ברק אובמה, טוויטר-מאניק

בסוף כל משפט שבכירי ממשל אובמה מצייצים בטוויטר יושב איזה אח מוסלמי, שמחכה בשקט מופתי לנפילת הפירות של כל החופש, השקיפות, הקדמה, השיתופיות והחברתיות המערבית.

הוא יושב שם, האח המוסלמי, תחת גשם מסרים מאייפונים ובלאקברים - ויודע שבסוף יבוא הרגע שלו לקום ולאסוף את השלל; עוד משטר ערבי יציב שנפל בשם ססמאות אמריקניות.

בסוף השבוע האחרון, בעיצומו של פרץ האלימות חסר התקדים ברחובות קהיר, צייץ בחשבון הטוויטר שלו פי.ג'יי קראולי, הדובר של מחלקת המדינה:

"The Egyptian government can't reshuffle the deck and then stand pat. President Mubarak's words pledging reform must be followed by action"

אתה מתבונן בציוץ הזה, הציוץ מתבונן בך - ושניכם לא מצליחים מה, לכל הרוחות, הולך כאן. בכיר (מאוד) בממשל אובמה בוחש בקדירה לא לו, משיא עצות לנשיא זר באזור זר, מתרה בו לא להסתפק בערבוב הקלפים ולבטח שלא להסתפק במילים בלבד.

הלוואי היה זה סתם נשיא זר. אבל, זה חוסני מובארק, מי שנחשב עד לפני שבוע כבן ברית אסטרטגי של ארה"ב, מנהיג שעצם המחשבה על הסתלקותו מטעמי בריאות לקויה הפחידה ועדיין מפחידה רבים.

להיווכח כי בכירי ממשל אובמה לא מסוגלים לוותר על ציוץ מוצלח, גם במחיר כאוס בקהיר - זו תובנה מדכאת. מתי לאחרונה יצא משהו טוב מהתערבות אמריקנית בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת, נשאלתי היום - ולא ידעתי לענות.

בממשל אובמה משחקים בחופש, שוויון ואחווה ולא מפנימים סכנות. כן, כולנו היינו רוצים דמוקרטיה מלאה במצרים, אבל לא כולנו מוכנים לשלם מחיר כה מופרז בביטחון האישי והלאומי בדרך אליה.

האם אובמה שואל אותנו בכלל? ברור שלא. כשנשיא שנבחר, בין השאר, בזכות קמפיין פייסבוק מבריק, הוא לא מטריד עצמו בהפרעות הדו-קוטביות של האיזור המפגר שלנו. העיקר שיש רשתות חברתיות והעיקר שהן פותחות לנו עולם חדש ומופלא, שבו פייסבוק שווה 70 מיליארד דולר, כל תזוזה מתועדת בפורסקוור ואין עסקאות בלי גרופון. ואם לנו, תושבי המקום, כל העניין לא בדיוק מסתדר בעולם הזה - ממש לא נורא, אז בבא.

הנשיא האמריקני הנוכחי מסוכן. אם הייתי אופטימיסט, הייתי כותב כאן שאולי האומה האמריקנית תקלוט זאת איכשהו ותאפשר לו, בהקדם האפשרי, להתמקד בשיוף סטטוסים בפייסבוק. כי בזה אובמה ועדר המשובטים הרשתיים שמקיף אותו פשוט מצוינים.