העלאת הריבית ב-0.25 נקודות אחוז על ידי בנק ישראל השבוע לא הפתיעה איש. הבנק כבר הודיע בחודשים האחרונים של 2010 כי הוא רוצה לחזור למה שהוא מכנה "ריבית נורמלית", כלומר ריבית ריאלית חיובית, ובמשק מפרשים זאת כצפי להעלאת ריבית של נקודת אחוז במהלך 2011, במספר מדרגות.
אלא שדוח קרן המטבע הבינלאומית על המשק הישראלי אשר פורסם גם השבוע (אתמול, יום ג'), מגלה ויכוח בינה לבנק ישראל לגבי שיעור העלייה והקצב שלה. הדו"ח צופה שהאינפלציה ב-2011 תעלה ותגיע ל-3%, גם אם ייסוף השקל אמור למתן במקצת את עליות המחירים.
לדעת מחברי הדוח, קיים סיכון שהאינפלציה תעלה מעל לשיעור זה, בעיקר בשל התפתחויות בחו"ל. לכן הם ממליצים לבנק המרכזי המקומי לאמץ מדיניות מרסנת יותר, כדי להבטיח מראש את העמידה ביעד האינפלציה.
בנק ישראל, מצדו, טוען שהעלאת ריבית מעבר למה שכבר תוכנן, ומעבר למה שהשוק מצפה, תהיה צעד שגוי בגלל השלכותיה על שער החליפין של השקל. המשמעות המיידית של עמדה זו של הנגיד סטנלי פישר היא שהוא מוכן לחשוף עצמו לחריגה מיעד האינפלציה, כדי להגן על המשק הישראלי מפני הפגיעה של ייסוף יתר של השקל, אשר יפגע בצמיחה ובתעסוקה.
השאלה היא האם הנגיד יכול להחזיק בעמדה זו, גם אם יתברר לו שחששות אנשי הקרן מתממשים, וגורמים פנימיים וחיצוניים מתחילים ללחוץ כלפי מעלה על שיעור האינפלציה. דרגות החופש שלו במקרה זה יהיו מצומצמות, והוא יתמודד עם אחד המבחנים הקשים מאז מונה לתפקידו. גם הוא יודע שהבחירה אז תהיה בין הגרוע לגרוע יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
