משהו טוב יצא מהאחוזה של גלנט

כבר שנים שלא ממש לוקחים אותנו ברצינות כשאנחנו מדברים על עברייני התכנון והבנייה. אז מה אם זו עבירה פלילית. כולם מחלקים דירות (או לפחות חולמים לקנות דירה להשקעה ולפצל אותה), כולם קונים בשישי-שבת במתחמי מסחר לא חוקיים, כולם מתחתנים בגני אירועים ללא היתר בנייה וכו'. מבקר המדינה כבר שכח כמה פעמים הוא קרא לעבירות הללו "מכת מדינה".

כולם נכשלו במשימה: בדצמבר 2004 החליטה הממשלה להראות שהיא נלחמת בתופעה והקימה את מתפ"א - מפקדת תיאום ופעילות אכיפה של משטרת ישראל - יחידה שכל תכליתה לדאוג לאכיפת חוקי תכנון ובנייה וקיום צווי הריסה.

כשזה לא עזר, בשנת 2006 החלה לפעול במשרד המשפטים המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין. הממשלה החליטה על הקמת היחידה, "כחלק משדרוג מערכת האכיפה והגברת המאבק בתופעות הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על מקרקעי ציבור".

וגם זה כמובן לא עזר. הספירה האחרונה של המבקר דיברה על 100 אלף מבנים לא חוקיים ברחבי הארץ.

נוכח אוזלת היד האדירה הזו של המדינה וחוקיה, הסאגה סביב מינויו של יואב גלנט היא כשלעצמה הצלחה אדירה. זו הפעם הראשונה שאנחנו באמת מתרגשים מעבירת תכנון ובנייה.

אז נכון שמדובר בעצם בקורבן שכנראה עשה מה שעשו הרבה לפניו, אבל מול 100 אלף עבריינים - כל מי שהמדינה שמה עליו לפתע את היד הוא הרי קורבן. לפחות אצל גלנט, יש לכך אפקט הרתעתי וציבורי שאולי גם ישנה את ההתייחסות שלנו מכאן ולהבא.