סוד קטן בלב המדבר: מלון בוטיק במצפה רמון מגדיר מחדש נופש בדרום

לפני כמה שנים קרא ארנו רודריג באחד ממדריכי הטיולים על מכתש רמון, והחליט שהוא חייב להגיע לישראל ולראות במו עיניו את הבקע הזה, שאומרים שהוא מרהיב ומלא מסתורין. אז הוא לקח מטוס, נחת בבן-גוריון, ונסע לראות את מצפה רמון (שזה, אגב, משהו שאפילו לא כל הישראלים עשו).

מבן-גוריון לבן-גוריון נרשמה אהבה ממבט ראשון, והוא החליט לעלות לארץ, לבנות בית במקום, ולהקים בו מלון בוטיק. נכון, נכון, זה נשמע כמו סיפור שמעורר יותר ציניות מציונות, אבל כשפוגשים את ארנו קשה שלא להשתכנע להיכנס למכונית ולהדרים.

זה נשמע כמו סוף העולם, אבל למעשה להגיע למצפה (במלעיל) יותר קצר מלהגיע לרמת הגולן. בסך-הכול שעתיים נסיעה. וברגע שעוברים את באר שבע ומתחילים לצוץ בצד הכביש השלטים "זהירות, גמלים בדרך" משהו בעצבנות נרגע והמרחבים הזהובים מאיטים את פעימות הלב של העולם.

במצפה רמון אין תעשיית צימרים, וגם אין שילוט צעקני ומכוער שמכריז כל עשרה מטרים על "קייקי" ו"אבובי" ו"שיפודי". קצת לפני הכניסה למצפה יש פנייה ימינה לדרך הבשמים, אזור התעשייה המתחדש של העיר.

שם, במבנה שהיה קודם לכן מסגרייה, הקים ארנו, יחד עם שני שותפים, את שה אוז'ן (Chez Eugene). הסוגריים שסביב השם מעטרים גם את השלט שעל קיר המלון, כי כמו שארנו מגדיר את זה במבטא הצרפתי שלו, "זה סוד קטן במדבר". וזה אכן מקום סודי.

מלבד שני עציצים גדולים עם פרחים צהובים שמסמלים את דלת הכניסה, קשה לאתר את המלון. זה חלק מהקונספט. נחבא אל הכלים, קטן, שקט, אפילו משפחתי.

כשנכנסים, מגלים מלון בוטיק, שנבנה בהשקעה של כ-5 מיליון שקלים, שרובם ככולם הושקעו במקומות הנכונים, בתשומת לב ובדיוק רב. הוא כולל ארבעה חדרים זוגיים שאינם מיועדים לילדים, ועוד שני חדרים למשפחות, שנמצאים בהאנגרים שבהמשך הרחוב, במרחק הליכה.

בכל חדר יש אלמנט מפנק אחר: ג'קוזי חיצוני עם מים חמים שאפשר לשבת בו בלילה ולחפש קבוצות כוכבים, קומת גלריה שמביטה מטה אל סלון גדול, או חצר עם כיסאות רביצה. כל חדר רוהט בסגנון אחר, עם ספות צבעוניות, מנורות קריאה מיוחדות, שטיחים, ועם ספרים מהאוסף הפרטי של ארנו.

גולת הכותרת של המקום היא המסעדה, שבה מבשל שף יאיר פיינברג, ושהוכתרה לאחרונה כ"אחת מעשר המסעדות הטובות בארץ מחוץ לתל אביב".

פיינברג בנה תפריט המציע מנות חלביות בצהריים ובשריות בערב, ובעיקר עושה כבוד לחומרים המקומיים. תוכלו למשל לאכול במקום סלט עם עלי מלוח (צמח מדברי), גבינות מחוות נאות (אחת מחוות הבודדים בנגב, שידועה בגבינות העזים שלה), תבלינים מחממות בדרום, ודגים מבריכות בקיבוצים משאבי שדה ורביבים.

המסעדה אינה כשרה משום שהיא פועלת בסופי שבוע, אך התפריט אינו כולל פירות ים או בשר חזיר. היין המוגש במקום הוא מהיקב הפרטי של ארנו, שנמצא במושב דלתון, וחובה לנסות אותו; ואם כבר, אז כבר - בשעת השקיעה, על שפת המכתש. חובבי המסאז'ים יכולים להזמין מראש טיפולים, והמטפלים יגיעו אליכם למלון.

ועדיין לא אמרנו מילה על כל מה שיש לראות ולעשות באזור. אם אתם טיילנים, ג'יפאים, רוכבי אופניים או פשוט מחפשים לשנות אווירה בנופש הבא שלכם, סעו למצפה רמון. האוכל טוב, הנוף מטריף, ומזג האוויר מושלם (מצפה נמצאת כאלף מטרים מעל פני הים ואין בה לחות), וסליחה על הקלישאה - קצת ציונות עד לא הרגה אף אחד.

עם זאת, אי אפשר בלי מילה של הסתייגות: למרות הציונות והאוכל וההשקעה בעיצוב, מחירי השהות במלון מוגזמים. תמורת 1,700 שקלים ללילה ויותר, המלון צריך לתת תמורה של חמישה כוכבים, ולהציע לפחות אחת מהתוספות החסרות בו, כמו בריכה פרטית, ספא בכל חדר או מרחבים ציבוריים מושקעים. העובדה שיש מי שיכול להרשות לעצמו לשלם את המחירים האלה אינה מצדיקה אותם, בעיקר כשמצפה רמון אינה אטרקטיבית כעיר, ומי שלא מגיע כדי לטייל באזור ימצא את עצמו משתעמם.

מחירים: 1,500-1,800 שקלים ללילה, כולל ארוחת בוקר, כתובת: רחוב ארדון 8, דרך הבשמים, מצפה רמון, טל' 08-6539595.