מצמצמים את מוסד הידועה בציבור?

הכנסת ה-18, שבחודש הבא ימלאו שנתיים לכינוסה, מצטיירת ככנסת בעלת מאפיינים ניציים ומסורתיים בולטים ולא רק בגלל חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהגישה הצעות חוק ששמות להן למטרה את החזרתו של עם ישראל לערכי המשפחה והמסורתיות.

בין ההצעות שעל שולחן הכנסת, קיימת למשל הצעת חוק "יום המשפחה הלאומי" המבקשת להפוך את יום המשפחה שייחגג השבוע ליום חג ויום בחירה בחוק החופשה השנתית. זאת, תוך הצהרה מפורשת בסעיף הראשון לחוק, שמטרתו להביא להגברת המודעות הציבורית לחשיבותה של המשפחה ולהיותה ערך מרכזי בחברה ובמדינת ישראל.

צעד מונע ביגמיה?

הצעת חוק אחרת באותו כיוון, אך מעניינת הרבה יותר, היא הצעת החוק "איסור ריבוי ידועים בציבור" של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. חוטובלי מציעה לתקן את חוק העונשין ולהוסיף לו עבירה שדינה 5 שנות מאסר כנגד מי שעובר על ההוראה הבאה: "לא יהיה גבר ידוע בציבור של יותר מאישה אחת. לא תהיה אישה ידועה בציבור של יותר מגבר אחד".

מניסוח הצעת החוק לא ברור אם חברת הכנסת לא מכירה בקיומם של ידועים בציבור מאותו המין, או שלא אכפת לה אם הללו כן יאספו להם מספר בלתי מוגבל של ידועים בציבור. גם בהתעלם מפרט זה, הצעת החוק אינה נקייה מבעיות.

במבט ראשון, הצעת החוק נראית כקוריוז ועלולה להיתפס כהתערבות בוטה ומיותרת של המדינה בחיי הפרט. בבחינת המדינה לא תתערב לי עם מי לצאת, עם מי לבלות, עם מי לחיות ועם מי לחלוק את יצועי.

מצד שני, המדינה מתערבת בחיי האישות של הפרט גם כיום. חוק העונשין הרי כבר כולל את הביגמיה כעבירה פלילית, וחוק זה דווקא נתפס כנאור ומתקדם לעומת משטרים חשוכים המאפשרים לגברים לשאת מספר נשים. משום כך צודקת חברת הכנסת, המזהה בעיה באחזקת מספר ידועות בציבור על תקן מסלול עוקף ביגמיה.

פיתרון לאיזה בעיה?

השאלה היא האם תקיפת הבעיה דווקא מההיבט הפלילי היא אכן הפתרון הנכון. עם השנים הפסיקה הרחיבה את מוסד הידועה בציבור עד לבלי היכר, ומהסדר שהתחיל בממדים צנועים כדי לפתור את בעייתם של אנשים המבקשים למסד יחס זוגי ארוך-טווח כנשואים אך מנועים הלכתית מלהינשא - הגענו למצב שבו בהרבה מובנים, לידועה בציבור זכויות עודפות על פני האישה הנשואה.

אישה יכולה לתבוע הכרה כידועה בציבור גם אם ידעה כי הגבר נשוי ואין לו כוונה להתגרש. היא תוכל לקבל במקרים מסוימים חלק מרכושו, ולמרבה האבסורד היא יכולה אפילו לקבל פיצויים על הפרת הבטחת נישואים, גם זאת ביודעה כי הגבר נשוי.

כשבית המשפט אומר מפורשות כי הוא מכיר במערכת יחסים שמנהל גבר נשוי עם אישה אחרת כמערכת יחסים של ידועים בציבור, השווה לנישואים כדת וכדין, הרי שהוא מכיר למעשה במערכת יחסים ביגמיסטית כמערכת יחסים לגיטימית.

כיצד אם כן ניתן יהיה ליישם את הצעת החוק ולהשליך אדם לכלא על ניהול מערכת יחסים מקבילה עם שתי ידועות בציבור?

יש גם מידה רבה של עיוות בניסיון להילחם בביגמיית הידועה בציבור רק דרך ענישתו של הגבר. כיצד תיחשפנה בפני רשויות החוק מערכות היחסים המקבילות של הידועות בציבור אם הנשים עצמן לא תתבענה הכרה וזכויות כידועות בציבור? ואם הנשים הללו הן שותפות למערכת מרובות ידועות בציבור ביודעין, הייתכן שהן תקבלנה פרסים וזכויות - ואילו הגבר יושלך למאסר?

אם מטרתה של הצעת החוק היא רק להילחם בתופעה קיצונית ושולית כמו גואל רצון, הרי שחוק "ריבוי ידועים בציבור" הוא גורף מדי, והיה ראוי ויעיל יותר להילחם בתופעה זאת במסגרת המלחמה בכתות ולא במסגרת שינוי מוסד הידועים בציבור.

אך אם המטרה היא להחזיר את המסגרת המשפחתית המסורתית של בעל אחד, אישה אחת ואפס ידועים בציבור, הדרך הנכונה היא לצמצם בחקיקה את זכויותיה הממוניות של המאהבת כידועה בציבור, ולייחד את הסעד לנשים שמקיימות עם הידוע בציבור מסגרת משפחתית אמיתית, גם אם לא נישאו כדת וכדין.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.