לא אוסמה: הביוגרפיה על אובמה מלמדת על יכולתו להתמודד עם ההווה

"אובמה - מילדות עד נשיאות", הוא מסע להיכרות אמיתית עם הנשיא הנוכחי של ארה"ב, דרך סיפורם של האפרו-אמריקנים בארה"ב. על פניו, אין צורך בהיכרות איתו. הרי לאורך מסע הבחירות וכהונתו שמענו עליו רבות. אלא שהמידע התייחס בעיקר להווה, ובנוגע לעבר הוא היה מאוד אינטרסנטי, כשיריביו מצאו לכאורה כל מיני פיסות "אפלות" בחייו.

כך למשל, אחד הטיעונים המעניינים נוגע להשפעה המוסלמית על אובמה, שניכרת אף בשמו השני, חוסיין. מי שיקרא את הספר, יגלה שטענה זו מופרכת לחלוטין. לאורך ילדותו ונערותו הוא הושפע בעיקר מאמו החילונית ומסבו וסבתו הדתיים-נוצרים המתונים.

אביו, שסיפק את המוצא המוסלמי ואת השם "המפליל", תפס חלק איזוטרי לחלוטין בחייו ולמעשה, מכרים טוענים שעיקר השפעתו על בנו היא בכך שברק ניסה להתפתח כאנטיתזה לאביו. כך, במקום להיות נודד, הוא חיפש קהילה; במקום חוסר שליטה עצמית, שתייה והידרדרות, אובמה ג'וניור הפך לסגפן של ממש.

הוא באמת גם העביר כמה שנים מחייו באינדונזיה, אבל קשה להגיד ששם הוא התקרב לאסלאם. אמו אפילו פעם אחת נזפה שהפגין בכיתה זלזול בקוראן.

נכון, אובמה למשל הושפע ממלקולם אקס שהתאסלם, אבל לא זה מה שמשך אותו במנהיג הכריזמטי ההוא, ופה אנו מגיעים לזהות שכן השפיעה על אובמה: כמי שגדל "בבית לבן", במשך נערותו ובגרותו הוא חיפש את החיבור להיותו אפרו-אמריקני. בהקשר לזה נציין שרצונו של אובמה להקשיב וללמוד מאחרים, הביא אותו לאורך הדרך לחפש "חונכים" ובאופן מעניין, כשהוא חיפש אחר זהותו האפרו-אמריקנית, רוב חונכיו היו דווקא יהודים.

בפרט מעניין זה, מעבר לשמיטת הטענה המגוחכת שלאובמה יש משהו נגד יהודים, יש להזכיר את התפקיד המרכזי שתפסו יהודים במאבק למען זכויות השחורים בארה"ב. עניין שבהסתכלות מעט לאומית, יש מה להתגאות עליו. יש גם משהו מרגש בהיסטוריה שעשה אובמה כאפרו-אמריקני. אולי הדוגמה הכי טובה לכך היא שבבחירות לסנאט בשלב מסוים אזור שפעם שרץ בפעילי קו-קלוקס-קלאן, העביר אליו את התמיכה. גם במטה של אובמה לא האמינו כשזה קרה.

זהו עצם העניין

מבט לאורך חייו של אובמה, שופך אור על תכונות נוספות מוכרות שלו. כך למשל יכולותיו הרטוריות, שבהחלט לא היו קיימות אצלו בתחילה. את נאומו הראשון, בהיותו סטודנט, על נושא האפרטהייד בדרום אפריקה, הוא אפילו לא סיים, אבל מסיבה אחרת - שני סטודנטים גררו אותו מדוכן הנאומים, כחלק מהצגה מתוכננת מראש, כדי להדגים את אופי המשטר בדרום אפריקה. בהמשך הוא למד להאריך פחות בדבריו ולא להבליט את היהירות והריחוק המשתקפים ממנו.

מעבר לתכונה זו, אובמה מפגין מספר תכונות שמזכירות דווקא את אחד המנהיגים שאינו ידוע ביחסיו הטובים עימו - בנימין נתניהו. כך למשל, אובמה נתפס מספר פעמים (כולל בספרו "חלומות מאבי") מועד עם זכרונו וכן ביכולתו להופיע בסגנון שונה, בהתאם לקהל שלפניו. אם כי תכונה זו אינה כוללת את המאפיין של הפגנת עמדות שונות בהתאם לבן או בת השיח. אובמה דווקא נהג להפגין כנות. כך למשל, בניגוד לשני קודמיו בתפקיד, שניסו לתרץ בצורה עלובה למדי את העובדה שהשתמשו בעבר בסמים ("הייתי צעיר וטיפש", "לא לקחתי לריאות"), על השאלה אם הוא לקח בצעירותו סמים לריאות, הוא ענה בחיוך רחב: "הרי זה עצם העניין, לא?".

במבט לעתיד, מעניין כמובן לראות כיצד אובמה התמודד בעבר עם כישלון וגם עם ההתקפות החוזרות על רקע היותו טירון, עניין מוכר שמלווה אותו כבר קרוב לשני עשורים. אם צריך לנחש, צורות ההתמודדות הללו, יביאו אותו לכהונה שנייה בבית הלבן.

"אובמה - מילדות עד נשיאות", דייויד רמניק, כנרת זמורה, ביתן