פרשת גלנט: בכירי המינהל מגלגלים אחריות מאחד לשני

מבקר המדינה, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, יעביר מחר (ד') או לכל המאוחר ביום חמישי את ממצאי בדיקתו בפרשת הקרקעות של האלוף יואב גלנט ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

בדומה לדוחות עבר של המבקר, גם הפעם יימנע המבקר מהמלצה קונקרטית בשאלה אם גלנט ראוי לכהן כרמטכ"ל הבא. עם זאת, ההערכות הן כי המבקר ימתח ביקורת נוקבת על התנהלותו של האלוף בפרשה.

שלשום (א') הגיע גלנט עם עו"ד ד"ר דורי קלגסבלד לשימוע שנמשך כ-4 שעות בפני מבקר המדינה, ובו אמר למבקר כי עשה טעויות בתום-לב בפרשת ההשתלטות על קרקעות ביישוב עמיקם.

בימים האחרונים עברו המבקר וצוות בדיקה מיוחד שהקים, בראשות עו"ד אריה רוטר, על אלפי המסמכים ועשרות העדויות שנאספו במהלך בדיקת הפרשה, כדי להקדים ככל שניתן את מועד הגשת חוות-הדעת.

בתוך כך, ל"גלובס" נודע כי בכירי מינהל מקרקעי ישראל שהיו מעורבים בהקצאת הקרקע מגלגלים ביניהם את האחריות. כך עולה מעדויות שנמצאות בידי לינדנשטראוס של 4 הגורמים הבכירים שעסקו בהקצאת 35 דונם החקלאיים ליואב גלנט במושב עמיקם ב-2003.

במסגרת הבדיקה העידו בפני המבקר מירון חומש, מי שהיה ממלא-מקום מנהל מינהל מקרקעי ישראל ב-1997 וב-2000; מנהלת האגף החקלאי במינהל, שולה בן-צבי; מי שהיתה מנהלת מחוז חיפה במינהל, לאה שטיינמץ; ומי שהיה יועץ המינהל לענייני קרקע חקלאית, דרור קריספין (שהיה מנהל האגף החקלאי לפני שולה בן-צבי).

פליטת קולמוס

מירון חומש הסביר כי פגש את גלנט אישית כבר ב-1997 ודחה את בקשתו של גלנט לזרז את הליכי ההקצאה. גלנט, לדבריו, ביקש גם הנחה בדמי ההיתר המשולמים למינהל בגין כל מ"ר של בנייה עודפת מעבר ל-160 מ"ר.

בהמשך, כשהתגלה כי המושב ביקש להקצות לגלנט 35 דונם שכלל לא היו בחזקתו, וכי המינהל התרשל בבדיקת הנתונים, טופלה הפרשה על-ידי לאה שטיינמץ, מנהלת מחוז חיפה במינהל. שטיינמץ כתבה ב-2003 כי 35 הדונם יצורפו למשבצת מושב עמיקם עבור גלנט, "לפנים משורת הדין".

שטיינמץ טענה בעדותה בפני המבקר כי מדובר בפליטת קולמוס, שהיא מצטערת עליה. לדבריה, את ההחלטה להקצות את הקרקע היא קיבלה באישורה של מנהלת האגף החקלאי במינהל, שולה בן-צבי.

בן-צבי אמרה בעדותה כי לפני שנתנה את הסכמתה להקצאת הקרקע היא התייעצה עם קודמה לתפקיד, דרור קריספין, הנחשב למומחה הגדול ביותר בתחום הנחלות במושבים. לדבריה, קריספין אישר לבצע את הקצאת הקרקע, ובכך ניתנה הגושפנקה המקצועית המוסמכת ביותר להחלטה.

בדיקת תום-הלב

קריספין עצמו הסביר למבקר כי היה אז יועץ חיצוני בפנסיה של המינהל ולא היה בעל סמכויות לאשר או לדחות פנייה כמו זו של גלנט. לדבריו בפני המבקר, המצב שנותר בעקבות התרשלות המינהל בבדיקת ה-35 דונם העמיד את המינהל במצב של מחויבות משפטית כלפי גלנט, ועל כן הוא המליץ להיענות לבקשה של גלנט, אבל בתנאי שהמינהל יגרע 35 דונם אחרים שמחזיק מושב עמיקם, ובתנאי שיינקטו צעדים חמורים נגד אגודת עמיקם על פרשת ההטעיה לגבי ה-35 דונם.

עוד עולה מהעדויות בפני המבקר כי גלנט נהנה מתמיכה במחוז חיפה של המינהל - ויותר חשוב, מהאגף החקלאי בהנהלת המינהל - באותה עת. אלה, כך עולה, העלימו עין מההקצאה הלא תקינה של הנחלה, למרות שנודע להם על "המפה השגויה" עליה התבססה ההקצאת הקרקע.

השאלה הנשאלת בעניינו של גלנט היא אם הוא ידע על החובה הקיימת להקצות נחלה שלמה על כל חלקיה ולהצהיר על כך בפני המינהל.

שאלה זו עומדת למעשה במרכז עדותו של גלנט בפני מבקר המדינה: האם ידע או לא ידע את הנהלים. מה שמביא לשאלת תום-הלב שלו בתהליכים מול המינהל.

אם ידע גלנט על החובות הללו, הרי למעשה התקיים שיתוף-פעולה בינו לבין האגודה במושב עמיקם להקצות לו קרקע בניגוד לנהלים. אם לא ידע, הרי נשיאת האחריות היא על האגודה - שהתעלמה מהנהלים; וגם ובעיקר על המינהל והגורמים במינהל - שידעו את הנהלים אבל לא בדקו את אופן הקצאת הקרקע בשטחים המדויקים, אם בשל התרשלות בבדיקה או בשל העדפתו של גלנט על פני אחרים.

במקרה כזה אחריותו האישית של גלנט פחותה, והיועץ המשפטי לממשלה - שיקבל בקרוב את ממצאי חקירת המבקר ויצטרך להחליט על מידת כשירותו ואמינותו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל - יתחשב בה. השאלה היא עד כמה.

איזה תעריף?

פן נוסף בבדיקת המבקר הוא השאלה לפי איזה תעריף שילם גלנט למינהל דמי היתר עבור הבנייה הנוספת בביתו מעבר ל-160 מ"ר. גלנט ביקש מחומש הנחה בגובה דמי ההיתר. חומש הצהיר כי דחה את הבקשה, אבל גלנט פנה בעניין זה לגורם נוסף במינהל.

עד סוף שנות ה-90 היתה במינהל טבלה אחידה של דמי היתר, במחירים שנחשבו לנמוכים במיוחד, ובמחיר אחיד לשטחים עיקריים ולשטחי שירות. בתחילת שנות ה-2000 נעשה מעבר לשיטה של דמי היתר לפי אזורים גאוגרפיים, עם הבחנה בין שטחי בנייה עיקריים ובין שטחי שירות, ודמי ההיתר התייקרו.

במרכז בדיקת המבקר בעניין דמי ההיתר עומדת השאלה לפי אילו טבלאות חושבו דמי ההיתר שהיה על גלנט לשלם למינהל בגין הבנייה העודפת מעל 160 מ"ר, והאם החישוב היה מוצדק.

במסגרת חיובו של גלנט לשלם דמי היתר למינהל התעורר גם ויכוח, האם הפאטיו בביתו נחשב כשטח עיקרי או שטח שירות. לא ברור כרגע איך נעשה החישוב.

"הפרקליטות לא יכולה לנהל חקירות נוספות"

לדברי גורמים המקורבים לעבודת הפרקליטות, הביקורת כלפי התנהלות הפרקליטות בעניינו של גלנט מוגזמת, יצאה מכל פרופורציה וגורמת עוול מיותר לפרקליטים המעורבים בעניין.

אותם מקורבים מסבירים כי תשובת הפרקליטות, שהועברה ליועץ המשפטי לממשלה וממנו לבג"ץ, בנוגע לשטח של 35 הדונם שצורף לשטחו של הרמטכ"ל המיועד - ניתנה במסגרת עתירה קודמת שעסקה בעיקר בעניינו של מגדל בקר בשם גורי רוזן ושהטענות כלפי גלנט היו חלק קטן ממנה.

המקורבים מוסיפים ומסבירים כי המידע שהועבר ביחס לגלנט, ולפיו צירוף השטח למשבצת שלו כמו גם למשפחות נוספות באגודה, והתברר כלא מדויק - התבסס כולו על מידע שהועבר באופן פורמלי ממינהל מקרקעי ישראל, כאשר מפקח מחוז חיפה, שהעביר את המידע, גם הוחתם על תצהיר בנוסח בג"ץ, שלפיו העובדות נכונות.

לדברי המקורבים, אין ולא יכולה להיות לפרקליטות היכולת לנהל חקירה עצמאית לגבי כל חוות-דעת שמעבירים אליה הגורמים האחראים, דוגמת מינהל מקרקעי ישראל.

"בעולם מושלם אולי היתה צריכה הפרקליטות ללכת ולבקש מסמכים ולחקור לעומק את הנושא, אבל כשיש עתירה עם כל-כך הרבה חומר וכל-כך הרבה טענות שונות ומשונות כלפי גורמים שונים, זה לא אפשרי", אומרים המקורבים. "גם בית המשפט העליון בעצמו קיבל את הדברים כפי שהועברו ולא דרש שבפרקליטות ינהלו חקירות נוספות".