עבירת הנהיגה בשכרות, להבדיל מעבירות תעבורה רבות אחרות, היא עבירה שלכאורה הנהג מבצע אותה במודע ובידיעה כי הוא שיכור. ואולם, המחוקק לא עושה שום הנחה לאדם שאינו שיכור על-פי התנהגותו, אולם כן שיכור על-פי הגדרת החוק.
החוק הגדיר נהג שיכור כנהג שבגופו נמצאו 50 מיליגרם של אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם. בלשון פשוטה, אדם שמשקלו 80 ק"ג, מותר שיהיה בגופו עד 28 גרם אלכוהול (כמות השקולה לשתיית כחצי ליטר בירה). כיוון שמדובר בכמות יחסית של אלכוהול ביחס למשקל הגוף, ככל שמשקלו של הנהג קטן יותר - הוא רשאי לשתות כמות קטנה יותר.
לאחרונה נכנס לתוקף חוק חדש, הקובע כי מי שטרם מלאו לו 24 שנה, מי שהוא נהג חדש, מי שנוהג ברכב כבד מ-3.5 טון, ומי שנוהג ברכב ציבורי - ייחשב שיכור אם בגופו תימצא חמישית מהכמות הנ"ל.
באופן מעשי, מדובר למעשה על איסור שתייה לחלוטין, וכיוון שהאלכוהול מתפרק בגוף לאט, ולאור לשון החוק, כוונת המחוקק הינה כי מספר שעות טרם הנהיגה כבר אסורה שתיית אלכוהול.
כאן המקום לציין כי על-פי החוק, מי שנמצא נוהג בשכרות - ייפסל רישיון הנהיגה שלו לתקופה שלא תפחת משנתיים. באותה נשימה קבע המחוקק עונש פסילת רישיון שלא יפחת מ-3 חודשים בלבד על עבירת תעבורה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש.
לתיקי תעבורה המוגשים לבית המשפט על-ידי המשטרה מצורף דוח מאפיינים. מדובר בדוח שנערך על-ידי השוטר בשטח, בד-בבד עם בדיקת השכרות, ומטרתו לבדוק את השפעת האלכוהול על התנהגותו של הנהג.
באותו מבחן נדרש הנהג לצעוד עקב בצד אגודל, לספור צעדים, להצמיד אצבע לאף. כן נרשמת התרשמות השוטר מלבושו, אופן דיבורו, התנהגותו, הריח הנודף ממנו וכיו"ב.
לכאורה, אדם המוגדר כשיכור על-פי חוק חייב להיכשל בדוח המאפיינים. אולם, הניסיון מלמד כי אדם שנכשל בבדיקת ה"ינשוף" צולח בהצלחה רבה את דוח המאפיינים ולא נמצא רבב בהתנהגותו.
הענישה בתיקי שכרות אינה מידתית. בתי המשפט, המונחים על-ידי החוק ופסיקת בית המשפט המחוזי, פוסקים שנתיים פסילה בתיקי השכרות המתנהלים בפניהם, אפילו אם מדובר בכמות אלכוהול החורגת אך במעט מהכמות הקבועה בחוק.
כאשר מדובר בכמות גבוהה, יוטל על הנאשם גם מאסר על-תנאי בנוסף לכל עונש אחר. התובעים המשטרתיים מנועים מלהגיע להסדרי טיעון בבית המשפט ואינם מאפשרים לשופטי התעבורה לחרוג מפסילת המינימום. נאשם, שרחמי השופט נכמרו עליו, מוצא עצמו בתוך 45 יום כ"משיב" לערעור בבית המשפט המחוזי, שם נאכפת פסילת השנתיים באופן כמעט קטגורי.
נאשמים רבים בעבירת שיכרות מוצאים עצמם ניצבים בפני השופט, בשעה שהוא מסביר להם כי ידיו כבולות והוא נאלץ לפסול את רישיונם לשנתיים. בקול חנוק מדמעות הם טוענים כי הנהיגה היא פרנסתם, וכי ללא רישיון הנהיגה אין ביכולתם לכלכל עצמם ומשפחתם. השופט, שלבו יוצא אליהם, מבקש מהם לקיים פגישה במשרדי התביעה כדי לנסות להגיע שם להסדר טיעון, שאם לא כן - ייפסל רשיונם לשנתיים.
תוצאות מכשיר ה"ינשוף" אינה "תורה מסיני". בתיקים רבים נמצאים ליקויים באופן עבודת מפעיל ה"ינשוף" וכן בעבודת השוטרים. ליקויים אלה פועלים לטובת הנאשם, ויש בהם כדי לגרום לזיכוי במקרה הטוב - ולהפחתה ברף הענישה במקרים אחרים.
לכן, חשוב מאוד שהנהג יצלם את ראיות המשטרה לפני הדיון ולפני הפגישה עם התובע המשטרתי, בניסיון להגיע להסדר טיעון. נטילת רישיון הנהיגה לתקופה של שנתיים בשל כוסית ויסקי אחת, בשעה שלא ניכרת כל השפעה על הנהג, היא לטעמי - ואף לדעת שופטי תעבורה רבים - תקנה שראוי לשנותה.
טוב יעשה המחוקק אם יצור מידרג ענישה לנוהגים בשכרות, מדרג אשר יושפע מכמות האלכוהול שנמדדה, מדוח המאפיינים, מנסיבות האירוע - ובעיקר משיקול-דעתו של השופט, המתרשם באופן ישיר מהנאשם הניצב בפניו.
הכותב הינו מומחה בדיני תעבורה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
