הקצאת הנחלה לגלנט היתה לא חוקית מלכתחילה

יש מספר עניינים בולטים בפרשת הקרקעות של יואב גלנט במושב עמיקם, שלצורך הבנתם יש להגדיר מהן הזכויות בנחלה:

* שטח חקלאי לעיבוד מחוץ לאזור המגורים (נקרא חלקה ב' או חלקה ג', ובמקרה של מושב עמיקם מדובר ב-35 דונם חקלאיים).

* בחלקת המגורים ביישוב (נקראת חלקה א'), בעל נחלה רשאי לבנות לעצמו בית בשטח 160 מ"ר, הנקרא "בית בעל הנחלה".

* בעל הנחלה רשאי לבנות בחלקת המגורים בית נוסף בשטח של 160 מ"ר לאחד מילדיו, שאותו הוא מייעד להיות בן ממשיך בנחלה.

* על-פי עיקרון "3 דורות בנחלה", כאשר יהפוך בנו של גלנט לבעל הנחלה, ייבחר אחד מנכדיו כבן ממשיך ויקבל את הבית השני בשטח של 160 מ"ר, ואילו גלנט יוכל לבנות יחידת מגורים נוספת של 55 מ"ר ולגור בה.

* הזכות להקים בית צמוד קרקע על מגרש בהרחבה הקהילתית בכל פעם שהמושב יוצא לפרויקט הרחבה.

1. גלנט לא קנה, אלא קיבל בחינם

המשפט "גלנט קנה את הנחלה" הוא שגוי ומטעה. גלנט קיבל את הנחלה בהקצאה ללא מכרז, על יסוד המלצת ועד אגודת המושב. הוא קיבל "נחלה לא מאוישת", כלומר, הוא קיבל ללא תמורה כספית נחלה פנויה במושב, נחלה הכוללת את הזכויות המפורטות לעיל.

עבור זכויות אלה גלנט משלם דמי חכירה שנתיים למינהל מקרקעי ישראל בסך כ-700 שקל בשנה. גלנט שילם למינהל רק תשלום נוסף (דמי היתר) עבור זכויות הבנייה העודפות שביקש לבנות מעבר ל-160 מ"ר בבית בעל הנחלה, וזה הבית הענק שבנה.

כלומר, מעבר לבית המגורים הענק שכבר בנה - ובהנחה שבנה אותו בהתאם להיתר הבנייה, ללא חריגות, ושילם את מלוא דמי ההיתר למינהל - לגלנט יש זכות לבנות על חלקה א' בית נוסף בשטח 160 מ"ר ועוד "יחידת קשישים" בשטח של 55 מ"ר.

למושב מותר היה לגבות מגלנט עבור "השקעות ברכוש האגודה", סכום מקסימלי זניח של 50 אלף שקל. כדי למנוע מניפולציות, היו גלנט והאגודה היו חייבים למסור תצהירים למינהל על כך שלא שולם מעבר לכך.

2. ההקצאה נעשתה בניגוד לנהלים

על-פי נוהלי האגף החקלאי במינהל (הוראות האגף החקלאי 31 ו-59), בתהליך של "מסירת זכויות נחלה פנויה למתיישב ראשון", האגודה והמתיישב צריכים לספק למינהל "תרשים מלא של חלקה א' הנמסרת למתיישבים, על רקע גוש וחלקה, בציון גודלה, ופירוט גודל יתר השטחים של הנחלה (חלקות ב' וחלק יחסי בשטחים שבעיבוד משותף), כמו ליתר בעלי הנחלות ביישוב".

אין מחלוקת על כך שגלנט פעל נמרצות במינהל וארגן לעצמו את 35 הדונמים החקלאיים בדרך עוקפת ו"לפנים משורת הדין". אילו גלנט ומושב עמיקם היו מציגים בפני המינהל את המבנה האמיתי של ההקצאה, ולפיה גלנט ויתר על 35 הדונמים החקלאיים - אסור היה למינהל לאשר את ההקצאה לגלנט, שהרי מדובר בהקצאה חלקית, לא של נחלה שלמה, ועל כן ההקצאה אסורה.

משפטנים אמרו ל"גלובס" כי עצם מצג זה, שבו היו שותפים המושב וגלנט, יכול לאיין את ההקצאה.

3. לא רק וילה, גם מגרש בהרחבה

מלבד הבית המדובר שבנה גלנט במושב עמיקם על חלקה א', השטח שסביב בית המגורים, הוא הקים גם בית צמוד קרקע בפרויקט ההרחבה של המושב.

על-פי הכללים בהרחבות, כל הרחבה מיוחסת לבעל נחלה במושב (שמוותר על קרקע מחלקתו כדי לאפשר הקצאת מגרש בהרחבה). לבעל הנחלה יש הזכות לרכוש ממינהל מקרקעי ישראל בעצמו את המגרש להרחבה או, לחלופין, להמליץ בפני ועד האגודה מי זכאי להשתמש בזכות הזו. בהמשך, אחרי המלצת בעל הנחלה, האגודה מעבירה את ההמלצה שלה ואת שם המומלץ למינהל, והמינהל מוכר למומלץ את המגרש בהרחבה.

כאשר גלנט קיבל את הנחלה, הוא קיבל במסגרת זכויותיה כאמור גם את הזכות להשתתף בפרויקט הרחבה של מושב עמיקם. המושב התחיל לגלגל את פרויקט ההרחבה הראשון שלו לפני כ-15 שנים, והתב"ע אושרה בשנת 1996.

המושב ביקש להקים שכונת הרחבה של בתים צמודי קרקע, על מגרשים בגודל של כ-700 מ"ר, ושטח הבנייה הבסיסי בכל מגרש בהרחבה הוא 140 מ"ר, אבל רוב רוכשי המגרשים בנו כ-160 מ"ר או יותר ושילמו לממ"י בגין אישורי הבנייה מעבר ל-140 מ"ר.

פרויקט ההרחבה כלל כ-60 מגרשים, והבנייה בפועל התחילה בשנת 1997. רוכשי המגרשים שילמו למינהל כ-60 אלף דולר עבור המגרש, כולל הוצאות פיתוח.

גלנט היה מאלה שמימשו בעצמם הזכות להרחבה ובנה בית בהרחבה. לגלנט כנרה שיחק המזל בהגרלת המגרשים - המגרש שיוחס לו בהרחבה ניצב סמוך לחלקה א' שלו. ביתו בהרחבה מושכר.