המאבק על השלט: כך נאבקים ערוצי הנישה על חייהם

זוכרים את ערוץ הסדרות הולמרק? לא בטוח. חברות הכבלים והלוויין לעומת זאת זוכרות אותו מצוין. וליתר דיוק, את החלטתן להסירו מלוח השידורים, שעלתה להן ביוקר. בעקבות הורדתו מהאוויר, ללא הצגת אלטרנטיבה ראויה, אפשרה לפני שנה מועצת הכבלים והלוויין להתנתק מהוט ומיס ללא תשלום קנס. עבור מנויים שבדיוק נלחמו על הזכות להתנתק זו הייתה חגיגה.

עבור הכבלים והלוויין - סוג של יום כיפור, שהצטרף לטראומה נוספת שטלטלה כמה שנים קודם לכן את השוק. יס, שהייתה עדיין בחיתוליה, פתחה במבצע רכש מטורף של סדרות ושל סרטים, שהקפיץ את מחירי התוכן בישראל. אף גורם בענף לא שש לחזור על המהלך שגרם אז לכולם לשלם יותר.

צירוף הנסיבות הזה, יחד עם העובדה ש-90% מצופי הטלוויזיה בארץ כבר מחוברים לכבלים או ללוויין, ולכן הם בגדר קהל שבוי של חבילת הבסיס, הביא להפצעתו של מודל עסקי חדש בגזרת ערוצי הנישה - ערוצים המכונים א-לה כארט או ערוצי פרימיום. ובמילים פשוטות: ערוצים בודדים שנמכרים בתשלום. אתם משלמים 5 עד 50 שקלים בחודש תמורת ערוץ, שאם יוסר יום אחד מהאוויר לא חייבים למצוא לו חלופה או פיצוי. פשוט מפסיקים לגבות עבורו כסף.

 מעשה בתחנות / צילום: שחף הבר

אם תשאלו את חברות ההפקה הן יבשרו לכם בצער שזה המודל שרץ חזק היום בקרב מי שמבקשים להעלות ערוץ חדש לאוויר. ערוץ הספורט החינמיONE, שעולה בימים אלה, הוא בבחינת היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. לרוב, הסיכוי לצרף ערוץ חדש לחבילת הבסיס או לחבילה קיימת הוא נמוך. "עבור הישראלי המאופק זה עסק טוב, כי הוא מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, בלי כל מיני ערוצים נלווים", אומר מנכ"ל חברת ההפקות טלית תקשורת עמרי בץ. "אבל רוב הישראלים הם אימפולסיביים כפי שמעידה הצלחת ה-VOD, והם קונים כמה שבא להם".

מי באמת מרוויח מזה? בראש ובראשונה חברות הכבלים והלוויין שמביאות את התשתית שממילא כבר קיימת, ומקבלות ערוץ מן המוכן שאמור להעשיר את חוויית הצפייה שלנו. כלומר, למנוע מאיתנו לברוח לתוכן שמציעים האינטרנט והסלולר.

"הפנאי של הצופה הפך למצרך יקר", מסביר מנהל אגף הערוצים של הוט רון הרמלין, "והוא מוכן לשלם כדי לקבל את מה שהוא אוהב מתי שבא לו. ה-VOD דורש חיפוש אקטיבי, ויש קהל שזה לא מתאים לו; הוא מעדיף צריכה יותר פסיבית - לפתוח את ערוץ האוכל ולראות בכל זמן נתון תוכנית בישול במקום לחכות כל היום לתוכנית האוכל של ערוץ 2".

גם חברות ההפקה גוזרות כנראה רווח נאה, אחרת לא היו מחזרות על הפתחים של מנהלי התוכן עם ערוצים חדשים. ומה עם הצופים? האם חוויית הצפייה שלנו משתפרת בעקבות צפייה בנישה שמעניינת אותנו במיוחד, או מתדרדרת כשאנחנו מגלים שמדובר בהפקות בשקל? מה שבטוח, בפעם הבאה שתקבלו חשבונית חודשית מנופחת מספקית התוכן הטלוויזיוני שלכם, תוכלו לפחות להבין לאן הולך הכסף.

הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של מה שנראה כמו משא ומתן קשוח בין חברות הפקה לפלטפורמות שידור, ומתגלה בסופו של דבר כמו משחק מכור מראש.

שטח מדף מצומצם

נתחיל משלב הרעיון. טלית תקשורת, למשל מבקשת להעלות לשידור ערוץ ילדים חדש בשפה הרוסית, מתוך הנחה שהקהילה הגדולה של דוברי הרוסית בישראל תרצה לחנך את ילדיה על תוכניות בשפת האם. היא חייבת את הסכמתן של יס או של הוט כדי שתוכל להשתבץ בלוח השידורים, ואישור של מועצת הכבלים והלוויין, שלרוב לא מערימה קשיים. הכבלים והלוויין מהווים מעין סופרמרקט גדול שבוחר מה לשים על שטח המדף המצומצם שלו; הגדרה שרלבנטית בעיקר ליס, שצריכה להיות סלקטיבית בשימוש ברוחב הפס שמוקצה לה בלוויין.

מנהלי התוכן - יונה ויזנטל ביס ויורם מוקדי בהוט - הם הכתובת הראשונה של המנכ"ל בץ. אם הם מפגינים עניין ראשוני אפשר לצאת לדרך: סקר שוק בקרב המבוגרים, קבוצת מיקוד בקרב הילדים, וכמובן פרזנטציה שתכלול את התכנים שיופיעו בערוץ ואת הצלחתו המוכחת בעולם. פרזנטציה שתתקבל בחום תגרום להוט וליס לערוך בדיקות היתכנות משלהן: מה פוטנציאל המנויים של ערוץ כזה, כמה זמן ייקח עד שיגיע לשישים אלף בתי אב שירכשו מנוי ויחזירו את ההשקעה; ומתי, אם בכלל, ייחשב לסיפור הצלחה, ויגיע למאתיים אלף מנויים חודשיים.

האם כל מי שמצהיר בסקר שישלם כסף עבור הערוץ אכן ייתן את פרטי כרטיס האשראי שלו ברגע האמת? "כשעבדתי בערוץ הספורט", נזכר ויזנטל, "שאלנו קבוצת מיקוד כמה תהיה מוכנה לשלם על צפייה במשחקים של מכבי תל אביב, ואנשים אמרו מאה שקל, כשהיה ברור שלא ישימו באמת כזה סכום. יש לנו שיטות משלנו לנתח את הנתונים. מה שכן, אם יתברר שמסה של אנשים מוכנה לשלם כסף על ערוץ נישה שהם צופים בו רק רבע שעה ביום זה מבחינתנו מדד משמעותי להצלחתו, יותר מאשר נתוני הרייטינג שלו".

כשחברת ההפקות מקבלת או-קיי מתחיל המשא ומתן בין הצדדים. "ערוץ זר שאנחנו מייצגים מול הכבלים ומול הלוויין יכול לומר לי, 'קח ריטיינר של 4,000 דולר בחודש ותייצג אותי בישראל, כי אתה מכיר את המנטליות ואת השחקנים בזירה'", מספר בץ, "וזה קורה עם ערוצים שכבר באוויר ורק צריכים תמיכה שיווקית. אלה המבקשים שנכניס אותם לארץ מציעים אחוז מסוים מהרווחים. ערוץ שמבוסס גם על הפקה מקומית - זה כבר עסק יקר יותר. בבית פלוס ובקארמה (ערוצים לעיצוב הבית ולניו אייג' בהתאמה, ח' ש'), אני עדיין מחזיר את ההשקעה. נראה שנתחיל להרוויח עליהם רק בעוד שנתיים".

עד כמה השוק פתוח להזדמנויות? תלוי את מי שואלים. "ההזדמנויות באות והולכות", אומר בץ. "אם יס קונה עוד רוחב פס, או שנכשל משא ומתן של הוט עם ערוץ דומה, אז נפתח לנו חלון. טלפונים של מנויים למוקדי השירות שמבקשים תוכן מסוים יכולים להשפיע. להיכנס לנישה שכבר קיימת אין טעם, כי גם כשאתה לבד הרווח הוא לא גבוה".

"אנחנו תמיד פתוחים להברקה החדשה הבאה", אומר ויזנטל, ומביא דוגמה: "כמו ערוץ בייבי, שהיה ערוץ הפעוטות הראשון בעולם. יהודה טלית הזמין אותי לפגישה והציג בפניי את הרעיון, ולשמחתי אמרתי לו כן. היום הערוץ משודר במאה מקומות בעולם. זה בפירוש מסוג הרעיונות של 'איך לא חשבו על זה קודם'".

"החוזה הוא לתקופה קצובה"

בכיר בחברת הפקות מתאר מגרש משחקים מצומצם הרבה יותר: "פעם חלוקת ההכנסות בין חברת ההפקה לבין הוט או יס הייתה 50:50, היום זה כבר 40:60 לטובתן. זה לא רשמי, אבל כולם יודעים שזה ככה. ואז מגיע המינימום גרנטי, כלומר הסכום המינימלי שהן מצפות לקבל כערבות על כל ערוץ בשנה, סכום שנע בין 800 אלף למיליון שקלים. כלומר, אם 60% מההכנסות על הערוץ לא מגיעים למינימום שנקבע, אני משלים להן אותו. ושימי לב שהן מקבלות 60% מההכנסות, לא מהרווחים. ההוצאות הן עליי. אני משלם על התוכן ועל האריזה. השיווק של הערוצים נעשה באמצעות המרכזים הטלפוניים של יס ושל הוט, אבל הוא על חשבוני".

- מי שכבר עשה מנוי לא שכח מזה?

"תתפלאי לגלות מה גודלה של הדלת המסתובבת בערוצי הנישה. אנשים משנים את ההתחברות שלהם מדי חודש. מובן שמנסים לשמר אותם. וגם למי שכבר מצליח להתנתק, נותנים להתקרר שלושה חודשים, ואז מתקשרים אליו שוב. ועדיין צריך להשקיע המון כדי לעמוד במקום, שלא לדבר על קצת לצמוח".

- ומה קורה כששיווק הערוץ אינו מתרומם?

"החוזה הוא לתקופה קצובה, ואם לא מגיעים לרמת מנויים מסוימת יס והוט יכולות להוריד את הערוץ מהאוויר, כמו שקרה עם ערוץ הנשים. גם אנחנו יכולים להוריד אותו, אבל להם יש הרבה פחות אורך רוח".

- אם זה כל-כך רע, למה אתם בפנים?

"חלק מהמפיקים הם כנראה אופטימיסטים חסרי תקנה שמאמינים שיצליחו לנצח את המערכת, ולחלקנו אין ברירה; חברת הפקה רוצה לצמוח, וכשיש רק דלת אחת כדי להיכנס לביזנס, היא חייבת להאמין שהדלת בסדר, אפילו שזו בעצם הדלת לגיהינום".

הוט ויס מסרבות להתייחס לחלוקת הרווחים בינן לבין חברות ההפקה. "את לא מצפה שאשתף אותך בזה", אומר הרמלין מהוט, וויזנטל זועף כשאני שואלת עד כמה יס והוט פועלות תחת ההנחה שלחברות ההפקה אין ממש לאן ללכת. "אין בינינו לבין הוט שום שיתוף פעולה, חס וחלילה", הוא עונה בכעס.

אף אחד לא בא נגדן בטענות לקרטל או טוען שהשתיים מתאמות מהלכים, אבל חלק מחברות ההפקה טוענות שרמת התחרות נמוכה מדי. "במצב נורמלי, יס והוט היו צריכות לשלם על הבלעדיות", מסביר מפיק בכיר, "אבל בפועל הן מקוות שהערוץ לא יהיה בלעדי, כי הן יודעות שלא אצליח לשרוד רק עם אחת מהן, וכישלון שלי ישליך גם עליהן. לכן אם אלך רק להוט, ירמזו לי לפנות גם ליס ולהפך. ממילא כבר השקעתי בתוכן ובאריזה, אז למה שאפנה רק לחצי שוק. זה מקשה את המשא ומתן, כי כל צד יודע שאני לא יכול בלעדיו".

אם הן לא מתחרות על תוכן בלעדי, איך אתה מסביר את השיווק האגרסיבי של "עספור" ו"חסמבה" בהוט, ואת ההשקעה של יס ב"אימפריית הפשע"?

"כי הן חייבות להקצות 8% מההכנסה להפקות מקור, אז למה שיעשו את זה בסתר? ובמקרה של 'אימפריית הפשע', אם כבר השקעת כסף בסדרה איכותית, תראה את זה. אבל תראי לי ערוץ נישה בתשלום שזכה מצדן לכזה שיווק. אפילו זמן לפרומואים שאנחנו מפיקים על חשבוננו אין להם.

"נכון, ישנו 'הקומדי סנטרל' של ענני תקשורת, אבל זה כבר פונקציה של המאבק בקשת וההורדה של ביפ, וגם המשך של החלטה היסטורית להשקיע בערוץ מסוג כזה. היום התחרות האגרסיבית בין יס להוט נוגעת הרבה יותר לתשתית כמו VOD מול יס מקס מאשר לערוצי הנישה".

בץ, מצדו, מעדיף לראות את מחצית הכוס המלאה: "לפעמים מתחילים רק עם הוט, ויס מצטרפת בהמשך, או להפך. בגלל שהשוק הולך ונהיה מצומצם, והכסף קטן בהשוואה לשנים קודמות, הרעיון הוא למצוא מודל שיתאים גם להוט וגם ליס, כדי להרוויח משתי הפלטפורמות. אני לא רואה בזה בעיה".

ומה עמדת הרגולטור? יו"ר מועצת הכבלים והלוויין ניצן חן רומז לחוסר שביעות רצון: "הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל היא מהטובות בעולם מבחינת ההיקף והמגוון, ועדיין מדובר בנתח שוק מצומצם עם תחרות מוגבלת מאוד. יש מקום לשנות את כללי המשחק בין בעלי הפלטפורמות לבין מפיקי הערוצים העצמאיים ויצרני התוכן, כך שהמגוון יגדל אבל הצרכן ישלם פחות. ואני מקווה שהרפורמות שבדרך יענו על כך".

הקהל לא פראייר

איך חברות ההפקה מסכימות לעבוד בתנאים כאלה? נראה שעל אף כל הקיטורים הן עדיין מרוויחות. ענני תקשורת, לדוגמה, היא חברה ציבורית שהכנסותיה לשנת 2009 הסתכמו ב-75 מיליון שקלים. ולפי דיווחיה לבורסה השיגה בשנה שחלפה רווח תפעולי של 9.6 מיליון שקלים, ורווח נקי של 6.3 מיליון שקלים. לא סכומים אגדתיים, אבל גם רווח לא רע לקחת הביתה.

ענני תקשורת נחשבת למפעילת ערוצי הנישה הגדולה בארץ. היא מחזיקה בחבילה הנחשקת של ערוצי הבריאות, האוכל והטיולים, מה שמאפשר לה להציע אותם כחבילת לייף סטייל (17.90 שקלים לכל ערוץ לפי מחיר מחירון, וכ-30 שקלים לשלושתם). "אם תקבילי את זה למשחק מונופול, ענני שמה יד על כל הרחובות השווים", מסבירים בתעשייה. ההפקות זולות ומהירות - 40 אלף שקלים לפרק. שש תוכניות אוכל שיתוקתקו ביום צילומים אחד, ומעט אנשים על הפיירול, לטובת שורה של פרילנסרים.

האם הרווחים שהציגה הגיעו מערוצי הנישה או מהפקות אחרות? אפשר רק לנחש. "אם זה לא היה משתלם לא היינו עושים את זה", אומר שרון למברגר, מנהל חטיבת הלייף סטייל. "ההשקעה היא גדולה. מנהלי הערוצים שלי קמים בבוקר ומתנהגים כאילו כל אחד מהם מנהל את קשת. זו החשיבה שאני מצפה מהם ברמת התכנים, הפרומואים והשיווק, כי הקהל הישראלי כבר לא פראייר. אני משקיע מאות אלפי שקלים בשנה כדי שיתחברו אליי, ומתמודד כל הזמן עם טלפונים ליס ולהוט של 'תוסיף לי, תוריד לי, אחרת אני מתנתק'. אנשים כל הזמן עם היד על הדופק על החשבון שלהם, וכשמישהו מתנתק, לכי תגייסי אותו מחדש. רק להתקשר אליו עוד פעם זה קשה, כי הוא אומר, 'אתם לא מתביישים? אחרי מה שנתתם לי?'".

- איך אתה נלחם בזה?

"משקיע ביחסי ציבור כדי להגיע להמלצה היומית ב'ידיעות', ונאבק כמו כולם על הכיס של הבן אדם. על כל מנוי שמרכזי השיווק של יס ושל הוט מצליחים לגייס לערוץ שלי אני משלם להם מעל עשרים שקלים. בעסק הזה, קמצנות עולה ביוקר, תחסוך שקל פה - יעלה לך שניים שם".

והמנכ"ל אודי מירון מוסיף: "לפני עשר שנים היה כאן המערב הפרוע, לכל מי שהביא הצעה לערוץ היה סיכוי. היום השוק רווי, אין ממש צמא לערוצים, מה גם שהעלאה של ערוץ זה תהליך דגירה ארוך. הורדה שלו אחרי כמה חודשים לא תעשה טוב לאף אחד.

"במובן הזה, קל יותר למי שכבר מוכר בשטח, כי קשה לייצר יש מאין. לא סתם רוב ערוצי הנישה שבתשלום הוא נגזרות של ערוצים שקיימים חינם. ערוץ הביוגרפיה של טלעד הוא נגזרת של ערוץ ההיסטוריה. ערוצי האוכל, הבריאות והטיולים הגיעו מערוץ החיים הטובים, אחרי שזיהינו באמצעותו את הפוטנציאל".

- לאילו רעיונות יש סיכוי להצליח?

"כאלה שיביאו לכבלים וללוויין גם כסף וגם נאמנות והזדהות שימנעו מהצופה לחפש תכנים במקום אחר. אחרי כל הבדיקות, בסוף תמיד מגיע הרגע שבו אומרים 'על החיים ועל המוות' וקופצים למים. ערוץ הבריאות היה הערוץ הראשון בתשלום אחרי שני ערוצים (תכלת וההיכרויות) שניסו את זה ונכשלו, אז ברור שחששנו. ההצלחה שלו הפתיעה את כולם, ועדיין אני מודה שאין ערוץ שאי-אפשר לחיות בלעדיו. אפילו שמי שיפצח את הקוד ויביא ערוץ שמחובר לפייסבוק - ירוויח בגדול".

כוכבי ריאליטי ותוכן שיווקי

מצפייה מדגמית בתוכניות של ענני תקשורת קשה לומר שהכסף קנה גם איכות. בשבוע שעבר צולם עוד פרק בסדרה שעוסקת בעיצוב פנים, בהנחיית השחקנית נטע גרטי. הצילומים מביכים מעט. גרטי מראיינת אדריכלית שמתכננת דופלקס יוקרתי ברחוב רוטשילד. אלא שהדירה ריקה. החלונות מאובקים, חוטי חשמל משתלשלים מהתקרה, והיא נדרשת להתעמק ברווח שבין הקיר לפאנל ולדמיין מה יהיה פה פעם.

הרעיון שמאחורי הסדרה הוא לאפשר הצצה לפרויקטים יוקרתיים שבתכנון, לצד פרויקטים של אותו אדריכל שכבר עומדים על תלם. האדריכל מקבל חשיפה נאה, הקבלן מעיר הערות לסדר בזמן ההפסקות בין הצילומים. והתוצאה, לפחות זו של שלב החזון, משעממת. גרטי, שצריכה עדיין להשתפשף כדי להנחות בנינוחות, מדקלמת את מה שמבקשים ממנה ולא מפגינה בקיאות או התלהבות מיוחדת מהתחום.

לעומתה, פותנה ג'אבר מ"האח הגדול", שמגישה תוכנית בערוץ האוכל, אולי מבינה בבישול אבל לא בטלוויזיה. שוב ושוב היא חוזרת על אותה בדיחה, מגישה מתכון למנה עיקרית, ואז ראשונה ושוב עיקרית; עד שלא נותר אלא לתהות אם אין מבוגר אחראי שעובר על המוצר הזה לפני השידור.

סלבס לעומת זאת יש בשפע. רובם יוצאי תוכניות ריאליטי שמבקשים למצות את 15 דקות התהילה שלהם עד תום. מבחינת למברגר, זו הדרך למשוך קהל. "צילמנו תוכנית טיולים באוסטריה ובאיטליה עם בשבקין מ'הישרדות' ועם הבלונדיניות מ'המירוץ למיליון'. אנשים אוהבים לשמוע סלבס מדברים, מה לעשות. לקחנו את ד"ר אריק אלפר מהישרדות, שנערץ על ילדים ועל בני נוער, ונתנו לו תוכנית בערוץ הבריאות כדי להביא קהל צעיר. אתה רוצה שידבר אליך מישהו שכיף לך לשמוע, לא איזה רופא משמים".

התוכנית של אלפר אמנם חביבה, אבל לא מנסה אפילו להסתיר את הפרסום שהיא מעניקה לאחד הכירורגים הפלסטיים שמופיע לאורך פרק שלם, תוך אזכור שמו ושם הקליניקה שלו. תוכן שיווקי? הייתכן? למברגר לא מתרגש. "כשאני מראיין רופא, מחובתי כערוץ הבריאות לתת שירות שאומר מי זה ואיפה משיגים אותו, באותה מידה שבערוץ הטיולים אני חייב להראות את הצימר. אחרת איפה אני אצלם? מה, אני אמציא מקומות? ובאמת, עזבי כסף, זה לעידוד התיירות הכפרית".

- וגם נחשב לתוכן שיווקי.

"לא אני המצאתי את זה. מובן שאנחנו מנקים הרבה שיווק סמוי, בטח בהשוואה לחו"ל, ששם אפשר להקיא מהשיווק האגרסיבי. אבל אם יש לי שיתופי פעולה עם כל מיני גופים, למה שלא אנצל את זה?".

- תדגים.

"אני מפיק לאחת מקופות החולים תכנים עבור הטלוויזיה הפנימית שלהם, המשודרת ללקוחות שממתינים לרופא, ומשתמש בחלק מהתכנים גם אצלנו. למה שאתבייש בזה. עכשיו אני עובד עם איכילוב על תוכנית שמראה כל מיני פרוצדורות וניתוחים, אז שאני לא אגיד איפה עושים את זה? להסתיר מידע כזה, זה גם מגוחך וגם מעילה בתפקידי".

- בקרוב בערוץ הכלבים?

ערוץ הטיולים של ענני תקשורת העלה הרבה חיוכים כשצילם תוכניות תיירות בלוד וברמלה. "בהתחלה צחקו עלינו", מספר למברגר, "אבל הוצאנו משם תוכניות מדהימות. אנשים לא מכירים את המקומות שהם גרים בהם. אז למה שלא אכיר להם את ירוחם ואת עפולה, כדי שיהיה להם איפה לטייל בשבת. מה, עוד פעם ייסעו לפריז? שיבקרו קודם בפתח תקווה".

- זה גם יותר זול לכולם. בעיקר לכם.

"כבר אמרתי לך שאני לא עובד בזול. הפקנו עכשיו למשרד התיירות סדרה מאוד מושקעת על תיירות באתרים דרוזיים וצ'רקסיים, ואנחנו היחידים שהרימו תוכנית על טיולי אופניים בגליל. תוכנית כזו, שגם נמכרת בעולם, יכולה להביא לפה הרבה רוכבי אופניים שמחפשים יעד לחופשה הבאה שלהם".

 מעשה בתחנות

- ממש הציונות במיטבה. עד כמה הטרנדים של ערוצי הברודקאסט (2 ו-10) משפיעים עליכם ולהפך?

"'מאסטר שף' זו הדוגמה הכי טובה. היא הקפיצה לי את המנויים שחבל על הזמן. פתאום כולם נהיו מאסטר שפים קטנים, רוצים כל הזמן לבשל. החזרנו למסך את הנס ברטלה, שהצופים פשוט מעריצים, ואת רות סירקיס, שבעצם אף פעם לא הייתה על המסך אבל אנשים רוצים פרקטיקה כי יש להם ספרים שלה בבית".

ואם כל זה נשמע קצת יותר מדי, חכו שתשמעו על הטרנדים שרצים עכשיו בחו"ל בתחום ערוצי הנישה ומנסים לעשות עלייה לישראל. "הציעו לנו לשדר ערוץ גולף", אומר הרמלין מהוט, "אבל הבדיקות שלנו הראו שעדיין אין לזה הצדקה. לעומת זאת, אנחנו עושים עכשיו מחקר לגבי הכדאיות של ערוץ יין שקיים בארצות הברית".

- נתקלת בערוצים הזויים במיוחד שהם בתשלום?

"ערוץ כלבים עונה לך על ההגדרה? הכי מוזרים הם ערוצים שומרי מסך, שמראים תמונות נוף מתחלפות בליווי מוזיקה. יש ערוץ שמוקדש רק לים ולאגמים ומלווה בפכפוך של מים ברקע".

- כאן עדיין מעדיפים לשים את גלגל"צ ברקע.

"עניין של מנטליות. בדרום אמריקה ובסקנדינביה זה הולך חזק".