אנשי המערות החדשים קובעים את הטרנדים הבאים

השבוע נפתחת התערוכה הרביעית במוזיאון העיצוב של חולון, "פוסט פוסיל (Post Fossil), חושפים את מאובני העתיד". נראה כי זו עומדת להיות המסקרנת, המגוונת והתקשורתית מבין התערוכות שהוצגו בו עד עתה.

בתערוכה פריטים מעוצבים, פרקטיים, אבסטרקטיים, אסתטיים והזויים, אבל כאלה שמצליחים לתקשר בקלות, גם עם מקצוענים מתחומי העיצוב והאמנות וגם עם חובבים שעד כה רבות מהתערוכות נדמו להם קשות לפענוח.

הייחודיות נחשפת כבר בשם האוקסימורוני: גם ארכיאולוגיה, גם עתידנות. איך זה הולך יחד? רק אוצרת כמו לי אדלקורט (Lidewij Edelkoort), אחת הנחשבות בעולם העיצוב העכשווי, יכולה להוביל תערוכה כזו.

לי אדלקורט היא חזאית טרנדים במקצועה, שעוסקת גם באוצרות, בהוצאה לאור של ספרים ושל מגזינים ובהוראה. בעשור האחרון כיהנה כראש חוג באקדמיה לעיצוב איינדהובן בהולנד. הודות לזווית הראייה יוצאת הדופן שלה, אדלקורט זיהתה מה שנראה לה כמגמה חדשה. לטענתה, המעצבים העכשוויים זנחו את הברק ואת העיצוב הנוצץ לטובת חומרים פשוטים ובסיסיים יותר, ובכלל - העיצוב העכשווי חוזר לעבר. ולא לעבר הקרוב, אלא לרחוק מאוד.

חוזרים לשורשים

נפגשתי עם אדלקורט בביקורה בישראל לכבוד התערוכה, בהפוגה קצרה שבין תליית עבודות לסידור התצוגה במוזיאון. "הרעיון לתערוכה הזו נולד אצלי מהתבוננות בדור המעצבים הנוכחי, שגרם לי לחזון חדש על המקום שאליו עיצוב יכול להגיע. המשבר הכלכלי והמעבר בין המאות הם מהגורמים לתנועה הזו, שמאופיינת במעצבים עם גישה כנה, קרובה לאדמה, שורשית ואיטית. הגישה הזו מקורית וגם ארכאית, כמו מעבר רחוק מאוד. התבדחתי שהם פרד פלינסטון של העתיד...

"אפשר לחשוב מחדש על המקורות, לחיות קרוב יותר לאדמה. המעצבים השתמשו בחומרים לא מתוחכמים, כמו עצמות, עצים, נייר, מתכות, חומרים שאנו מקבלים מהטבע. מיד הבנתי שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה. זו לא חזרה לטבע במובן של לא לרצות לחיות בעתיד, אלא מעין שילוב בין מדע וחומרים בסיסיים. זהו פרימיטיביזם חדש. יש עבודות שנראות כמו ממצאים ממוזיאון אתנוגרפי, פריטים אחרים נראים חדשניים. הוספנו כמה עבודות מהמוזיאון בירושלים, וכולם יחד מוצגים בתערוכה. המבקרים צריכים לנחש מה חדש ומה ישן, וזה לא פשוט".

האם מדובר בקבוצה מגובשת של מעצבים?

"זאת קבוצה של מעצבים שאת חלקם אני מכירה באופן אישי, ואני יצרתי את ההקשר ביניהם. רק חלק מהם עובדים יחד; אחרים כלל לא".

להיפרד ממוסכמות

בקטלוג התערוכה כותבת אדלקורט: "הגיע הזמן לשינוי קיצוני. החברה העכשווית מוכנה להיפרד באופן סופי מהמאה הקודמת; להיפרד ממוסכמות יצירתיות קיימות, מחוקים תיאורטיים ומסטיגמות, שניתן כעת לאתגר ולשבור. מעצבי הדור החדש תרים אחר שורשיהם כמו אנשי מערות חדשים".

בפועל, המגמה הזו אמורה להחליף את העיצוב הזוהר, אותו "עיצוב למען עיצוב" מפורסם משנות ה-90. במקומו נראה עיצוב צנוע, מחובר לאדמה, שנעשה בעבודת יד. המעצבים, "אנשי המערות החדשים", יצרו פריטים מחומרים טבעיים בטכניקות פשוטות, המעניקות מראה שהוא לרוב לא מעובד בשלמותו, לפעמים מעט מופשט ופעמים רבות בעל צורניות אורגנית.

אדלקורט לוקחת אותי לסיור אישי בתערוכה שהולכת ומוצאת מקופסאות ומארגזים. מבואת הכניסה תורכב מעבודות שחורות, הבולטת בהן היא מנורת ענק בעיצוב יופ ואן ליסהוט. "המנורה מזכירה לי אבא עם שני ילדים, וזהו טרנד נוסף בולט של התקופה, אבות שעוזרים היום יותר בטיפול בילדים". באולם המרכזי של המוזיאון מסתובבים מתקינים, פורקים בזהירות עבודות ומתייעצים עם אדלקורט לגבי מיקומים והעמדות.

התערוכה הוצגה לפני פחות משנה במוזיאון 21_21 בטוקיו, שיזם איסי מיאקה. בישראל היא שונתה מעט, נערכה כך שתותאם למבנה, ונוספו לה 12 עבודות של מעצבים ישראלים. זו אסופה שיצרנה מצליח ליצור שלם אסתטי יפה של פריטים באותה רוח. הפריטים, גם המשונים מבחינה חזותית, הם עדיין מהפנטים ומסקרנים, אפילו סקסיים. העבודות של הישראלים משתלבות בה יפה.

איך התנהלה העבודה מול המוזיאון בחולון, גוף צעיר וחדש?

"הם מדהימים! בהשוואה למוזיאון ביפן זה כמו גן עדן. הצוות פה מורכב מאנשים משתפי פעולה, פרו אקטיביים, אנושיים ובעלי חוש הומור. אני מרגישה מאוד רצויה. המוזיאון הפך לשם דבר מהיום הראשון, כולם מדברים עליו, כולם שמעו את השם 'חולון'."

את מרוצה מהתוצאה?

"כן, אני חושבת שזו תהיה תערוכה נפלאה, שמתאימה למבנה שתכנן רון ארד, שגם הוא בצורה אורגנית. במבנה ביפן היינו צריכים לנהל תחרות מול מבנה קתדרלי שתכנן טדאו אנדו (אדריכל יפני מוערך, ט' ה'), וכאן נוצר דיאלוג ישיר בין המבנה למוצגים".

בולשת אחרי העתיד

אדלקורט נולדה בשנת 1950 בהולנד, למדה עיצוב, ועסקה מתחילת הקריירה שלה בחיזוי טרנדים, תחילה בחנות כולבו הולנדית ומאוחר יותר בפריז, שם הפכה ליועצת עצמאית, חלוצה בתחום ראיית העתיד בנוגע למה שצרכנים ירצו לרכוש בעונות הבאות. במקביל לעריכת אנליזות וייעוץ עבור מותגים בשלל תחומים, מקוסמטיקה ועד מכוניות, לאדלקורט מעמד מוביל בזכות מגזינים שהיא מפרסמת זה עשרים שנה. הידוע שבהם הוא View in Color, שעושה שימוש בתמונות ובלוחות השראה ליצירת סגנון חיים.

שאלת השאלות: איך מנבאים טרנד?

"אני רואה רסיסי מידע פה ושם, מכניסה אותם לארכיון, לא רושמת, אבל שומרת במוח, ויום אחד, כשיש לי מספיק מהם, כל המידע ננעל ואני אומרת 'אה-הה'. זה כל העניין. אני מתארת את זה במילים, וכך אני בולשת אחרי העתיד. אני בעצם רק מחברת בין הפריטים. אלה שכבות, כמו פסיפס, כמו דם שבהתחלה אין לו צורה, ואז הוא מתקרש. אז אני נכנסת פנימה ויכולה לתאר, למקם, לתת שם, חומר, קונספט, ואז לחלוק עם אחרים. יש הרבה אנשים שיודעים מה יקרה, אבל צריך לדעת לתקשר עם הסביבה".

מה קורה אחרי שהרעיון מתגבש?

"אז מתחילה העבודה. הצוות שלי מתחיל בחיפוש אחר תמונות, אני יוצרת כרטיסי צבע, מסתובבת בעולם ומחפשת חומרים. יש הרבה דברים ומרכיבים, ואני צריכה לצמצם את הכול. אני יוצרת ספר שצריך לעורר השראה, וזו העבודה שלי - לעורר מוטיבציה אצל אנשים. אלה ספרים שנרכשים דרך סוכנים או באתר שלי, והם מהווים ארכיון עם חומרים של ממש, דוגמאות ובדים שחלקם מיוצרים עבורי".

איך מתנהלת העבודה בסטודיו?

"בפריז יש לי 17 אנשי צוות, ארבעה בערים אחרות, 15 סוכנים, ועוד פרי-לנסרים רבים כמו צלמים, כתבים וסטייליסטים. בסטודיו אנחנו עובדים עם חברות רבות, מפסטה ומזון לכלבים ולחתולים ועד חברות רכב ובנקים, ובכל שנה עולות שאלות חדשות, כי טרנד נוגע לכל קטגוריה, ורוצים לדעת מה יהיה הלך הרוח של האנשים. יש לי לקוחות נאמנים, חלק מהם למעלה מעשרים שנה".

מה בין פסטה לטרנד?

"הדרך שבה אנשים מבשלים וחיים משתנה, כך גם רמת הבריאות שהם שואפים אליה; איך צריך להרגיש, אפילו אילו מילים חדשות צריכות להיאמר, כי גם מילים הן טרנד".

איך מפיצים טרנד בעולם?

"אני מסתובבת ומרצה עם מצגות ברחבי העולם, דנה בכל מה שאני יודעת, ומדברת על המלצות שצריך ליישם. להרצאות שלי באים אנשים מתעשיות האופנה, אדריכלים, מתכנני ערים, יצרני מכוניות, שעונים ותכשיטים. אלה אנשים חושבים; הם יושבים, שומעים, מפנים מקום. אני רואה את זה כמשחק בין מראות שמשקפות זו את זו".

מאילו מקורות מידע את ניזונה?

"כל דבר. זה מבקר אותי כשזה רוצה לבקר".

תערוכת Post Fossil, מוזיאון העיצוב חולון

פתיחה: 27 בינואר, נעילה: 30 באפריל 2011,

לאתר המוזיאון