בגין: לא ברור איך גובש הרוב לחוק חברת החדשות

השר בני בגין (ליכוד) מבקר בחריפות את החלטת ועדת השרים לחקיקה להעביר לקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ יריב לוין (ליכוד) לביטול ההשפעה של נציגי הציבור בדירקטוריון חברות החדשות (חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10) בבחירת מנהליהן.

"המשמעות של ההחלטה היא נטילת כל בקרה מטעם הציבור על ניהול חברת החדשות", אומר בגין בשיחה עם "גלובס".

בגין היה חלק ממה שהוא מכנה "מיעוט מרשים בדלותו" שהתנגד לחוק יחד עם השרים דן מרידור, שלום שמחון ויעקב נאמן.

לדבריו, לא ברור לו כיצד "התגבש רוב כל-כך נאה לחוק בקרב השרים. חלק מהבעיה היא שאינני יודע את הסיבה לחוק ולא הבנתי מדוע יחסי הכוחות היסודיים של הדירקטוריון נעלמו מההסבר".

- מדוע אתה חושב שהוא הוגש כעת וזכה לתמיכה כה גורפת?

"צריך לשאול אותם. אין לי ולו השערה. הבעיה היא התוצאה. יש פה משהו עלום שאני לא מבין, ואני אוהב שהדברים ברורים. הסיבה המיידית, ולא צריך לפרשה, היא נוחותם של הזכיינים, ואני מרשה לעצמי לטעון שלי זה לא מספיק".

על-פי הצעת החוק של לוין, תקוצר קדנציה של מנכ"ל חברת חדשות ל-3 שנים במקום 5 שנים כיום, וזהותו של המנכ"ל תקבע ברוב רגיל בדירקטוריון, במקום רוב של 75% כנהוג היום.

משמע הדבר כי השליטה כולה תוכל לעבור לידי בעלי המניות של חברת החדשות מקרב חברות-האם, המהווים 60%, ואילו ל-40% נציגי הציבור, אשר נטולים פניות כלכליות, לא תהיה כל השפעה.

"הציבור מאבד כך את יכולתו לפקח את התהליך, בניגוד מוחלט לכוונה המקורית של החוק", אומר בגין. "היסוד הוא הידיעה העובדתית שנעדרה מההסבר לחוק, שהציבור מחזיק רק ב-40%. המשמעויות עלולות להיות מרחיקות לכת מבחינת יכולתם הכלכלית של הזכיינית להשפיע על החדשות. זו פגיעה דמוקרטית, אפילו אם האינטרסים הם 'רק' כלכליים ולא מעבר לזה".

החוק עבר כאמור בוועדה, בתמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וחרף הסתייגויות שעלו בדיון. בסופו של דבר הוחלט כי החוק ימשיך לשלב הבא, בתיאום עם שר המשפטים ושר התקשורת משה כחלון.

"יש לציין", אומר בגין, "כי הוועדה שמעה את ההסתייגויות ולקחה אותם לתשומת-לבה".

פרשנות: מיהו ח"כ יריב לוין ומה מניע אותו

ח"כ יריב לוין הוא פרלמנטר די אנונימי, חבר סיעת הליכוד, שפרץ לרגע למרכז הדיון הציבורי סביב החוק המתקדם על ריסון נציגי הציבור בחברת החדשות. קצת אור על זהותו של לוין זורות 3 ידיעות בעיתון "ידיעות אחרונות" מהחודש האחרון בלבד.

ב-10 בינואר מספקת טובה צימוקי פרשנות על ביטול "הלכת האפרופים" של השופט אהרן ברק על-ידי לוין. ב-22 בדצמבר מקבל לוין ידיעה נרחבת בעמודי החדשות של העיתון (צביקה ברוט) על הצעתו למשות מן הים את שרידי האלטלנה.

אך הכתבה שנותנת לנו הכי הרבה פרטים על לוין היא זו שמפורסמת במוסף לשבת ב-7 בינואר (נחמה דואק וצביקה ברוט). "יריב פוליטי" נקראת הכתבה המפרגנת, שמתארת בהרחבה את פעילותו הפרלמנטרית והציבורית ככלל. לוין מתאר את הביקורת שיש לו על מערכת המשפט, על חברי הכנסת הערבים ועל קדימה.

אף אחת מהכתבות לא מסבירה מאיפה בא ללוין הרעיון באשר לשינוי המציאות בדירקטוריונים של החדשות. אך המציאות של התקופה האחרונה אולי יכולה לספק השערות.

בימים אלה מתנהלים מספר תהליכים בשוק התקשורת. הראשון שבהם הוא המעבר לרישיונות, שיאפשר כניסה של גופי חדשים לעולם הטלוויזיה המסחרית - בו לכל ערוץ חדש יהיו שידורי חדשות. תהליך אחר הוא בחינה של הקמת ערוץ חדשות בטלוויזיה הרב-ערוצית.

הגדלת כוחם של בעלי המניות בחברות החדשות הקיימות תאפשר לגופים חזקים שרוצים להיכנס לשוק לגלוש אליו בנוחות יתר. השאלה היא: באיזה מקום מתחבר לוין לאותם גופים חדשים?