אז מי צריך אינטרנט בזמן הפיכה?

ביום התשיעי למהומות בקהיר, פתאום נשמעים גם קולות אחרים - כאלו שדווקא תומכים בצנזורה הצפויה של השלטון של מובארק ומבינים את המניעים שגרמו לו להפיל את רשת האינטרנט ולשבש את הפעילות התקינה של רשתות הסלולר.

התמיכה הזו, יש לציין, מגיעה דווקא מהציבור הצעיר והמשכיל יותר - זה שרגיל להשתמש באינטרנט ומבין את החשיבות של תקשורת חופשית וחופש הביטוי. הבעייתיות שנובעת מכך שהאינטרנט הוא חופשי, הם מסבירים, היא שהדעות בעולם מעצבות את הלך הרוח ברחוב, בלי שהמפגינים מסוגלים לפתח אג'נדה משל עצמם. כך, רבים יוצאים להפגין נגד מובארק, אף שהם לא מבינים מדוע הם עושים זאת.

כמו בכל אירוע פוליטי בינלאומי, הרבה מהדעות שמקבלות ביטוי באינטרנט מגיעות מגורמים אינטרסנטיים שלא חיים במצרים או שאינם מבינים עד הסוף את המשמעות הרת הגורל של המהפכה במדינה. בדומה לביקורת שנשמעה נגד תחנת השידור אל ג'זירה, המואשמת בליבוי ההתנגדות של העם המצרי לשלטון מובארק, גם כלי המדיה החברתית ובראשם פייסבוק וטוויטר, נתפסים בעיני חלק מהמשכילים ככלי לשלהוב היצרים ותו לא.

כך, בעוד שבמדינות המערב מבקרים את מפעילות הסלולר הזרות שמשתפות פעולה עם הממשל, דווקא ברחובות קהיר יש שמבינים את הצעד הזה שמונע מהם לתקשר בחופשיות ולהשמיע את קולם. הצעירים לא רוצים שהשיח הבינלאומי באינטרנט הוא זה שיכתיב את המהלכים הפוליטיים. עבורם, המהפכה הזו היא קודם כול עניין של מצרים. וההשלכות החשובות שלה הן על הכלכלה המקומית ועל העם. ומה לגבי ההשלכות הגיאו-פוליטיות? אלו פחות מעניינות אותם כעת, ואולי בצדק.

המפגינים מספרים כי אף שהמהפכה התחילה באופן ספונטני בפייסבוק ובטוויטר, כאשר מישהו קבע באופן שרירותי את 25 בינואר כיום הראשון למרי האזרחי, היא מצליחה לצבור תאוצה גם ללא האינטרנט. "יש לנו טלפונים סלולריים ואנחנו מתקשרים ומעודדים אנשים לצאת לרחובות ולהשמיע את הקול של הצד השני", הם אומרים.

אז גם אם המהפכה המצרית התחילה לפני כמה שבועות באינטרנט, נדמה שהיום היא כבר לא צריכה את העזרה המקוונת. נראה שהיום, יותר מתמיד, הרחוב המצרי מסתדר היטב בלי שהעולם ינסה להתערב ולהשפיע עליו.