פידיון של 3 מיליון דולר במכירה הפומבית בתירוש

את שיא המחיר במכירה השיגה, כצפוי, יצירתו של מרדכי ארדון שהוערכה ב-100-150 אלף דולר ונמכרה תמורת 241.5 אלף דולר

"מכירה מהחלומות" - כך מגדיר דב חזן, בעלי בית המכירות הפומביות תירוש את מכירת האמנות שהתקיימה אמש (מוצ"ש). המכירה הסתכמה ב-3 מיליון דולר, כולל עמלת בית המכירות, העומדת על 15% (ונחשבת לנמוכה בארץ בתחום זה). את הצלחתה היתרה של המכירה ניתן לזקוף בעיקר לזכות שילובן של עבודות מאוסף עמי בראון המנוח, הנחשבות לדוגמאות מעולות של אמנות ישראלית. המיתוג היוקרתי של אוסף בראון תרם ללא ספק לעניין הרב של הקהל.

את שיא המחיר השיגה, כצפוי יצירתו של מרדכי ארדון שהוערכה ב-100-150 אלף דולר ונמכרה תמורת 241.5 אלף דולר. עבודתו של

אורי ריזמן שהוערכה ב-70-100 אלף דולר נמכרה ב-138 אלף דולר - מחיר שיא לאמן. השיא הקודם עמד על 110 אלף דולר ונקבע בסותבי'ס ניו יורק ב-2007.

עבודה של ראובן רובין נמכרה ב-62,100 דולר לאחר הערכה מוקדמת של 20-30 אלף דולר. עבודה של יוחנן סימון הוערכה ב-40-60 ונמכרה ב-96.6 אלף דולר (שיא מחיר לאמן, השיא הקודם נקבע בסותבי'ס ניו יורק). עבודה של אברהם נתון שהוערכה ב-10-15 אלף דולר נמכרה ב-46 אלף דולר. וכמותה גם יצירה של לאה ניקל שהוערכה ב-15-20 אלף דולר.


מרדכי ארדון, נבאטיה 1979

מחיר שיא נקבע לעבודה של רפי לביא, שהוערכה ב-12-15 אלף דולר ונמכרה ב-43,700השיא הקודם של מחיר עבודתו של לביא עמד על 20 אלף דולר במכירה של תירוש ביולי 2010.

יצירה של משה גרשוני שהוערכה בצניעות ב-8-12 אלף דולר נמכרה ב-57,500 וקבעה שיא מחיר לאמן (השיא הקודם עמד על 47.5 אלף דולר, בסותבי'ס ניו יורק). מחיר השיא הושג בין היתר הודות לחשיפה הגבוהה ברטרוספקטיבה של גרשוני המוצגת בימים אלה ממש במוזיאון תל-אביב.

יצירה של משה קופפרמן שהוערכה ב-8-12 אלף דולר נמכרה ב-34,500. ואילו יצירה מקסימה של מיכל נאמן, שהוערכה בצניעות ב-5-8 אלף דולר נמכרה ב-17,250 אלף דולר.

הסיבות להצלחת המכירה לדברי חזן: "אוסף בראון, דולר נמוך, אווירה טובה".

באמת, מצרים בוערת, השווקים בעולם משקשקים ואתה חושב שיש אווירה טובה?

"באמנות השוק יציב והאווירה טובה. הכלכלה הישראלית בכלל נמצאת בעלייה. שוק האמנות הופך יותר ויותר יעד להשקעה, כאשר כספים מוסטים מ-0% ריבית בהשקעות פיננסיות להשקעה באמנות. אני לא מדבר על תאגידים וקרנות - האדם הפשוט, שבבנק יקבל אחוזי ריבית זעומים, למד להעריך את השוק הזה. זה סקטור יחסית קטן במשק, שלא דורש השקעה של מיליונים, אפשר גם בכמה אלפי דולרים.

"זה לא מתחרה בהשקעות בתחומי הרפואה, התחבורה, האנרגיה - זה תחום שלמרות שהיקפיו היחסיים לא גדולים הוא זוכה לחשיפה גדולה. יש לזה סקס אפיל וניתן להבין למה יש לזה ערך".


אורי ריזמן

לדברי חזן, הערך המוסף של אוסף בראון היה ללא ספק בתשתית המכירה אמש: "ראינו כבר בתצוגה המוקדמת שאנשים באים כאילו להיפרד מהאוסף. למרות שהוא לא באמת הולך לאיבוד - הוא רק מחליף ידיים".

אבל האוסף מתפזר.

"לא ממש, לנו יש מעקב אחר הקונים וכאשר תהיה תערוכה נוספת של קופפרמן או רטרוספקטיבה לאמן אחר - מיד יוצגו שוב העבודות האלה".

עם זאת, חזן מציין כי "כמות היצירות המודרניות והמינון שלהן היה גדול לאין שיעור במכירה הזו לעומת מכירות קודמות, בעיקר בזכות האוסף. זה התבטא גם בכך שבסביבות 22:00 כשהתחילו לצאת ניקל וגרשוני וקופפרמן - התחלתי לראות את הקהל משתנה לנגד עיניי - אנשים צעירים יותר, בגילאי 30-40, הגיעו לאולם".

עוד אומר חזן, כי מערך ההצעות בטלפון הוכפל: "היו לנו כל-כך הרבה טלפונים של אנשים שביקשו להיות און ליין בטלפון, גייסנו עובדים שפרשו ובני משפחה שישבו על הקווים. הייתה לנו בקשה טלפונית ממרוקו לציור של ציירת מרוקאית שהגיע מאוסף של ישראלי.

אנחנו לא מכירים את הקונה אבל משערים שזהו מרוקאי היושב בארה"ב. העבודה הייתה מוערכת ב-8-12 אלף דולר, ונמכרה ב-30 אלף דולר.

"הבית היה מלא על גדותיו, אנשים ישבו על המדרגות ובמעברים", אומר חזן בהתרגשות גלויה. "אני חושב שמי שראה את המכירה של אתמול לא צריך יותר מזה. לא היו וכנראה לא יהיו כאלה שיאים של התרגשות במכירות פומביות".

במכירה שהסתימה רק ב-2:30 לפנות בוקר נמכרו 91% מהיצירות שעמדו למכירה, אך 100% מהיצירות מאוסף בראון שהוצעו בחלק זה. היה זה רק חלקה הראשון של המכירה, המתקיימת בשני מוצאי שבת עוקבים, ובחלקה השני יוצעו היצירות הזולות יותר, בטווח מחירים המתחיל במאות בודדות של דולרים.