לא מעט יחסי ציבור ליוו השבוע את עלייתה של "אימפריית הפשע". האמת? בצדק: כמה פעמים עולה כאן לשידור סדרת טלוויזיה חדשה פחות משבוע אחרי שקטפה את הפרסים היוקרתיים בטקס גלובוס הזהב? כמה פעמים כבר "יורד" במאי מסדר הגודל של מרטין סקורסזה מרום מעמדו בעולם הקולנוע אל המסך הביתי שלנו?
בתוך כל הקרנבל הזה, אפשר שלקח לצופים כמה דקות לשים לב לתוכן; אבל הסירו ממנו את התפאורה ואת התלבושות התקופתיות - ותראו כמה הוא מתאים לישראל ולתקופתנו.
הפרק הראשון נפתח בשעות האחרונות שלפני כניסת התיקון ה-18 לחוקת ארצות-הברית, זה שאסר על ייצור, מכירה, הגשה ואפילו על שתייה של משקאות אלכוהוליים. המצב בארצות-הברית של אותם ימים הזכיר לא במעט את המצב בישראל של היום:
נגע האלכוהול הלך ופשט בקרב ההמונים, בעיות של אלימות שקשורות בשכרות היו למפגע לאומי, משפחות התפרקו, אחרות התרוששו. האמריקאים, נישאים על הניצחון במלחמת העולם הראשונה ועל התחושה כי דרכם הוכחה, הוציאו אל הפועל את "הניסוי האצילי" ואסרו את האלכוהול.
בחזרה לטלוויזיה: סטיב בושמי מגלם ב"אימפריית הפשע" דמות אמיתית, גזבר אטלנטיק סיטי ומי שמשל בה בפועל. הוא היה הראשון להבין שהוצאת המשקאות האלכוהוליים מחוץ לחוק תהפוך עבורו למכרה זהב.
את המשך הסדרה אתם מוזמנים לראות רק אם אתם אוהבים טלוויזיה מרתקת ולא נרתעים מפני אסתטיקה של אלימות או סצנות סקס לוהטות.
את המשך העלילה במציאות סביר להניח שרוב הקוראים מכירים: תקופת היובש לא הפחיתה את שתיית האלכוהול, היא רק הפכה אותו ללא חוקי: ממכירה בידי עסקים משלמי מסים הועבר המסחר לידי המאפיה, והפשע המאורגן שגשג.
הממשל השקיע מאות מיליוני דולרים (בערכים של אז) במלחמה בסחר באלכוהול, והמשטרה הושחתה בידי מאפיונרים ש"שימנו" את מפקדיה. פגיעתו של האלכוהול רק החמירה: תזקיקים ביתיים באיכות ירודה גרמו לצרכניהם מחלות שונות - מזיהומים, דרך עיוורון ועד למוות.
ב-1933 נכנס לתוקפו התיקון ה-21 לחוקה, שתיית אלכוהול הותרה, והמאבק בצריכה הפך לנקודתי - קטינים, נהגים וכולי.
הפשע המאורגן, אגב, נשאר עד היום - "מתנה" מהמפגש בין צדקנות לפופוליזם. ויש גם קוריוז: יש עדיין בארצות-הברית מקומות שבהם נאכפים חוקי היובש. באופן פרדוקסלי, אחד מהם הוא העיירה לינצ'בו רג בטנסי, שם מייצרים ג'ק דניאלס, אבל שותים ממנו רק ביציאה מגבולות המחוז.
תנו להם דרינק
ואיפה ההקבלה אלינו? בישראל היתה מערכת חוקים מספקת למלחמה בצריכת אלכוהול בקרב קטינים ונהגים. החוקים הקיימים היו אמורים לספק הגנה סבירה לציבור, אבל כמו שקורה אצלנו לעתים קרובות מדי, הם לא נאכפו כראוי.
מה הועילו מחוקקים בתקנותיהם? במקום לתבוע מהרשויות השונות להגביר את האכיפה (ולתקצב אותן בהתאם), החמירו את החקיקה ואת האיסורים.
כל מחוקק פופוליסט שכזה הרוויח כמה כותרות בעיתון, אנחנו קיבלנו עוד חוקים שלא ייאכפו, והנוער זכה לשיעור החשוב ביותר של ה"ישראליאנה": האידיאל הנשגב ביותר של נבחר הציבור במקומותינו הוא הפופוליזם. פלא שהם צריכים דרינק כדי להירגע?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
