המלחמה הקרה

לא קל להיות אוהד כדורסל ופוטבול אמריקאי בימים אלה. את החגיגה השמורה לרגעי השיא של העונה - מהסופרבול עתיר הרייטינג והמפרסמים בליגת הפוטבול, ה-NFL, ועד למשחק האולסטאר החגיגי בליגת ה-NBA - מחליפים יותר ויותר דיווחים המתמקדים במי שמכונים באמריקה אנשי החליפות. לא אתלטי העל המזנקים להטבעות או החובטים זה בזה בנחישות הם שמרכזים את מרב העניין, כי אם הפוליטיקאים של הענפים, מנציגי הליגות דרך ארגוני השחקנים ועד לבעלי הקבוצות.

אפילו קובי בראיינט, השחקן בעל השכר הגבוה ב-NBA (נבא) - 24.8 מיליון דולרים לעונה, שנותן ראיונות לתקשורת במינון של אחד לחמש שנים בערך, חרג ממנהגו והעניק לרשת CBS ראיון עומק שרובו ככולו פוליטיקה ופיננסים. כמו רבים מתושבי ישראל, גם קובי "מאוד מוטרד מהמצב". במקרה שלו, "המצב" מתייחס לאפשרות הריאלית מאוד שבסוף העונה הנוכחית הליגה שלו, וליגת הפוטבול המקצוענית, יושבתו עד להודעה חדשה. ובמילים אחרות, אין עמרי כספי ב-NBA כי אין NBA בכלל. וגם על הסופרבול ועל מעלליהם של פייטון מאנינג ושל טום בריידי אפשר יהיה להתעדכן בעיקר בערוצי ההיסטוריה.

הסיבה לכך היא סכסוך בין בעלי הקבוצות לבין ארגוני השחקנים שלהן, על רקע חידוש ההסכם הקיבוצי שמסתיים בתום העונה הנוכחית; סכסוך שכבר מזמן זוכה לטרמינולוגיות מלחמתיות בכלי התקשורת בארצות הברית. "אני הולך להילחם עבור השחקנים שלנו", אמר בראיינט באותו ראיון. "זה הכול סביב זה שנדאג לכך שנקבל את ההסכם הכי טוב, ושניקח אחריות על הדור שיבוא אחרינו - כי זה גם מה שהשחקנים שלפנינו ניסו לעשות".

"אנחנו נמצאים במלחמה! אף אחד לא יכול להיות חזק ללא מלחמה", המשיך בקו הזה בכנס השחקנים דהמאוריס סמית, המשמש כיו"ר ארגון שחקני הפוטבול, בעברו תובע פדרלי בוושינגטון. "בינתיים ההצעה שלי לשחקנים היא אל תקנו השנה סירות חדשות, אל תקנו מכוניות; המשיכו לשלם את החובות ואת ההתחייבויות שלכם, ושמרו על הכסף".

עד כמה שחקנים מתכוננים לשביתה הגדולה אפשר לראות בין היתר מההצהרות שעפות באוויר. אחרי שדיוויד סטרן, שעומד בראש ליגת ה-NBA, הודיע כי הוא מצפה לקזז 700-800 מיליון דולרים בעונה משכר השחקנים בהסכם הבא, התגובה של ארגון השחקנים הייתה המלצה רשמית לשחקנים "שלא להשתגע עם הכסף", כי אין מנוס מהשבתה. רג'ון רונדו, שחקן הבוסטון סלטיקס, אמר ש"העונה אני שם הרבה כסף בצד", ושחקנים מדברים על אפשרות שייאלצו במצב מסוים למצוא לעצמם תחליף, אולי אפילו לצאת ולקחת כמה דולרים באירופה.

ניר אלון, יו"ר ארגון שחקני הכדורסל בישראל, מספר ל-G על יוזמות מכל הסוגים, "כולל שיחות שהיו לנו עם נציגים של ארגון השחקנים של ה-NBA, שסיפרו לנו על אפשרות לקיים בקיץ משחק בהשתתפות שחקני ה-NBA ששיחקו בעבר בארץ, כמו אנתוני פרקר, וויל ביינום ושחקנים נוספים. התכנון הוא שעמרי כספי יהיה מארח השחקנים בארץ. ארגון השחקנים של ה-NBA כבר הביע נכונות לקיים את המשחק בארץ כתחנתו הראשונה בסיבוב אירופי". גם כוכב הניו יורק ניקס, אמארה סטודמאייר, המשתכר 20 מיליון דולרים בעונה, נפגש עם אלון בביקורו בארץ בקיץ האחרון, והביע נכונות להיות שותף עסקי בארגון המשחק כחלק מיוזמה כוללת לאפשר לשחקני ה-NBA להכניס עוד כמה עשרות אלפי דולרים אם אכן תהיה שביתה.

12 מיליארד דולרים בשנה

אבל עוד קודם שניכנס לרזי אמנות המלחמה ולהשלמת ההכנסה של השחקנים במקרה שאכן השביתה תצא אל הפועל, צריך להבין כי אפקט ההשבתה חורג בהרבה מאותם 450 שחקני NBA ו-1,900 שחקני NFL שיישארו מחוסרי עבודה, ומעבר לאותם מאמנים, סוכני שחקנים, ועוד יותר - משלושת אלפים עובדים המועסקים על-ידי הקבוצות ובליגות. קווין מאווי, נשיא ארגון שחקני הפוטבול, שלח מכתב לכל ראשי הערים והמדינות בארצות הברית שבהן פועלות קבוצות NFL, והמליץ כי כדאי שגם הם יורידו את בעלי הקבוצות מהעץ, כי "אם תהיה שביתה, כל עיר שבה פועלת קבוצת פוטבול תינזק באופן מיידי ב-160 מיליון דולר אובדן הכנסות, ובאיבוד של מאות משרות של אנשים שעובדים בתעשייה הזאת". במסגרת המסע להפעיל לחץ ולמנוע שביתה, הגיע ארגון שחקני הפוטבול עד לבית הנבחרים האמריקאי.

אמנם יש לא מעט אינטרסים של יחסי ציבור המעורבים במאבק הזה מתוך רצון לזכות באהדת הקהל ליום הדין (שחקני NBA יצאו לקניה עם משלוח של 5,000 טונות אורז לילדים נזקקים, למשל) אולם המספרים שמאווי משגר אינם מופרזים. ההשלכות הכלכליות של פעילות שתי הליגות הללו הן עצומות: הן מגלגלות יחד הכנסות של כ-12 מיליארד דולרים בשנה, חולשות על הסכמי טלוויזיה המוערכים בכ-5 מיליארד דולרים בשנה, ו-800 אלף צופים פוקדים את האצטדיונים ואת האולמות שלהן על בסיס שבועי. בנוסף, ה-NFL השתלטה בשנים האחרונות באופן מוחלט גם על תעשיית הטלוויזיה האמריקאית בכל הקשור לנתוני צפייה ולהכנסה מחסויות, ולראיה - משחק הסופרבול האחרון משך אליו 106.5 מיליון צופי טלוויזיה ושבר את שיא הצפייה בארצות הברית מאז 1983, אז משך אליו פרק הסיום של הסדרה MASH 105.9 מיליון צופים.

לכל אלה אפשר להוסיף הכנסות מהימורים חוקיים ולא חוקיים שמוערכים ב-100 מיליארד דולרים בשנה על פוטבול בלבד, את ההשפעות העקיפות והישירות על הערים שבהן פועלות הקבוצות, את פריטי המרצ'נדייז הרבים שנמכרים - חולצות ושאר אביזרים, ואפילו את תעשיית משחקי הפנטזי (הרכבת קבוצות פוטבול וירטואליות) שמגלגלת לבדה כ-4 מיליארד דולרים בשנה.

האם כל העסק הכלכלי העצום הזה באמת יכול להיפסק בן רגע בגלל סכסוך כזה או אחר? ההיסטוריה מוכיחה שכן. ב-12 השנים האחרונות הסכסוכים האלה הובילו לשתי השבתות - עונת 1998-99 הזכורה ב-NBA כעונת ה-LockOut, שיצאה לדרך עם שביתה וגרמה לכך ששחקנים החלו את הליגה רק באמצע העונה; וב-2004-05 עונת ההוקי קרח שלא יצאה לדרך כלל, בגלל סכסוך דומה.

מי שייכנס לאתר של ארגון שחקני הפוטבול (NFLPA) ימצא שם בדיוק את הדבר היחיד שמעסיק את הארגון: שעון המונה לאחור ומעליו כיתוב ענק LockOut Countdown; היום שבו הכול ייפסק.

איך מחלקים את העוגה

על מה נלחמים? לכל ליגה יש המחלוקות שלה, אבל בגדול הכול סובב על השיעור המופרז של השחקנים בעוגת ההכנסות של הקבוצות. ב-NBA נהנים כיום השחקנים מההסכם הקיבוצי האחרון שנחתם ב-2005 ומבטיח להם 57% מכל ההכנסות הקשורות לכדורסל. ובמספרים: על בסיס נתוני העונה החולפת, השחקנים נהנו מנתח של 2.076 מיליארד דולרים שהלך לכיס שלהם, בעוד שהבעלים - המתפעלים את הקבוצות ונושאים בנטל ההוצאות, התפעול והמשכורות שהולכות ותופחות - קיבלו 1.56 מיליארד דולרים בלבד. התוצאה: שכר השחקנים ב-NBA הגיע לשיא של 5.8 מיליון דולרים בממוצע לשחקן - שיא לא רק במונחים של ה-NBA, אלא השכר הממוצע הגבוה בליגה כלשהי בעולם.

בצד השני של המשוואה, זה של הבעלים: 12 מתוך שלושים הקבוצות בליגה סיימו את העונה במינוס, והקומישינר של הליגה דיוויד סטרן דיווח במסיבת עיתונאים על "הפסדים של 370 מיליון דולרים בעונה שעברה, וצפי להפסד של 400 מיליון דולרים בעונה הבאה". ב-NFL המצב על פניו הרבה יותר טוב, כי מתוך 32 קבוצות, שלושים דיווחו בעונה האחרונה על רווח תפעולי, כשממוצע הרווח עומד על מעל 30 מיליון דולרים לקבוצה. אבל גם כאן רואים הבעלים איך ארגון שחקני ה-NFL הצליח לסחוט אותם עם נתח של 59.5% מסך כלל ההכנסות שהליגה מייצרת.

האנומליה הזו היא שהובילה את בעלי הקבוצות להחלטה עקרונית לנצל את סיום ההסכמים הקיבוציים הנוכחיים כדי להחזיר את השכירים שלהם, השחקנים, למקומם הטבעי, והפעם בכל מחיר. במשא ומתן בין הצדדים, שמתנהל למעלה משנה, הכוונה של בעלי הקבוצות היא לכופף את ארגון השחקנים באופן כזה שהנתח של השחקנים מההכנסות ירד ל-45% ב-NBA ול-41% ב-NFL. האם זה אפשרי? בפעם האחרונה שבה הצדדים ב-NBA לא הגיעו להסכמה על אופן חלוקת העוגה זה הוביל להשבתת הליגה בעונת 1998-99. מי יצא טוב מאותה שביתה? - ניחשתם היטב, השחקנים. הם אמנם לא שיחקו כדורסל במשך שלושה חודשים, אבל העלו את הנתח שלהם מההכנסות מ-48% ל-65%.

בכלל, בכל הסכם חדש שנחתם לאורך השנים לקחו השחקנים עוד ועוד נתחים מעוגת ההכנסות של הקבוצות, והפכו לבעלי הבית דה-פקטו של הליגה. הטענה העיקרית של ארגוני השחקנים שחזרה על עצמה: "השחקנים הם התוכן של ההצגה ולא הבעלים, לכן הם אלה שצריכים ליהנות מהנתח העיקרי של העוגה".

השאלה הנשאלת היא כיצד דווקא בארצות הברית, המדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם, ארגון עובדים מצליח לכופף פעם אחר פעם את בעלי ההון. התשובה היא שארגוני העובדים הללו רחוקים שנות אור מאנלוגיות הסתדרותיות למיניהן. היום מצחיק להיזכר בכך שאותם הסכמים קיבוציים, שהליגות בארצות הברית פועלות על-פיהם, היו בהתחלה הסכמים "תמימים" שניסו לעזור לשחקנים להתנהל מול הבעלים ואנשי ההון שסיפקו להם פרנסה בסיסית ביותר. כשמדברים כיום על מחלוקות לגבי אחוזים מההכנסות שיקבלו השחקנים, כמעט קשה להאמין שבעבר הרחוק המלחמה שממנה יצאו לדרך ארגוני השחקנים הייתה ניסיון לסייע לשחקנים ליהנות מביטוחי שיניים או אפילו לאפשר לשחקנים לקבל החזר על ציוד ספורט שהם רוכשים, כמו נעלי משחק או גופיות אימון.

כיום מדובר בארגונים עשירים מאוד המשקיעים בבורסה ומחזיקים בעתודות נדל"ן רבות. כך, ליגת ה-NBA שילמה בשנה האחרונה לארגון השחקנים של הליגה סכום של 27.2 מיליון דולרים רק עבור רישיון להשתמש בשמות ובדמויות של השחקנים; בנוסף, עוד 9 מיליון דולרים בשנה משולמים עבור שימוש בלוגו. בסך-הכול הסתכמו ההכנסות של ארגון שחקני הכדורסל ב-2009 בכ-70 מיליון דולרים, והארגון מחזיק בנכסים בשווי 170 מיליון דולרים נכון לאוקטובר 2010. חלק מזה מגיע מתוך כספים שהשחקנים מפקידים. כל אחד מ-435 השחקנים החברים בארגון משלם עשרת אלפים דולרים מדי שנה כדי להיות חבר בארגון.

גם האנשים שעובדים בארגון מרוויחים לא רע. חמישה אנשים משתכרים מעל 250 אלף דולרים בשנה, והיו"ר בילי האנטר לקח בשנתיים האחרונות שכר כולל של 6 מיליון דולרים.

175 מיליון דולרים בצד

המצב הפיננסי האיתן של שני ארגוני השחקנים הוא שאפשר להם גם לפתוח קרן מיוחדת שנועדה למימוש במקרה שהליגות יושבתו. בקרן של ארגון שחקני ה-NBA ייצבר בתום העונה, לפי ה"ספורטס ביזנס ג'ורנל", סכום שיעמוד על 130 מיליון דולרים. מדובר, חשוב להדגיש, בכספים שנועדו אך ורק לתשלומים במקרה שהשחקנים יהיו מחוסרי תעסוקה בעונה הבאה.

בארגון שחקני הפוטבול המצב עוד יותר טוב בכל הקשור לעוצמה הפיננסית של הארגון. לפי הספורטס ביזנס ג'ורנל, בעשור האחרון הכניס ארגון שחקני ה-NFL סכום של 1.2 מיליארד דולרים, כשהרווחים של הארגון הסתכמו בתקופת הזמן הזו בקצת יותר מ-200 מיליון דולרים. נכון לינואר 2011 מחזיק הארגון בנכסים בשווי 340 מיליון דולרים.

גם במקרה של הפוטבול, ההסכמים המסחריים שהארגון גוזר הם יוצאי דופן. למשל, ההסכם עם חברת משחקי הווידיאו EA Sports הכניס לארגון, בין 2006 ל-2008, סכום של 97.3 מיליון דולרים, וממשיך להניב בשבילו מדי שנה לפחות 30 מיליון דולרים; ההסכם עם ריבוק מכניס כ-15 מיליון דולרים בשנה, ובקרן הפנסיה של הארגון, שממנו מקבל כל שחקן מעל גיל 55 קצבה חודשית, נמצאים, נכון לסוף 2010, 1.1 מיליארד דולרים.

תנאי הפנסיה הם גם אחת הסיבות העיקריות לכך שהשחקנים נותנים מנדט מוחלט לראשי הארגון לנהל עבורם את המלחמות. בעוד שבתחילת הדרך בקושי הצליחו הארגונים האלה להוציא ביטוחי שיניים בשביל השחקנים, משנות ה-60 נהנים השחקנים ב-NFL מתשלומי פנסיה שעבור חלק ניכר מהם הופכים למקור ההכנסה העיקרי (ממחקר שנעשה בארצות הברית נמצא כי 78% משחקני הפוטבול פושטים רגל שלוש שנים אחרי הפרישה ממשחק): ההפקדות הקבועות לקופת הארגון מבטיחות שכל שחקן פוטבול שיגיע לגיל 55 יקבל עד סוף חייו פנסיה שנתית בגובה 5,600 דולרים על כל שנת משחק שלו.

בחישוב פשוט: שחקנים שרשמו עשר שנות קריירה ייהנו מ-56 אלף דולרים מדי שנה כפנסיה. אגב, ארגון שחקני הבייסבול, שאינו קשור לשביתות הללו, דואג אפילו טוב יותר בהקשר של כספי הפנסיה, והשיג לשחקנים 17.5 אלף דולרים עבור כל שנת משחק, רק ששם התשלום הפנסיוני מתחיל בגיל 62.

בילי האנטר, יו"ר ארגון שחקני ה-NBA, ניסה להרגיע עד כמה שניתן את השחקנים כדי שיוכל למצות את הליך המשא ומתן עד הסוף. בראיון ל"ניו יורק טיימס" אמר כי "הנחיתי את השחקנים לחסוך את הכסף שהם מרוויחים למקרה שבשנה הבאה אכן תהיה שביתה, ובכל מקרה שמנו בצד 175 מיליון דולרים שמיועדים אך ורק לצרכים של השחקנים בתקופה הזאת שבה הם לא יעבדו". הכוונה כאן היא לכסף שמיועד לעזרה במצבים קיצוניים, כמובן בהתחשב בכך שבעונה הבאה סעיף השכר הכולל של השחקנים אמור לעמוד על כ-2.1 מיליארד דולרים.

פתרון נוסף שחלק גדול מהשחקנים החליטו לאמץ אותו הוא פתרון טכני - הם דרשו לפרוס את תשלומי העונה הקרובה, במקום ל-12 צ'קים, ל-18 צ'קים יותר קטנים, על מנת שיהיו מכוסים מבחינה תזרימית לפחות עד ינואר 2012.

האם כוכבי ה-NBA ינדדו לאירופה?

האמירות של שחקני NBA, שלפיהן ילכו לשחק בחו"ל (שאקיל אוניל בטורקיה?) או שהליגה תעזור לממן אותם באמצעות קרנות, נשמעות אולי מופרכות או כספינים תקשורתיים, אבל הדוגמה המוחשית האחרונה לכך אירעה לא כל-כך מזמן: לפני שש שנים נסגרה ליגת ההוקי קרח, ה-NHL, בשל סכסוך בין ארגון השחקנים לבין בעלי הקבוצות. השחקנים לא קיבלו שכר, והליגה נאלצה להשתמש בקרן של 40 מיליון דולרים כדי לעזור לשחקנים, בעיקר אלה שהגיעו ל"בעיות של תשלום חשבונות". אלא שהשחקנים לא ישבו בחיבוק ידיים, ו-388 מהם יצאו לשחק במהלך השביתה בליגות באירופה. 78 הרחיקו עד רוסיה, 75 לשוודיה, 51 לצ'כיה - כל מקום שאפשר היה לגרד בו עוד כמה עשרות אלפי דולרים.

בענפי הכדורסל והפוטבול האפשרות הזו פתוחה רק לגבי שחקני הכדורסל המשחקים בענף בינלאומי. לשחקני הפוטבול האמריקאי, כענף ייחודי, אין ביקוש מעבר לים, וגם העובדה שקריירה ממוצעת של שחקן פוטבול אורכת רק שלוש שנים, בשכר ממוצע של 1.9 מיליון דולרים בלבד - להבדיל מקריירה של שחקן NBA שנמשכת חמש שנים ב-5.8 מיליון דולרים - תקשה מאוד על ארגון שחקני ה-NFL את העמידה בלחץ של בעלי הקבוצות להתקפל בהסכם התעסוקה החדש.

אגב, בעלי קבוצות הפוטבול עיגנו את עצמם כלכלית באספקט נוסף: הם החתימו את רשתות הטלוויזיה על סעיף שלפיו גם במקרה של שביתה הם ימשיכו לקבל את כספי הטלוויזיה כרגיל - כ-4 מיליארד דולרים רק עבור העונה הבאה, מה שדי מבטיח את הבעלים מבחינה כלכלית ושם אותם בעמדת עליונות מול השחקנים.

 11

לסיכומו של עניין, אם צריך להתעלות מעל לכל הספינים ולהגיע למסקנה אם באמת תהיה שביתה של שני הארגונים האלה, אז התחושה היא שלגבי ה-NBA המצב מורכב יותר, ואם יקרה פיצוץ - זה יקרה בגזרה הזאת. באשר ל-NFL, בימים האחרונים נערכו בין הצדדים עוד פגישות, שמכולן יצאו אמירות על "התקדמות מסוימת". כאן נראה שהלחץ של שחקני הפוטבול שלא להפוך למחוסרי עבודה יעשה את שלו, והם ייאלצו להתכופף מול בעלי ההון.