האם דנציגר מקבל יחס מיוחד?

כשאנשים רמי-דרג מסתבכים בפלילים, נהוג לשלוף מהמגירה את המושג הארכאי "מבחן בוזגלו". פירושו של דבר, בעברית פשוטה, שעיקרון השוויון אמור לחול על כל אזרח - בין אם הוא האיש הקטן ברחוב ובין אם הוא נכבד, שועה ארץ, איל-ממון, נבחר ציבור או שופט מורם מעם. שוויון פירושו שאותו דין חל על כל אזרח - בלי קשר למעמדו, תפקידו או מידת הכבוד והיקר שרוחשים לו.

אלא שהשוויון בישראל הוא בעל תחולה מוגבלת. החוק עצמו קובע כי היועץ המשפטי לממשלה, והוא בלבד, רשאי להורות על פתיחתה של חקירה פלילית נגד מי שמכהן בתפקיד ציבורי בכיר - כמו ראש ממשלה, שר או מי שמכהן כשופט. אבל היועצים המשפטיים לממשלה - יהודה וינשטיין לא המציא את התרגיל הזה - מותחים עד מעבר לקצה גבול היכולת את הפריבילגיות המוענקות לאח"מים, שבכבודם יש להיזהר.

התרגיל הקרוי "בדיקה מקדימה" איננו ננקט לעולם בעניינו של אדם מן היישוב. רק ראשי ממשלה, שרים, נשיאים, ומתברר שגם שופטי עליון זוכים לפריבילגיה הזו: כשחשד מסוים עומד נגדם, רשויות החוק מקבלות הנחיה לבדוק ולחקור את החשד הזה, אך הנבדק חומק, לפי שעה באופן זמני, מסטטוס של "חשוד".

כך פעל היועץ אליקים רובינשטיין בעניינו של נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, לאחר שהתברר כי קיבל במשך שנים כספים אסורים מאיל-ההון אדוארד סרוסי. תחילה "נבדקו החשדות" בפרקליטות, אחר כך הורחבה ה"בדיקה" גם למשטרה, ובסופו של דבר לא היה מנוס מלהורות על חקירה פלילית מלאה, שבמסגרתה גם הנשיא עצמו נחקר באזהרה.

כך פעל היועץ מני מזוז כשצפו החשדות הראשונים נגד ראש הממשלה באותה עת, אהוד אולמרט. במשך חודשים היה תיק אולמרט בסטטוס של "בדיקה", עד שלא נותרה ברירה אלא להורות על חקירות משטרה מרובות נגדו. וכך פועל היועץ הנוכחי, וינשטיין, בעניינו של שופט העליון, יורם דנציגר, וקשריו עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני.

בוזגלו לא היה זוכה לשום הליך של בדיקה - החקירה הפלילית נגדו היתה מתחילה ברגע שהיומנאי בתחנה מסיים לכתוב את התלונה נגדו.

החלטה תמוהה

הליך ה"בדיקה" מעוגן בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, העוסקת בחקירת אישי ציבור. "מתוך הכרה ברגישות חקירתם של אישי ציבור והשלכת חקירתם על מערכת השלטון עצמה", נכתב שם, "אישור היועץ המשפטי לממשלה וראש אגף החקירות מהווים שלב של בדיקה מקדמית של התלונה".

כל זה טוב ויפה כשהבדיקה נערכת על-ידי הפרקליטות. כשמפעילים כלי חקירה בעניין, כלומר את המשטרה עצמה, אין עוד כל הבדל בין בדיקה לחקירה של ממש - מלבד ההימנעות מהגדרתו של הנבדק כ"חשוד".

בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב, אגב, לא התקיימה בדיקה. מזוז הורה על חקירה פלילית מיד, בהבינו כי החשדות נגד קצב יצוצו מיד, וכי יש לאפשר לו להתגונן מפניהם, כלומר - לחקור אותו באזהרה ולא כעד.

מה שהופך את ההחלטה בעניין דנציגר למשונה עוד יותר: אם ניתן למשטרה אור ירוק לזמנו לתשאול, והוא לא יוזהר בתחילת השיחה - כבוד השופט עשוי לטעון בהמשך הדרך כי זכויותיו כחשוד נפגעו, ויהיה צורך לקיים את החקירה פעם נוספת, הפעם במסגרת חקירה פלילית מלאה.