אין ציוצים בקהיר

אירועי המהפכה האזרחית במצרים, שהוצתה בצל העוני הכבד והפערים החברתיים במדינה, זוכים אולי לאזכור נרחב ברשת האינטרנט, ובפייסבוק ובטוויטר בפרט, אבל הנוכחות המקוונת כמעט ואינה מורגשת ברחובות קהיר.

זה 6 ימים שהאזרחים במצרים נאלצים להתמודד עם מציאות שבה אין חיבור לאינטרנט, וגם רשת הסלולר מקרטעת ולא תמיד זמינה לשיחות או להודעות טקסט.

למפגינים הרבים ששוטפים את רחובות קהיר יש אמנם מכשירים סלולריים בשפע, אבל אלה משמשים אותם בעיקר על מנת לשוחח עם החברים שלהם ולקבוע להיפגש איתם בכיכר תחריר. רק מתי מעט מצליחים להתחבר לאינטרנט בצורות כאלה ואחרות ומעדכנים ישירות מהשטח.

אמנם שיעור חדירת האינטרנט במצרים עומד על כ-21% בלבד, אולם הדור הצעיר במדינה חש בנוח עם רשת האינטרנט ומרגיש בחסרונה באירועים האחרונים. על-פי הערכות, בפייסבוק חברים למעלה מ-5 מיליון גולשים מצריים, ואף שמדובר במספרים נמוכים באופן יחסי, ברור שהחיידק השיתופי פשט גם לאזור הנילוס.

משיחות עם צעירים ברחוב, שמהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה ששוטפת את רחובות קהיר בימים האחרונים, עולה כי גם כאן פייסבוק ובמידה רבה גם טוויטר הפכו להיות חלק מהיום-יום שלהם.

אלמנט הדיווח והשיתוף, כך מספרים הצעירים, חסר להם, ובפרט בשעות הללו, עת מתרחש אירוע היסטורי שהשלכותיו האזוריות והעולמיות עשויות להיות כבדות וארוכות-טווח.

הדור הצעיר במצרים, בדומה לצוותי הסיקור המערביים שנהרו בימים האחרונים לקהיר, רגיל להיות מחובר לאינטרנט באופן רציף ולעדכן את פייסבוק וטוויטר מספר פעמים ביום. לרוב מדובר בעדכונים חסרי משמעות או טריוויאליים, ולכן הצנזורה הנוכחית של המשטר, שחוסמת בפניהם את האפשרות לשתף דווקא כאשר מדובר באירוע המכונן ביותר בחייהם כאזרחים, מתסכלת אותם לא מעט.

מחכים לסימן קלוש

גם אני, ככתבת טכנולוגיה שרגילה להיות מחוברת לרשת 24 שעות ביממה, מתקשה לעכל את הניתוק הכפוי הזה. בדומה לי, כל כתבי התקשורת המערביים מרבים להציץ במכשיר הסלולר שלהם בתקווה לסימן קלוש שמאתר רשת אינטרנט, ומייחלים לרסיס של קשר מקוון.

עבורנו, הכתבים, מדובר בניתוק מלאכותי אך זמני. אולם עבור האזרחים במצרים, שמוחים על היעדר החופש שלהם, מדובר בחוסר של ממש.

אפשר לדמיין את רמת התסכול של האזרח המצרי שרק רוצה להשמיע את קולו ולהביע את מורת-רוחו מהמשטר, אך נאלץ להסתפק בכרוזים ובצעקות. גם לאלה יש תפקיד חשוב במחאה הציבורית, אבל חסרונו של המדיום המקוון, שמאפשר להביע דעה אישית בצורה קולעת תמציתית ובזמן אמת, מורגש כאן עד מאוד.

המחאה הזו, שהחלה כמו רבות מהמחאות בשנים האחרונות בציוצים בטוויטר, מגיעה היום לשיאה ברחוב.

אך בזירה המקוונת הציוצים נשמעים בווליום נמוך. הצעד של המשטר, שסתם לציפור הווירטואלית את הפה, רחוק מלהרגיע את הרחוב - ורק גורם לפעילים לשחרר עוד יותר את הרסן ולהיאבק ביתר כוח על הדמוקרטיה שלהם.

מי יודע, אולי אנחנו בדרך לחזות במהפכה הראשונה שצמחה מטוויטר.