"ברור שהקטע של דומינוס פיצה היה קשור לכסף - אני לא סרבן פרסומות"

יום אחד, בשנת 1988, נקרא בבהילות מנהל מגמת הקולנוע בעירוני א' בתל אביב לישיבת מורים דחופה. התברר שערב קודם רוססו כתובות גרפיטי בוטות על קירות בית הספר. מישהו מהתלמידים הסגיר את שמות המרססים תחת לחץ, ואחד מהם היה מאור כהן.

כשהמנהלת הודיעה שהיא מסלקת אותו מבית הספר לאלתר, קם ד"ר יגאל משיח, יוזם המגמה ומייסדה, והודיע שאם מעיפים את מאור מבית הספר הוא מתפטר. "אין לי ספק", אמר משיח למנהלת ההמומה, "שהוא יהיה כוכב בתחום זה או אחר, ויום אחד, בעוד הרבה שנים, כשיראיינו אותו בתקשורת וישאלו על ילדותו, האם הייתם רוצים להיות מוזכרים בסיפור כאידיוטים, כקצרי הרואי שהעיפו אותו מבית הספר?".

לסיפור הזה היה סוף טוב, אז למאור כהן, שמשיח צדק בניבוי עתידו, לא היה צורך לספר אותו לתקשורת. הוא אמנם הושעה לכמה ימים, אבל סיים את הלימודים עם תעודת בגרות, ואפילו נרשם ללימודים בסם שפיגל בירושלים כדי לעשות סרטים. רק שכאן הגיע טוויסט בעלילה, ובמקום להיות אקירה קורסאווה הישראלי, הפך כהן בגיל 21 לסולן הנערץ של להקת זקני צפת.

ההצלחה הגדולה שלו השכיחה עם הזמן את העובדה הבסיסית שקודם היה שחקן ובמאי ורק אחר כך מוזיקאי, עד כדי כך שכשהתחיל להופיע ב"ארץ נהדרת", היו כאלה שנדהמו מכך שהזמר המוכשר הוא בעצם בדרן ענק.

כששאלתי אותו איפה הוא שם היום את כובד המשקל המקצועי, הוא חייך בצניעות חסרת פוזה ואמר בקולו המעט מאנפף: "אני תמיד אומר שאני אנטרטיינר, אני מבדר. לא רק במובן של להצחיק. גם דרמה עצובה היא סוג של בידור. אני אדם שאוהב בידור, אוהב במה, אוהב לשגר רעיונות לאוויר, אוהב מוזיקה. באתי מבית ויזואלי - אימא אמנית פלסטית, אבא אדריכל נוף. חשבתי שהאמנות היא החיים".

וכסף?

"הם חינכו אותי לעבודה. שניהם הגיעו לארץ בגיל הנעורים בלי נכסים, בנו את עצמם יפה, היה חשוב להם שאדע שהחוכמה בחיים זה להיות אדם שמפרנס את עצמו. אני מאוד אוהב לעבוד, ויש לי משמעת עבודה גבוהה. אני מאמין שאם מישהו עובד קשה ולא מרפה את הרגל מהגז, הוא יצליח".

אז אתה משתתף בארץ נהדרת כדי להרשות לעצמך ליצור מוזיקה.

"ממש לא. אני ב'ארץ' כי אני אוהב את זה. עשיתי את 'של מי השורה הזאת' אחרי שתומר שרון הביא אותי לאודישן עם עידן אלתרמן, שניהם אנשים מצחיקים שמבינים במוזיקה. בהתחלה הקונספט היה לי מאוד קשה, כי אין במה להיאחז. דווקא המשחק שחרר לי משהו. אני הרבה יותר נהנה לעשות מוזיקה מאז שיש לי קריירה של שחקן. אני חוזר אליה עם המון געגועים. אם אתה מתרכז רק במוזיקה אתה מאבד מהפרספקטיבה. בסך-הכול במוזיקה אני עצמאי, ופתאום אני עובד אצל אחרים. זה משחרר".

בגלל הביטחון הכלכלי?

"כן, שקט, עבודה מסודרת".

רוקר שצריך משכורת?

"כרגע זה עושה לי טוב. הדברים האלה לא באים מאיזה תכנון. איכשהו זה התחיל ב'מסודרים' ומשם הגעתי לארץ נהדרת. כיף לי, מצאתי שם חברים. הדבר הכי חשוב בעיניי זה האנשים. גם המוזיקה שיוצאת לי מאוד מושפעת מהאנשים שאני עובד איתם. אנחנו עושים משהו שאנחנו אוהבים, ואם זה מוצא חן בעיני אחרים, אז אחלה".

אתה לא מכוון לקומוניקטיביות מראש.

"לא, אבל אם יש שיר קומוניקטיבי אני אשלח אותו כדי-ג'יי, ולא אבזבז כספים על שיר פחות נגיש".

מי מממן את התקליטים שלך?

"נענע דיסק. זה לא כמו פעם, שהיו אומרים לנו, קחו שבועיים אולפן ויאללה, תגמרו את התקליט. אתה יושב אצל מישהו בבית ועובד שבועות. הכול יותר אלסטי".

ובהכרח יותר טוב?

"המחשב הוא כמו המצאת המצלמה. זה הביא הרבה צורות יצירה אחרות, אבל השאיר בתוקף את הציור הריאליסטי. רמת הדיוק עולה ולכן אתה יכול לשנות, להוסיף, לתקן. לפעמים זה מועיל ולפעמים מזיק. זה יכול להפוך את היצירה לסטרילית מדי. צריך לתת גם לטעויות לעשות את העבודה".

יש לך להקה חדשה עם שם ייחודי: ישראלים/ פעולה/סקס.

"יחד עם יובל קיינר ותום מוכיח, שהיו איתי בזקני צפת, ותמיר שקולניק. אנחנו חברים טובים ורצינו להמשיך לנגן יחד. אנחנו אלה שמשקיעים בהפקת התקליט וזה לא המון כסף. את הראשון עשינו ביומיים עבודה בעין הוד, והשני על המחשב שלי באיזה מרתף, כשחבר עשה את המיקסים. אנחנו עושים את הכול לבד".

למה בעצם?

"יובל מנהל את זה. הוא ניסה לדבר עם חברות תקליטים, ובגלל שזה קטן היה עדיף להשאיר את זה אצלנו. את הדיסק הראשון מכרנו רק בהופעות. רצינו לבנות קהל שהמוזיקה הזאת היא רק שלו".

הוט קוטור מוזיקלי.

"משהו כזה".

זה לא סותר את הרצון להגיע להרבה אנשים?

"השאיפה שלי כאמן היא לחוות את הכול. אני נהנה להופיע בפסטיבלים עם המון אנשים, ואני מאוד נהנה ב'אוזן בר' עם מאה אנשים שדחוסים מולי. אתה רואה פרצופים, זה אינטימי ואמיתי".

אתה לא מממש את הפוטנציאל השיווקי שלך ולא ממנף את ההצלחה.

"כי אנחנו לא כאלה. בתקליט השני לקחנו יחסי ציבור, אבל הלהקה היא להקה של חברים שנהנים לנגן יחד ומתכננים לעשות את זה הרבה זמן. זה הדבר החשוב".

ומה עם רווח? למה אתה צוחק?

"כי זה ממש לא הקטע".

ארץ נהדרת לא קלקלה אותך.

"באיזה מובן?".

התמכרות לרייטינג, לכוח.

"אני לא רואה את הקהל מולי כשאנחנו מצלמים".

וברחוב?

"כשנכנסתי לארץ נהדרת נורא התרגשתי, אבל כשאתה בתוך זה, הכול מתנהל כמו להקה גדולה, הכול איזי; צוחקים הרבה, ומהר מאוד אתה שוכח שזאת התוכנית המובילה בישראל. כשאתה נדבק בחיידק המוזיקה, לא משנה לך כמה אנשים שומעים אותה. אתה נהנה לנגן. מובן שרוצים הכרה ורוצים שיקנו דיסקים, אבל כשאתה על הבמה אלה רגעים נדירים".

היית יכול לחיות רק ממוזיקה?

"אני מתפרנס ממנה בחודשים שבהם אנחנו לא מצלמים. אני חייב לעשות מוזיקה כדי להתפרנס, ואני שמח שזה המקצוע שלי. כשאני נכנס לוואן ונוסע להופעה, אני הכי מאושר בעולם. גם ב'ארץ' אני שמח, חוץ מהפעמים שמעירים אותי בחמש בבוקר".

למה אתה לא מופיע בתיאטרון?

"זה מלחיץ אותי. אני אוהב פורמטים דו-ממדיים. תיאטרון אף פעם לא דיבר אליי".

וקולנוע?

"אני אשמח. מאוד נהניתי להופיע ב'משהו טוטאלי'. אני הולך לאודישנים של סרטים".

מה לגבי בימוי? זה היה היעד המקורי שלך.

"בימוי דורש לפנות הרבה זמן, שאין לי. אני רואה כמה במאים משקיעים בצילומי החוץ ב'ארץ' בשביל חמש דקות, שזה לא ריאלי".

עכשיו יש לך קמפיין לדומינוס פיצה. כאן בטח היה שיקול כלכלי.

"ברור שזה גם הקטע של הכסף, אבל התמזל מזלי שנפלתי על לקוח ועל משרד פרסום שזרמו איתי. באתי אליהם עם רעיונות, והם אמרו, סבבה, נעשה את זה. היו הצעות לקמפיינים במהלך הקריירה, היו דשדושים, בדיקות. פיצה היא מוצר מגניב, זה כזה מאכל חביב, פשוט, רומנטי, לדומינוס יש לוגו מגניב עם צבעים נכונים, בינלאומיות לא פלצנית, אז התאים".

מי שהופך לפרזנטור מקבל אישור שהוא עשה את זה?

"אני הייתי מופתע; למה הם עושים עניין מזה שמאור כהן לא עושה פרסומות? אבל אם זה נראה להם, אז סבבה. אני לא סרבן פרסומות, אני לא בוז'י הרצוג. כבר עשיתי את סצ'י וקלאץ' עם אסי כהן ופרסומת עם גלית גוטמן, אבל תסכימי איתי שפרגנו לי".

לגמרי. איך אתה מתכוון למנף את ההצלחה שלך?

"אני לא חושב על הדברים האלה. היה לי מזל שפגשתי את המנהלת שלי, ובזכותה הוצאתי את תקליט האוסף, כי היא התחילה לעשות סדר בקריירה שלי. עד אז עשיתי מה שנראה לי מגניב, וזה הכי גרוע שיש. אני משאיר לה את הערימה של הבגדים ואומר לה, תסדרי בבקשה, והיא באמת משתדלת להפוך את העיסוקים שלי לסוג של קריירה. וזה לא פשוט, כי אני, מבחינתי, בכל יום במקום אחר. אין לי מטרות. אנחנו עובדים יחד על אסטרטגיות ועל תכנונים, שזה חדש לי. מצד שני, אם אני לא דלוק על משהו, אין סיכוי שאעשה אותו".

אתה יוזם פרויקטים?

"המון. יש לי רעיונות שאני זורק, ומה שנדבק - נדבק. בקרוב אני מסיים את אלבום הסולו שעשיתי עם פיטר רוט, ואנחנו יוצאים לסדרת הופעות בבארבי. את יודעת, כשאני חושב על קריירה, אני רוצה שהגרף שלי כל הזמן יהיה בעלייה מתונה, כמו בכלכלה. ולא לחשוב יותר מדי על המחר, כי ככה מפספסים את מה שקורה עכשיו".