האקמול של פישר

כשסטנלי פישר זז - הוא זז מהר; כשהוא מתערב בשוק - התערבותו אלימה. מרגע שפישר תפס את הנזק שנגרם כאשר הספקולנטים נהפכו גורם דומיננטי המחזיק יותר משליש מהמסחר במק"מ, הוא החל לפעול, ובמהירות.

אתמול (ד') היה שלב א' - בנק ישראל הוציא טיוטה לדרישת דיווח על עסקאות מט"ח. היום, שלב ב' - הנחייה על חובת נזילות, מגבלה קלאסית על תנועת הון חופשי. אף אחד לא יופתע אם מחר יגיע שלב ג', ומשרד האוצר יצטרף עם צעדי מיסוי, בדיוק כמו שקרה בברזיל.

בנק ישראל מפעיל את שני להבי המספריים, ומנסה להשפיע על היצע וביקוש בעת ובעונה אחת. מצד אחד הוא נוקט צעד שיפחית את מספר העסקאות. אם טענת בנק ישראל נכונה, ובאמת חלק גדול מהעסקאות במט"ח נעשה על ידי ספקולנטים הפועלים לטווח קצר, אזי חובת הדיווח עשויה לגרום לחלק מהלקוחות שלא לבצע עסקאות.

מצד שני מגיעה הדרישה מהבנקים ליחס רזרבה גבוה יותר, שאמורה להקטין את היצע המכשירים הפיננסיים. בבנק ישראל חושבים שאם שהבנקים ייצטרכו לרתק 10% משווי כל עסקת נגזרי מט"ח, הם יחשבו פעמיים האם לבצע את העסקה, ואף ייקרו אותה.

אגב, אפשר להתחיל עם חובת נזילות של 10% ולטפס למעלה, נאמר ל-40%. אבל התרגיל הזה, למי ששכח, לא ממש עבד בשוק המשכנתאות.

קונים זמן

שאלת המפתח טריוויאלית - מה יעשו צעדי בנק ישראל לשער הדולר, ולכמה זמן. ייתכן מאוד שפישר יצליח והדולר יתחזק לזמן מה, אבל ככל שזהו צעד דרסטי, ברמה המשקית - זה אקמול בלבד.

הבעיה הבסיסית שבינתיים לא מטופלת והיא, לישראל יש משק חזק, ולמשק חזק - יש מטבע חזק. למי שזוכר את 1985 ואת 2002 זה נראה אבסורד - אבל היום ישראל היא משק חזק, יציב, צומח ולמשק כזה יש מטבע חזק.

פישר מבין את זה היטב, וכל תרגילי בנק ישראל הם לטווח הקצר ונועדו לקנות זמן. השאלה היא מה עושים בזמן הזה.

פישר מקל על היצואנים, וקונה להם מרווח נשימה כדי שיצילו עצמם בעתיד על ידי התייעלות והסטת היצוא. אבל אם בצד הריאלי לא יקרה דבר, כל מה שיעשה פישר לא יהיה רלוונטי. אין קסמים ואין מה לצפות שניתן יהיה לגרום לפיחות השקל לאורך זמן, זו חיה שלא קיימת. הכדור עובר עכשיו לממשלה.