המטרז' בדירתה של בר רפאלי

והרי החדשות וסופן תחילה: יו"ר ההסתדרות אוטוטו סוגר על דירה בפרויקט יוקרה ברמת-השרון; הרמטכ"ל שבדרך מתגורר במה שכבר זכה לכינוי מצודת יואב; שר הביטחון משקיף לעצמאות ממרומי כיכר המדינה; את ראש הממשלה מלטפת אותה בריזת הים הקרירה שליטפה גם את הורדוס; ואף מילה על טייקון הנדל"ן א' א' או על הנחת הסלב שלה זכתה כוכבת הקולנוע בר רפאלי ברכישתה הטרייה על קו הים של תל-אביב.

מציצנות היא תכונה שאין אנושית ממנה (כמה עשה "האח" השבוע?), וכמו בשביל חיסול ממוקד בצו אלוף הפיקוד, גם בשביל פריים מנצח תעלה התקשורת מסוק לשמיים ותתקע בזום.

אפשר, אולי אפילו רצוי, להיגעל מהמוסר הכפול של התקשורת, שביד אחת מקדשת עושר בכתבות יחצניות - ובשנייה בזה לו (גם "גלובס", יובהר, הוא "תקשורת"). אבל צריך גם להבין שבמהות, דווקא הגועלית והמציצנית עושות את העבודה המלוכלכת בשביל האזרחים כולם.

במציאות שבה נבחרי ציבור ואישי ציבור בכירים (בר, את לא קשורה) לא מעלים על דעתם לספק לבוחרים דין וחשבון על נכסיהם, על עסקיהם ועל קשריהם, אין מנוס מצילומי אוויר במושב עמיקם כדי להמחיש את תיאטרון האבסורד שאליו נקלענו.

בדין וחשבון לציבור הכוונה לעניין פשוט להפליא; קוראים לו הצהרת הון (נבחר הציבור המתקשה יקיש את צמד המילים הללו בגוגל - זה אתר האינטרנט שבו מצא ראש הממשלה את הסופרטאנקר).

העובדה שנבחרי ציבור מסתובבים בין בוחריהם מבלי שחשפו בפניהם את מצבם הפיננסי, היא שערורייה שעל מנת להבין את היקפה אפשר לדמיין חברה בורסאית שאינה מדווחת לציבור המשקיעים בה. ומה אנחנו אם לא המשקיעים, המושקעים והשוקעים בנבחרי הציבור שלנו?

נכון, שרים וסגני שרים מחויבים כיום להפקיד הצהרת הון מסוימת אצל מבקר המדינה בתוך 60 יום מתחילת כהונתם, אבל זו בדיחה חסרת סנקציה.

אפילו ראשי ערים וסגניהם, שמחויבים גם הם בהצהרת הון, מרשים לעצמם להטיל מימיהם מגבוה. לפי נתוני המבקר ממאי 2009, כ-60% מראשי הרשויות ו-80% מהסגנים לא הגישו הצהרה כנדרש, ורוב הצדיקים שכן הגישו לא עמדו בדרישות החוק. ובמקרה של ראשי הערים וסגניהם ההצהרה הולכת לכספת, לא לפרסום.

היו גם כמה שקראו את המפה ועשו צעד בכיוון הנכון. עדיין לא שקיפות מלאה, אבל התחלה: חברי הכנסת יולי תמיר, ניצן הורביץ ויואל חסון הניחו ביולי 2009 הצעת חוק פרטית שתחייב כל חבר כנסת להצהיר על הונו בפני ועדה ציבורית בראשות שופט עליון בדימוס, ותטיל עליו סנקציה אם לא יעשה זאת.

איך זה נגמר? תמיר כבר לא בכנסת, ולצמד הורביץ את חסון יש סיכוי טוב יותר להיות ראשי ממשלה ברוטציה מאשר לקדם את הרעיון.

והבהרה לסיום: נבחר ציבור לא צריך להיות עני. יותר מזה: עדיף שהוא לא יהיה עני ולא יהיה מוטרד מכיסו.

מבלומברג בניו-יורק ועד לברקת בירושלים, נבחר ציבור יכול גם להיות מאוד לא עני. אבל הוא חייב להיות גלוי כלפי הבוחר שלו, ממש כמו חברה ציבורית. ביום שזה יקרה אפשר יהיה לוותר על המסוקים, על הקבס ועל השערוריות, ולהתעדכן במטרז' דירתה של בר רפאלי בשלווה.