בשולי פרשת גלנט, כדאי לשים לב גם לדם הרע שזורם כנראה בתוככי עמיקם, היישוב הפסטורלי שבו בחר הזוג גלנט לגור לפני 20 שנה. עוד מושב בצפון הארץ שנראה למבקר מן החוץ כמו פסגת איכות החיים הישראלית. "משפחה גדולה", שכוללת בסך הכול 150 משפחות, החיה בשלווה ובנועם בקהילה מלוכדת ועוטפת.
עד שמסתבר, פעם ועוד פעם (ועמיקם היא כמובן רק דוגמה), שרק מחכים שהאורחים ייצאו כדי לאכול אחד את השני. סכסוכי קרקעות, סכסוכי מים ושאר סכסוכי שכנים, שבמקום כל כך אינטימי ומבודד (ומשעמם?) הופכים לזירת קרב ומלמדים שיש כנראה יתרונות לאנונימיות העירונית שבולעת את אנשיה בתוך בטון ובניינים.
ובדיוק עכשיו, בימים הקרובים יגיע חוק ועדות הקבלה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. החוק שאמור לעגן את תפקודן של ועדות הקבלה ולאפשר לכל יישוב - כזה שמונה עד 500 חברים - לשלוט טוב יותר בהליכי קבלת התושבים החדשים.
בלי להיכנס לשאלות הערכיות, כדאי שמישהו יפיק עוד לקח קטן מפרשת גלנט ו"סכסוך השכנים" בעמיקם - שכמו יתר המושבים בארץ כבר עשרות שנים מסנן את הנכנסים בשעריו.
בוגי יעלון, רמטכ"ל עד לפני מספר שנים, דיבר על הנעליים הגבוהות שהוא נועל בכניסה לקריה, שאמורות להגן עליו מפני הנחשים שרוחשים מסביב - דווקא במקום שבו כולם נראים, לבושים ומדברים בדיוק כמוהו. הומוגניות, מתברר, מצמיחה לא פעם רק יותר מחלוקות ואויבים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
