"יש ביקושים, ואנשים בסופו של דבר יירדו מהגדר ויקנו"

"קרקע, תכנון וכוח אדם - אלה שלוש הבעיות היום בענף הבנייה למגורים", אומר יובל עטיה, מנכ"ל חברת מבנים ונתיבים. "היום, לוחות הזמנים ארוכים יותר משום שעובדי הכפיים הם זרים, ואין אלטרנטיבה אחרת. כדי לשמור עליהם אני צריך לשלם טוב - כל שלושה חודשים אני מעלה משכורות. זה אסון, זה מעלה את מחיר הדירות. זו תהיה צרה צרורה אם לא יפתרו את בעיית העובדים הזרים".

מבנים ונתיבים הוקמה בשנת 1963 כחברת תשתיות על-ידי אלי עטיה, אביו של יובל, שכיום מכהן כיו"ר החברה. לפני כ-20 שנה החלה החברה לשמש גם כיזמית בנייה למגורים ובהמשך גם כקבלן ביצוע בפרויקטים של החברה. כיום, בונה החברה בהיקפים צנועים, של כמה מאות יחידות דיור בשנה, בעיקר בפריפריה; שני פרויקטים נמצאים כיום בביצוע, האחד באשקלון, כור מחצבתה, והשני ביבנה. לראשונה בוחנת החברה לבנות פרויקט במרכז הארץ ושוקלת לגשת למכרז המינהל בראש העין.

"כשאנחנו בוחנים שכונה או מתחם, אנחנו בודקים את החינוך, הנגישות והתכנון השכונתי. דווקא המכרזים של המינהל הם לארג'; אתה אמנם משלם כפול על הפיתוח, אבל יש יותר חניה, המדרכות רחבות יותר, ויש יותר מבני ציבור", אומר עטיה. "לעומת זאת, התב"ע (תכנית בניין עיר) של יזמים פרטיים, היא תב"ע לחוצה כי מה שאכפת להם זה העלות ליחידת דיור, ולכן לרוב הם עושים את המינימום הנדרש. אבא לא מרשה לי לקנות מגרש בלי תכנון נאות. לכן, אני מעדיף לקנות במכרז ולא מפרטיים. אני לא מעוניין לבנות מוצר נכה עם תכנון סביבתי לקוי. כשהשכונה תתמלא ויהיה צפוף, זה כבר לא יהיה מוצר מנצח והרוכשים יקללו אותנו".

- למה בחרתם לבנות ביבנה, שם פעילות היום הרבה חברות בנייה?

"ביבנה לא בנו הרבה שנים, היא נשכחה, לא התחדשה, נרדמה. אך היא מאד נגישה, יש בה חינוך מצוין ותמהיל אוכלוסייה יחסית חזק. תוך עשר שנים תהפוך יבנה לנס ציונה - יש לה את כל האיכויות הנדרשות. קניתי את המגרש בכ-270 אלף שקל לקרקע ליחידה לפני שנה וחצי וגם אז אמרו שאני משוגע. היום המחיר הוא כבר 400 אלף שקל ליחידת קרקע, הגוזר מחיר של 1.2 מיליון שקל לדירה. ברגע שאתה מביא את רמת ההכנסה של תל אביב לפריפריה, תוכל למכור. כשאתה מוכר דירה במחיר כזה, זה פרמטר שיקבע את חוזק האוכלוסייה במקום".

- אתה מרגיש קיפאון במשרדי המכירות, עכשיו כשאנשים מחכים לירידה במחירי הדירות?

"בכל פעם שהמדינה אומרת משהו, אנשים יושבים שוב על הגדר, אבל אחרי שהם רואים שלא קורה דבר, הם חוזרים אל למשרדי המכירות. לפעמים אני שואל את עצמי, 'מאיפה באו כל אלה?'. יש ביקושים, ואנשים בסופו של דבר יירדו מהגדר ויקנו".

- מתי תעשה את קפיצת המדרגה למגרש של הגדולים?

"אנחנו 'קונטרול פריקס'; אנחנו צריכים לדעת איפה כל מסמר, כל בורג נמצא, רוצים להכיר את הדיירים, את השכנים. זה גורם לנו לעבוד היכן שאפשר לגעת בבטון על הבוקר. אנשים בפריפריה לא בהכרח קוראים את המסמכים, הם רוצים לדעת ממי הם קונים את הדירה ולאבא יש פה מוניטין מדהים והוא נותן יחס אישי. אם יהיו לי 1,000 דיירים, אני לא אוכל לעשות את זה".