עדיף לתשובה להיפרד ממניות הגז

1. לאחר שקראנו השבוע את הידיעה על האפשרות שיורם טורבוביץ', יו"ר דלק אנרגיה ולשעבר ראש הסגל של ראש הממשלה אהוד אולמרט, יעזוב את קבוצת תשובה לפני תום החוזה שלו ויחזור ל"שירות לאומי" בלשכתו של נתניהו, ניסינו להיכנס למוחותיהם של יצחק תשובה וטורבוביץ' ולשוטט במחשבותיהם.

ניסינו לפצח את תגובתם לידיעה שבישרה על תהליך אפשרי של היפרדות בין השניים, יהא האינטרס של מי מהם בפרסומה אשר יהא, ואף שהידיעה הוכחשה נמרצות. הניסיון היומרני הזה הוביל לתוצאות הבאות:

הבאתי את טורבו, אומר תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, לא בגלל המומחיות ההנדסית שלו, לא בגלל המומחיות הגיאולוגית שלו, ומובן שלא בגלל הידע שלו בהנזלת גז, למשל. הבאתי אותו לפני כשנה, הרעפתי עליו משכורת טובה, יותר מ-50 אלף שקל בחודש לשני שלישים משרה וחבילת אופציות שמנמנה, ששווה כיום כמה עשרות מיליוני שקלים, רק כדי שיפתח לי דלתות, כלומר, שיתפקד כלוביסט-על.

וזה הרי כל כך טבעי: אחרי שנים רבות כל כך במסדרונות הממשל, טורבו יודע איך העניינים מתגלגלים, הוא מכיר את הפקידים, הוא מכיר את הרגולציה, הוא יודע איך מתקבלות החלטות, יש לו מוניטין מצוינים. הוא ירים טלפון, הם יענו לו, הוא ידבר על לבם, הם יקשיבו, הוא ינסה לשכנע, הם יתרצו והוא יהיה שווה כל גרוש. אלא שלוביסט-העל לא ממש סיפק את הסחורה.

הרגולטורים התהפכו עלינו, הציבור התנפל עלינו, הפוליטיקאים חגגו עלינו ואיתן ששינסקי הפך לגיבור הלאומי החדש - פרופסור שהגיע משומקום וקצר תהילה על גבי, כאילו הוא היזם שעבד קשה, נחשף לסיכונים והביא את עמישראל לעצמאות אנרגטית.

אם טורבו מגשש את דרכו החוצה, חש מתוסכל מחוסר ההצלחה בקרב על תמלוגי הגז, ושוב רוצה לחזור לקדמת העשייה הפוליטית-מדינית, אני חושב שזה רעיון טוב להיפרד עכשיו ברוח טובה.

קראתי שטורבו רכש וילה במכמורת ב-11 מיליון שקל ומתכוון להרוס אותה ולבנות מחדש. הוא איש של החיים הטובים ויוכל עכשיו להקדיש ממרצו ומזמנו לבניית ביתו. מי כמוני יודע עד כמה בנייה מהסוג הזה שואבת אנרגיות והתעסקות מתישה בפרטים קטנים.

ומה עבר במוחו של טורבוביץ'? יש לי תחושה לא נוחה שיצחק היקר מאוכזב ממני, מהרהר טורבו בינו לבין עצמו. ניסיתי, באמת שניסיתי, ככל יכולתי, ככל שידי משגת, ככל שקשריי הענפים אפשרו לי, לדבר על לבם של אנשי האוצר, רק לדבר, אבל אין עם מי לדבר.

זו אשליה לחשוב שאפשר לפתוח דלתות. כל הדלתות סגורות. אין תקשורת, הבכירים במשרדי הממשלה מבוהלים מכל מגע עם אנשי עסקים. אפשר להבין אותם. באווירה הפופוליסטית ששוטפת את המדינה, כל מפגש כזה, כל כניעה כביכול לדרישות של אנשי העסקים, הופכים אותם למושחתים, בוגדים ומשתפי פעולה בשוד הקופה הציבורית. גם אנחנו תרמנו את שלנו לאווירה הזאת.

יצחק היקר החליט להיכנס בכל הכוח בוועדת ששינסקי, באמ-אמא שלה, הכריז מלחמת חורמה. בחוכמה שבדיעבד, זה רק גרם לנו נזק. אין בעיה, אם יצחק היקר חושב שמיצינו את יחסינו, אפשר להיפרד בידידות, בכבוד, תוך מימוש החוזה ככתבו וכלשונו. יש לי הרי מומחיות במשפטים.

2. כדי להבין את השתלשלות הדברים שהביאה את תשובה למקום שמעולם לא רצה להגיע אליו - מאיש חסר כול שבנה את האימפריה שלו בעשר אצבעותיו לאיש עסקים חסר מעצורים, תאב עושר שחוטף כינויי גנאי - אין טעם לנתח את ההתנהלות העסקית שלו בשנה האחרונה.

מה שקרה לתשובה קרה לאנשי עסקים שהגיעו למעמד, ויקרה שוב ושוב ליזמים המצליחים שיבואו אחריו. השילוב המוחץ של הרבה כסף, הרבה הישגים, הרבה כוח ואחריהם השפעה, הכרה ושליטה - כל אלה גורמים להם לחוש שהם אדוני היקום.

בואו נהיה ריאלים: אנשי עסקים, יזמים - בין אם בתחומים מסורתיים ובין אם בתחומי הטכנולוגיה, בין אם הם מוכשרים ובין אם הם נהנו ממזל ועיתוי מוצלח - אינם פועלים ממניעים אלטרואיסטיים.

אף אחד מהם לא הפך עשיר בזכות נחמדותו. רובם לוחמנים, ארוגנטיים, רודפי כסף ונרקסיסטים. עם עשיית הכסף, עם האמביציה לעשיית עוד ועוד כסף, מגיעה האמביציה למעמד, לתשומת לב תקשורתית. אחריהן באים המגלומניה, היהירות והדורסנות, הרצון לשלוט בכל פינה, להכתיב, להחזיק בכל הקלפים, לומר את המילה האחרונה בכל דבר, לשלוט-לשלוט-לשלוט.

שם למעלה, בשיא כוחם, הם לוקים בעיוורון; הם לא עוצרים לרגע כדי לראות מה מתרחש מסביבם, איך הציבור, הממשלה והרגולציה מגיבים להתנהגותם. הם מבטלים כל אחד שמנסה לקרוא תיגר על סמכותם ומעדיפים עדה של חנפנים שרוקדת סביב האלוהים. הם מאבדים שליטה.

תשובה ראה לאן הרוח נושבת, אף שהחזיק סל טיעונים לא רעים במאבק על תמלוגי הגז (למשל, שינוי כללי המשחק באמצע המשחק). במקום לעצור, להפסיק את קרקס המאבק, להודיע שהוא רואה בהמלצות טעות קשה ויילחם בהן כחלק ממחויבותו (המשפטית, אגב) לדאוג לבעלי המניות שלו מקרב הציבור באמצעים הלגיטימיים, הוא החליט להמשיך לנסות להפעיל עוד כוח.

הוא לא יכול עכשיו להתלונן שהלוביסטים, בין אם מדובר בטורבוביץ' ובין אם בעשרות האנשים שהוא שכר את שירותיהם, לא סיפקו את הסחורה.

3. לטורבוביץ' יש בכל זאת עצה אחת טובה שהוא יכול לספק לתשובה כיו"ר דלק אנרגיה, החברה שבאמצעותה תשובה מחזיק במניות של שותפויות הגז.

למרות זיקוקי הדינור סביב ששינסקי, מפתיע לגלות שמניות החברות השותפות בקידוחי תמר ולוויתן (לבד מישראמקו) לא נפלו בצורה דרסטית ממחיר השיא שלהן. דלק קידוחים ואבנר, למשל, איבדו כ-10%-20%, רציו (לא בבעלות דלק) אף דילגה לשיאים חדשים.

האם השווקים לוקחים את המלצות ששינסקי הרבה פחות קשה מתשובה? האם השווקים לא מבינים את המשמעות של ששינסקי או שהם סבורים שלא תהיה להמלצות השפעה כה דרמטית על החברות? לחלופין, האם ייתכן שהשווקים נסחפו באופוריה ועדיין לא מעכלים את ירידת השווי הנגזרת מהעלאת המיסוי? כל זה לא חשוב. חשוב יותר שקבוצת דלק (בעיקר באמצעות דלק אנרגיה) מחזיקה מניות גז בכ-10 מיליארד שקל, סכום עצום, המהווה חלק ניכר משווייה של הקבוצה ומחייב פיזור סיכונים.

ייתכן שאנחנו ספקנים, אבל קשה לנו לראות עליית ערך משמעותית נוספת במניות הגז, סיבה נוספת לתשובה לנסות לממש חלק מהחזקות הגז (זה אמנם לא פשוט בהיקף כזה) ולא לחכות עד פיתוח תמר ובוודאי לא ללוויתן. כל משקיע מנוסה ודאי מכיר את הכלל הבא: אסור להתאהב לנצח בהשקעות ובחברות. באיזשהו שלב חייבים לקום, לגרוף את הרווחים ולהיפרד מהאגרסיות והאמוציות. הגיע הזמן למכור, לפחות חלק מהמניות.