עיתונות חופשית?

1. לפעמים ההחלטה היא רק הבונוס. כשמדובר בהצעות חוק כמו אלה של ח"כ יריב לוין (ליכוד) לסירוס נציגי הציבור בדירקטוריון חברת החדשות (חדשות 2 וחדשות 10), עצם הדיון עליו בממשלה הוא מספיק בהחלט.

גם אם ההצעה תיפול בסופו של דבר, מה שעשוי בהחלט לקרות במליאת הכנסת, בדרך לשם היא עושה עבודה לא רעה מבחינת הפוליטיקאים. זאת משום שבכל התהליך, יימשך ככל שימשך, היא פשוט גורמת לאנשי חברות החדשות לעצור את נשימתם.

השאלה הנפוצה ביותר מאז שעלה לדיון החוק הזה היא מי עומד מאחוריו. מי הוא זה שנשף דווקא עכשיו ויצר את הרוח הגבית ליוזמה? אבל לא זו השאלה. יש לשאול את מי משרת עצם הדיון, והתשובה לכך היא: את כל חברי הממשלה שהרימו את ידם בעדו.

כי הרי אם אותם עיתונאים ששליחותם היא לעקוב, לבקר ולחקור את התנהלות נציגי הציבור, מרגישים ולו לרגע את האדמה תחת רגליהם רועדת - מישהו כנראה מחייך. וחוק כזה, הוא בדיוק מהזן שמאפשר לפוליטיקאים, ולו פעם אחת, להרגיש שבמשחק מול התקשורת דווקא ידם היא על העליונה. התוצאה היא השתקת הדמוקרטיה.

לו היתה הדמוקרטיה הישראלית נבחנת רק לפי היחסים בין הפוליטיקאים לתקשורת, אזי היא עלובה מאוד. מעקב אחר חברות החדשות של הערוצים הגדולים לבדו היה מראה כמה פעמים בחודשים האחרונים ענייניהן עלו שוב ושוב על שולחנות ועדת הכלכלה, משרדי הממשלה ושולחן הממשלה עצמו.

אך אלה לא רק חדשות 2 או 10. אין גוף שידור במדינה הזו שלא מתדפק על דלת הפוליטיקאים, מתחנן על חייו, מבקש לבלום או לקדם חוקים - בטלוויזיה הרב-ערוצית, בשידור המסחרי, ברדיו ועל אחת כמה וכמה בשידור הציבורי.

כל טיול כזה מתל-אביב לירושלים כמוהו כסדק נוסף בחופש התקשורתי בישראל. כי הרי מאחורי כל האמתלות שבגינן נסחבים ראשי השידור הישראלי לכנסת, מתחברת כוונה אחת גדולה - לגרום לתקשורת להסס לפני כל דיווח, לגמגם, לשתוק.

2. חדשות, ספורט ומזג-אוויר - אלה 3 סוגי התוכן אשר הופכים אטרקטיביים ויקרים יותר ויותר, כך על-פי מחקרים העוקבים אחר עולם התוכן באחרונה. נתונים שפרסמנו כאן ב"גלובס" השבוע מראים כי השינויים הטכנולוגיים אשר כבר מתרחשים במלוא התאוצה, יזרימו את כל כוחות השוק הפועלים בטלוויזיה אל עולמות הניו-מדיה, כפי שנהוג לכנותם.

הנתונים מראים כי התוכן שנצרך הכי הרבה ברחבי כדור-הארץ בסלולרי ובמחשב הוא בראש ובראשונה חדשות, ובכלל זה מזג-האוויר במקרה הישראלי, ואחר-כך ספורט.

מכאן אפשר להבין את החשיבות של חברות חדשות הישראליות לגופי השידור. זה לא רק כוח מעמדי עצום עבור בעלי המניות או מנוע משמעותי להבאת צופים רבים ככל האפשר. מדובר בנכס אסטרטגי, הקטר אם תרצו, שיוביל את חברות התוכן המסורתיות אל העולמות והמסכים החדשים. בלי זה, הסיכון הוא הרבה יותר גדול.

הנקודה הזו גם שופכת אור על ההתרחשויות בתחום שידורי הספורט באחרונה. הכניסה של אתר one אל זירת הטלוויזיה והקמת הערוץ הפתוח היא אמנם תוכנית ארוכת שנים של ראשיו. אך היא לא פחות עדות לראייה לטווח ארוך של אחד מבעלי המניות המרכזיים של האתר, נוני מוזס.

בעלי "ידיעות אחרונות" עושה צעד ראשון באסטרטגיה העתידית שלו לאבטחת עתידו בעולם התקשורת המתחדש עם ערוץ הספורט הבסיסי הזה, שבינתיים נראה כאילו אין שום סיבה שהוא יהיה באוויר.

כעת נותר לראות כיצד בדיוק יתרחש המהלך של כניסת זרוע החדשות המתגבשת של הקבוצה - ynet. אולי באמצעות קשר כזה או אחר עם מערך החדשות המקומיות המתחדש בכבלים ובלוויין.

הצעדים הקטנים הללו הם אמנם חרישיים, אך הם מעצבים את הכוחות המשמעותיים של עולם התוכן הישראלי החדש.