יש טורקים ויש נאורים

"עמק הזאבים - פלסטין" הוא סרט טורקי לא במובן המקובל, אלא בהיותו תוצר של יוצרים טורקים.

הסרט הוא על ארועי עצירת ספינת המרמרה בדרכה לעזה. הסיפור נסוב על סוכן טורקי המבקש לנקום את מותם של הרוגי הספינה. מולו ניצב קצין ישראלי, שבין השאר הוא רוצח ילדים פלסטינים. מדובר אם כן בכתב שיטנה נגד התפקיד שמילאה ישראל בפרשת המשט לעזה, ובמקביל מעלה הסרט את הטורקים שנהרגו לדרגה של קדושים.

אצלנו זה לא יכול לקרות. הסרטים הישראלים, רובם ככולם, נדמה לי שכולם, מעניקים את האמפטיה שלהם, מי פחות ומי יותר, לצד השני. בדרך-כלל, נדמה לי שתמיד, יש כיבוש אכזר ובלתי אנושי, ויש נכבשים עניים ומסכנים הנרצחים על לא עוול בכפם.

הכיבוש מצדיק הכל

הכיבוש, בסרטים שלנו, מצדיק הכול. כלומר, הוא לא מצדיק את מה שישראל עושה, בוודאי שלא. הוא מצדיק את מה שהפלסטינים עושים.

החמאס לא משגר פגזים בגלל שאינו מכיר בקיום המדינה, לא מחזיק בגלעד שליט בגלל שנאה ליהודים, או בהשראת כהני הדת שלהם - אלא בגלל הכיבוש. הכיבוש אשם בכל. בלבותיהם של הפלסטינים אין שנאה, אין דחפים אכזריים, כל מעיניהם נתונים אך ורק להשיג את עצמאותם.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה המזרח-תיכונית, אפילו על קצה המזלג, יודע שזו תמונה חד-צדדית מעוותת. לא שישראל אינה מבצעת לעתים פשעים ומעשים פסולים. לא שאין צורך בסרטים המציגים זאת. לא שאסור להציג ולהשמיע ביקורת כאשר זה מוצדק ומתבקש. הייתי מתבייש לחיות במדינה בה אין ביקורת עצמית אמיתית ונוקבת.

אבל הרי אין בעולם מצבים פשוטים. שום דבר אינו לחלוטין חד-משמעי. הדברים בדרך-כלל, ובאזור שלנו בפרט, מאד מורכבים. אז איך זה שאנחנו רואים ברוב הסרטים הישראלים פן אחד של המורכבות הזאת? - הרי לכל מה שקורה יש רקע, יש היסטוריה.

איך זה שאנחנו לא מקבלים יצירות בהן נראה גם הצד השני של המטבע, הבעיות הקיומיות של מדינה המוקפת בשוחרי רעתה? איפה האכזריות והאטימות של האויב, העדר הערכים, שלילת זכויות אזרח בסיסיות בכלל, ושל נשים בפרט? היכן הפשעים שלהם?

עדר האטומים

היוצרים שלנו לא חושבים שאפשר וצריך להציג גם את הפלסטיני האחר, המכוער. בסרטים שלהם הפלסטינים רק סובלים מהכיבוש, שום דבר אחר לא קורה בחייהם. כי היוצרים שלנו הם אנשים נאורים, לפחות בעיני עצמם. ולהיות נאור זה להיות בעד הצד השני - תמיד, אפילו במחיר הצגתה של תמונה חד-צדדית מעוותת (אבל גם נמכרת היטב בעולם).

לא נאורות יש כאן, אלא אטימות הנובעת מקיבעון מחשבתי. יוצרים אלה וכאלה אינם מסוגלים לנסות לראות את הדברים אחרת, מוחותיהם קשיחים, אין בהם את הגמישות הנחוצה כדי להתאים את דעותיהם בהתאם לנסיבות משתנות. הם חושבים ויוצרים על-פי כללי העדר השמאלני אליו הם משתייכים - שאינו שונה, מבחינת האטימות, מהעדר הימני.