתה זו "פליטת קולמוס". ואיך קרה שהטעיה מתגלגלת לדרגות הגבוהות בפרקליטות ולבג"ץ?
החונטה של המושבים
הסיפור שמאחורי הסיפור: חובתה של האגודה השיתופית במושב לחלק את הקרקע החקלאית באופן שוויוני, בין כל בעלי הנחלות במושב, ללא הבדל. כמעט בכל מושב קיימת "חונטה" השולטת ב"ועד האגודה השיתופית".
זו קבוצה קטנה, איתנה, חזקה, ותיקה, השולטת במושב ביד רמה. אלה האנשים שמחליטים ומסדרים את חלוקת הקרקע ואת השימושים בה. הם מחוברים למינהל מקרקעי ישראל ולגופים החקלאיים הממסדיים והפוליטיים. מאחר שיש מלחמה על כל דונם, ועד האגודה הוא סוג של נאמן על האדמה, עם חובות ליושרה ולשוויון בין בעלי הנחלות.
כשהגיע גלנט לחיות במושב עמיקם קרה לו מה שקרה לרבים אחרים במושבים אחרים. כשרכש נחלה החתימו אותו הוותיקים והחזקים, כמו שהחתימו אחרים, על כך שהוא יודע שלא יקבל את השטח החקלאי שמגיע לו, 35 דונם, ולא יבוא בטענות לאגודה.
עבר זמן, וכשהיה גלנט המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, מהגדולים שבין בעלי תודעת הקרקע החקלאית ותהפוכותיה, הוא החליט לעשות לעצמו צדק פרטי. הוא פנה למינהל בבקשה להשלים את תקן נחלתו. גלנט צירף מפה שנמסרה לו מהמושב, ובה סומנו אותם 35 דונם. אלא שמדובר בשטח שכלל איננו נמצא בשטח המושב, לכן אסור היה לתת אותו.
המינהל, בדרך לא ברורה, על-ידי בכירים לא מזוהים ועל אף 'שהיו מי שהתריעו, אישר הקצאה "לפנים משורת הדין". הפרקליטות, בידיעה או בחוסר ידיעה, אימצה את המידע המטעה והעבירה אותו לבג"ץ, בתשובה לעתירה שהגישו חברים במושב כבר לפני כ-3 שנים. מבקר המדינה חוקר את העניין. גלנט יתייצב בפניו בימים הקרובים.
לצד 35 הדונמים הללו פלש גלנט ל-28 דונמים נוספים. הוא המשיך להחזיק בקרקע כמה שנים, למרות דרישות הפינוי מהמינהל. הוא פינה אותה באפריל 2009, רק לאחר שקיבל זימון לבג"ץ, ואפשר שרק אחרי שמעמדו בצבא סימן אפשרות לרמטכ"לות. בדרך הוא גם אימץ לעצמו, בעצמו, עוד 350 מ"ר לגינה וחניה וסלל כביש גישה, שוב באופן לא חוקי, אבל לכך יש "היתר" מהצבא.
גלנט, איש צבא משובח, נפל לבור שנפלו בו רבים וטובים לפניו ואחריו. מגיע לי. הכול מותר. יהיה בסדר. מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו. לא חבל?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.