הילדונת מאגף כוח-אדם

איכשהו, התרגלתי לזה שמומחים בוגרים ובעלי ניסיון מתלוננים על הצעירה ההיא שמחליטה החלטות לגבי הקריירה שלהם. גם אם באופן אבסורדי, רבים מהם ספוגי אפליה על רקע גיל בעצמם.

אך איני מצליחה להתרגל לכך שרוב המתלוננים הם דווקא צעירים, שלעתים גילם אינו עולה על זה של אותה בוחנת צעירה. אלה שסיימו ללמוד תחום מדעי כלשהו, ולא מקבלים את הרעיון ש"ילדה בת 25 שלמדה פסיכולוגיה קובעת אם הם מתאימים לתפקידים כל כך ספציפיים שאינה מכירה, ושלעולם לא תוכל להבין לעומק".

גיל ומקצועיות

אנשים מתקשים להפריד בין גיל לרמה מקצועית, וכתוספת, מזלזלים בקיומה של "יכולת מקצועית" כשמדובר באבחון. "היכן שאין טכנולוגיה - אין שכל".

בעניין הגיל - קשה מאוד לשכנע אותי שהוא העקב אכילס של מבחני המיון. האם יונית לוי, שהתחילה להגיש לנו חדשות בגיל 21, ובגיל 23 כבר נתנו לה לסקר את אירועי ה-11 בספטמבר בניו-יורק, עשתה זאת פחות טוב מעמיתיה המבוגרים? האם מארק צוקרברג, שנולד בשנת 1984, הצליח פחות מיזמים ותיקים?

בכל העולם יכולים בני עשרים פלוס כבר להיות רופאים המכריעים בין חיים למוות, ובארצנו נוגעים בגבולות החיים והמוות כבר בני 18, על מדים. שלא לדבר על בני 17 שיושבים מאחורי ההגה.

אז נכון, למאבחנים המבוגרים ניסיון רב יותר, אך כדאי להכיר גם כמה חולשות שהם סוחבים:

שחיקה

עובדים מבוגרים נתונים יותר מצעירים לסכנת שחיקה, כתגובה ללחצים מתמשכים בעבודה והידלדלות משאבי ההתמודדות עמם. אולי בשל כך נמצא ששיעור מקרי המוות של מטופלים לרופאים צעירים נמוך בהרבה מזה של רופאים מבוגרים. נראה שלצעירים מידה רבה יותר של התלהבות, חדווה ומוטיבציה בעבודתם, ולפיכך רמות רגישותם, תשומת לבם ומחויבותם למשימה גבוהות משל חבריהם הבוגרים.

מהיכרותי מקרוב את תחום האבחון, אין לי ספק שיש כאן מקום להשוואה: מאבחן מבוגר, שחוק ומותש, שפגש כבר מאות ואלפי מועמדים, לעומת מאבחן צעיר שמתייחס לכל מקרה בכבוד, בהשקעה ובעניין הראויים לו.

מקוּבּעוּת

ביחס לצעירים, למבוגרים ארסנל עשיר יותר של תפיסות מוחלטות מן העבר, ונטייה רבה יותר למקוּבּעוּת. לא אכליל ואומר שכל המבוגרים מקובעים ולא סובלניים לשונויות, אך אין לי ספק שהסכנה לכך כפולה ומכופלת אצל מבוגרים, במיוחד אלה שחווים שחיקה בעבודתם.

הקשר בין שחיקה למקובעות הדוק: השחיקה מתבטאת בחוסר אנרגיה, היוצר קשיים בחשיבה וביכולת קבלת החלטות. בשל כך, לעובדים מבוגרים רבים קשה לעבד מידע הסוטה מהמוכר והמקובל, והם מרבים להתקבע בתיוגים הוותיקים והבטוחים שלהם. פעמים רבות אלה עמדות מוטות, ואף ציניות ושליליות.

מאבחנת מבוגרת ומוערכת סיפרה לי בעבר כי פסלה מועמד מוצלח רק על רקע הידיעה שלא שירת בצבא. אני תוהה אם מאבחן צעיר היה ממהר לפסול את אותו מועמד.

מיושנוּת מקצועית

חיסרון נוסף של מאבחנים מבוגרים הוא ריחוקם היחסי מהמסגרת התיאורטית שעליה נשען מקצועם. תיאוריות רבות נכחדו עם השנים ועדיין מהוות כלי עבודה למאבחנים, אם מכורח ההרגל או בשל חוסר ידע עדכני בתחום.

כך, בשילוב מידת השאננות המאפיינת אנשי מקצוע מנוסים (שמרשים לעצמם לסמוך על הזיכרון או האינטואיציה), מסתכנת האובייקטיביות בתהליכי האבחון. אצל מאבחנים צעירים, שהחומר התיאורטי עוד חי במוחם, אין סכנה כזאת.

היו כנים עם הכישלון שלכם

זו עובדה: כולם שונאים להיבחן, במיוחד במבחני מיון תעסוקתיים. הם דורשים השקעה רבה, והכישלון בהם נפוץ בשל ריבוי משתתפים. מניסיוני, נראה שרוב המתלוננים הם פשוט מועמדים שנכשלו במבחני מיון.

בשביל אלה, גיל המאבחנים הוא רק עוד תירוץ לשנוא את המערכת המסננת ולהתמודד עם הכישלון, שכן מה יותר קל מלהאשים את אותה "צעירונת-שלא-מבינה-בטכנולוגיה-ועוד-מעזה-להיות-בלונדינית"?

זו, כמובן, טעות מרה ובלתי הוגנת. כשם שמהנדס יכול להיות צעיר או מבוגר, כך גם אנשי האבחון. וכשם שמהנדס אמור להיות בעל כישורים ספציפיים, כך גם המאבחן: עליו להיות בעל מנות גדושות של חדות הבחנה, שליטה ברזי ההתנהגות האנושית, רגישות, תחכום. וכשם שמהנדס לא אמור לשלוט בכל אלה, גם מהמאבחן ניטלת האחריות להבין בטכנולוגיה.

אין לי עצות מלבד טיפ אחד: תתמודדו. במקום לחפש אשמים, השקיעו את זמנכם בהכנה טובה למבחנים. ואם אפשר, תעזבו את המאבחנות בשקט. הן לא אשמות שאתם, על אף מוחכם הטכנולוגי המבריק, לא תמיד עונים על כל צרכיה של כל משרה שאי פעם הומצאה.

1. איך אתם מתכוננים למבחני מיון?
   
2. אילו התנהגויות מובילות לכישלון במבחני המיון מנסיונכם?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית (B.A בעבודה סוציאלית, M.A בסוציולוגיה ארגונית). תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה.