טלי מורנו ל"ליידי": מעמד הביניים בישראל התרסק מזמן

טלי מורנו הרגישה שלא יודעים מי היא. נכון, היא הופיעה כמעט מדי ערב על המסך, הגישה תוכניות מרכזיות בערוץ 10, וגם יצאה לא אחת לשטח, אבל בכל פעם שהגיע מנהל חדש לסביבה, היא הייתה צריכה לשוב ולהוכיח את עצמה. כמי שהייתה בערוץ עוד בימיו הראשונים, היא הבינה שהגיע הזמן להמשיך לתחנה הבאה, ליצוק לתוך "טלי מורנו" זהות טלוויזיונית, עיתונאית.

"זה תחום שהשנים חולפות בו כל כך מהר", היא מסבירה מה בדיוק הביא אותה לעזיבה המתוקשרת ההיא, שבסופה עברה להגיש את תוכנית הבוקר בזכיינית ערוץ 2, קשת, ועכשיו גם את תוכנית הכלכלה החדשה "השביעייה".

"עשר השנים שאני בתחום הזה טסו לי, לרוב בגלל שבמהלכן לא עשיתי דבר אחד. לא הייתה תוכנית שהייתה שלי. עשיתי מהכול כל הזמן, ולא עצרתי לרגע לחשוב מה הלאה. לפעמים, גם כשאתה עושה יותר מדי, קצת מכל דבר, אתה יכול להגיע למצב שתיתקל באדם חדש ששואל אותך: 'אז מה עשית עד עכשיו?'. זה משבר שחוויתי. רוב הזמן לא הייתה לי בעיה עם זה, עד שזה הפך לבעיה".

 טלי מורנו / צלם: ענבל מרמרי

אז מה עושים, איך נחלצים?

"בשלב ההוא רציתי להיכנס ולסקר תחום מסוים, אלא שלמערכת לא היה אינטרס לייעד אותי למשהו אחד - רצו שאעשה גם זה וגם זה וגם זה. זה לא דבר רע, הוא פשוט משאיר אותי עם השאלה, 'אוקיי, מה אני עושה בעתיד'. בדיעבד, אני יכולה לומר שזה היה נכון לגעת בכל, כי לא היה לי ניסיון טלוויזיוני לפני שהגעתי לערוץ 10. אבל מגיע רגע שאתה צריך לנתב את עצמך לדבר מסוים ולהתמקד בו. בלתי אפשרי להיות 100% בכל תחום".

במסגרת החיפוש אחר משבצת להתמחות בה, מורנו הציעה כמה תוכניות ופרויקטים, אך שוב נדחתה על הסף. "מהצד של הערוץ, ואני אומרת את זה בהבנה גמורה, קרו יותר מדי דברים במקביל. זה ערוץ שכל הזמן במאבק. אז מצד אחד הייתי נאמנה לבית, ומצד שני הרגשתי כל הזמן בהמתנה. אחרי כמה שנים הרגשתי שאני לא ממצה את היכולות שלי".

צוטטת כאילו אמרת במפורש שאת מחכה לתפקיד של מיקי חיימוביץ'.

"לא הייתה אמירה ברורה כזאת מעולם. בטח לא מהצד שלי. זה היה משהו תקשורתי לחלוטין, מין קטע כזה, אבל לא הייתה אמירה פורמלית. זו מחמאה עצומה, אם כי מלחיצה במידה מסוימת".

עכשיו, כשחיימוביץ' הודיעה על עזיבתה, כבר קיבלת פנייה לחזור?

"לא".

את לא אומרת לעצמך, לו רק הייתי שם עכשיו...

"הניסיון לימד אותי לא להתעסק בספקולציות".

זו לא ספקולציה. אולי לקחת החלטה שגויה והיית צריכה לחכות עוד שנה?

"אני לא מתעסקת ב'אם, ואם, ואם', כי אז אתקע. אני שמחה מאוד על הצעד שעשיתי. טוב לי במקום שאני נמצאת בו היום, ואם טוב לי, אין מה להתעסק במה שיכול היה להיות. עשיתי עד עכשיו רק דברים שרציתי להגיע אליהם מבחינת מיצוי וסיפוק מעיסוק תקשורתי, אקטואלי וחדשותי".

היו פרסומים שאת עוזבת, בהמתנה שהתפקיד של חיימוביץ' יתפנה. דיברת איתה על זה?

"מיקי ויעקב ליוו אותי לאורך הקריירה שלי ופרגנו לי לאורך כל השנים. למדתי משניהם המון. העזיבה שלי הייתה משהו בלתי נמנע, וכל היתר זו המצאה תקשורתית".

היום לא היית רוצה להגיש מהדורה מרכזית?

"אהיה הכי כנה, אני לא חושבת שיש מישהו שעוסק באקטואליה שיציעו לו את התפקיד, ויגיד שהוא לא מעוניין. אם יש כזה, הוא משקר. ברור שזה ה-תפקיד היום בעולם התקשורת הישראלי".

את מרגישה מוכנה לו?

"לא חשבתי על זה".

מתקשה להאמין. אם מבקשים ממך להגיש את מהדורת שמונה בערב, מה את עונה?

"זה תפקיד לא קל. יש על כתפיך אחריות רבה, במיוחד בשעה הזאת. מצד שני, יש בהגשת מהדורה משהו קל יותר מאשר דיווח או סיקור חדשותי, כתבות שטח או ראיונות. המגיש פחות בעניין הזה. אם אני מוכנה? לא נתתי לעצמי להתעסק עם זה".

 טלי מורנו / צלם: ענבל מרמרי

"אימא לא הכירה את אייל"

אם גיבורי כתבות נחלקים לאלו שצלחו את "התקופה הקשה בחייהם", ולאלו שעשו את הפריצה הגדולה, מורנו מתאימה לשתי ההגדרות. בת 29 בקושי, היא עברה בשלוש השנים האחרונות גירושים כואבים ומתוקשרים, אבדן אם אחרי מאבק אכזרי במחלת הסרטן, עזיבה כואבת של הבית המקצועי לטובת הבית החמים של הזכיינית קשת, ונישואים לאיש הטלוויזיה אייל קיציס.

"תמיד כשאתה חושב שראית הכול ושמעת הכול ושום דבר כבר לא יכול להפתיע אותך, קורה משהו שמזכיר לך שיש לך עוד הרבה מה ללמוד", היא אומרת ביובש ובהשלמה. "אני יודעת היום שיש דברים שאני עוד לא מבינה. זו התבונה שנפלה עליי בשנים האלה".

התחתנת עם בעלך הראשון בגיל מוקדם מאוד. זו הייתה כניעה לתכתיבים חברתיים?

"כולנו חכמים בדיעבד. אני לא יכולה להסתכל על עצמי ולהגיד איך עשיתי כזה דבר, כי באותו זמן פעלתי כפי שהרגשתי. זה פונקציה של גיל צעיר ונסיבות לא פשוטות. אני לא חושבת שהבנתי באמת עד הסוף את ההשלכות של כל מיני החלטות שקיבלתי. כנראה שהייתי צריכה לעבור את מה שעברתי, לרוב בדרך הקשה".

ככה את מרגישה?

"כן. הכול קורה בדרך הקשה".

למה? זה גורל, אופי?

"לא יודעת. ככה זה. בסדר. אני באה ממשפחה שתמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. גם ברגעים מאוד קשים למדנו לצחוק. זה נראה לי חלק מהאישיות שלי, ואני מזהה את זה אצל כל בני המשפחה שלי. טוב לך? אתה מאושר במקום שאתה נמצא? אז כנראה שעשית משהו נכון. אנחנו לא רואים בעצמנו קורבן של המציאות".

לפני שלוש שנים נפטרה אמה של מורנו, אחרי חמש שנים של מאבק במחלת הסרטן. "היום המשפט 'הקרקע נשמטת מתחת לרגליך' מובן לי לגמרי. אני אדם משפחתי, ואימא שלי הייתה הגרעין המלכד של המשפחה. כולנו בקשר מאוד הדוק", היא מספרת.

אימא שלך הספיקה להכיר את אייל?

"ממש בימיה האחרונים היא ידעה שאנחנו ביחד".

אבל היא לא פגשה אותו.

"אימא שלי הייתה אישה מאוד גאה, ולא רצתה שיראו אותה במצב שהיא הייתה בו. בחודשים האחרונים לחייה רק אנחנו היינו איתה, כי היא לא הייתה מוכנה שאף אחד יראה אותה".

יום החתונה שלך היה ודאי קשה, רגשות מעורבים של עצב ושמחה.

"לא רק בחתונה. זה קשה כל יום".

את ילדותה העבירה בעכו. הוריה ניהלו חנות לחומרי בניין וחשמל, שפשטה את הרגל ברגע שפרחה תופעת המגה-סטור. ההורים העצמאיים איבדו את מקור פרנסתם, ואצל מורנו החלה להתגבש תפיסת עולם כלכלית-חברתית. כעבור שנים, כשאמה חלתה, ראיית העולם הזו רק התחדדה. "זה הזוי שאדם שחייב לעשות ניתוח ורוצה ללכת למנתח הטוב ביותר, צריך לשלם את המחיר של הרפואה הפרטית", היא יוצאת מעט מהקליפה המוקפדת שלה, "ויש לזה מחיר. כשאימא שלי חלתה, אני זוכרת את ההגרלה האכזרית של מה ייכנס לסל התרופות ומה לא. וזה לא שאתה קונה תרופה אחת שעולה 20, 30, 40 אלף שקל, ובזה נגמר העניין. צריך עוד כל מיני תרופות מסביב - וזו עולה 6,000 שקל, וזו 3,000 שקל. זה מסובסד ב-10%, וזה ב-50%. ויש עוד כל מיני תרופות נלוות, כי אתה צריך כדורים נגד כאבים ונגד בחילות, וזה לא נגמר. זה לא נגמר".

אז מה עושים, מאיפה משיגים?

"לא יודעת. אנחנו נעזרנו במשפחה בעיקר".

את מרגישה שהיום עתידו של אבא שלך בטוח כלכלית?

"כן. בגלל שהיום הוא שכיר. אבל מי שהיה עצמאי לאורך שנים ולא בנה לעצמו פנסיה מסודרת, כי לא היה חוק, נמצא בבעיה".

פשיטת הרגל של הורייך נטעה בך דאגות כלכליות?

"אני יותר דואגת כלכלית לאבא שלי מאשר לעצמי. אני צעירה, ואם לא אעבוד במה שאני עובדת עכשיו, אז אעבוד במשהו אחר. האופציות פתוחות. אבל אנשים, ובמיוחד נשים, שעוברים את גיל 40, נמצאים בבעיה הרבה יותר חמורה ממני".

במיוחד בתקשורת, לא?

"נכון, התחום שלי הוא נקודת קיצון. אני מדברת על עבודה ממוצעת. אחרי גיל 40 זו בעיה לאישה, ובכלל. אם עכשיו יפטרו את אבא שלי, מה הוא יעשה? ובפריפריה מצב התעסוקה ירוד ביותר".

 טלי מורנו / צלם: ענבל מרמרי

"ואני נסעתי באוטובוסים"

עד שהגיעה לגלי צה"ל, לא הייתה לה משיכה של ממש לאקטואליה. את השירות שלה בתחנה האליטיסטית היא מכנה "הלם תרבותי". "זה היה גם קצת עניין סוציו-אקונומי. החיילים שם הגיעו לצבא עם מכוניות, וזה הדהים אותי. אני נסעתי באוטובוסים. במקום שממנו באתי, לא היה מקובל לעשות קאר-פול - אקח אותך לשם, אזרוק אותך פה, ואני הייתי גאוותנית מדי לבקש שייקחו אותי, ומצאתי את עצמי ב-12 בלילה נוסעת באוטובוסים מיפו. זה היה מסוג הדברים שהיו לי יותר בולטים".

אחרי שנדבקה בחיידק החדשות, מורנו הייתה צריכה להבין שהיא גם יכולה להצליח בתחום. "כל טעות שאתה עושה בדרך משחררת אותך מכבל אחד", היא פוסקת. "זה יכול להיות 'פספוס' קטן במהדורת החדשות, שבגל"צ זה היה אסון עצום, ועד לטעות בשם של נשיא מדינה, שהוא כבר לא נשיא המדינה. זה לא משהו שקרה לי".

מה הדבר האיום ביותר שקרה לך?

"דברים קטנים, אך מהותיים, כמו דיוק בניסוחים ובשמות. בגלל זה הפכתי לפרפקציוניסטית. אני זוכרת שלא הגיתי את השם שוורדנזה נכון, וירון לונדון נזף בי. לך תסביר לו שישבתי ושיננתי את השם ובסוף לא יצא. היום אני לא שוכחת".

כשהוקם ערוץ 10, היא הגישה קורות חיים, אך לא זומנה. רק פנייה אישית ליעקב אילון במסדרונות גל"צ הובילה אותה למסך. "אני זוכרת את הפיגוע הראשון שהערוץ התמודד איתו. אני הייתי הכוננית, אחרי חודשיים בערוץ, ונזרקתי למים האלה, בלי שום דרך לצאת מזה טוב. שום דרך. זה היה אסון נוראי. היו לי כל הסיבות לחזור הביתה ולא לצאת שבוע מהבית. לצערי, באותה תקופה זה קרה שוב ושוב, והתחזקתי ולמדתי מהטעויות".

האירוע שהשפיע עליה יותר מכל הוא, ללא ספק, מלחמת לבנון השנייה. היא שהתה בבית הוריה בעכו, ועם המטח הראשון נקראה לשדר מנהריה. "כשהגעתי, נפל כבר המטח הראשון והרג אישה באחת השכונות הצפון-מזרחיות בעיר. באחת ההפסקות, בין המשדרים, התיישבתי במקום הכי מוכר לי מילדותי, על ספסל ברחוב הגעתון, ונפל מטח. זו הייתה פעם ראשונה בחיי ששמעתי וראיתי כל כך מקרוב מטח אש. הייתי לבד באותו רגע".

ואת יודעת שגם המשפחה שלך באזור.

"יותר מזה, זה היה בתקופה שאימא שלי כבר הייתה מאוד חולה. התלבטנו אם להביא אותה, ולא ידענו מה יהיה עם הטיפולים. באותו לילה, כשסיימתי לשדר בחצות, רציתי לחזור הביתה לעכו, ולא היה לי איך. חשבתי כמה פעמים אם להתקשר לאבא שלי שיבוא לקחת אותי, כי הייתי צריכה לעלות ב-4 בבוקר לקרית שמונה. בסוף צלצלתי אליו, והתפללתי שרק לא יקרה לו שום דבר בדרך, שאני לא אשא את זה על עצמי. לאורך כל הלילות של המלחמה שידרתי מקרית שמונה ומכל הצפון. בדיעבד, הבנתי שהיו לי התקפים פסיכוסומטיים. הייתי בשוק. סבלתי נורא מכאבי שיניים, ובלילות נורא התגרדתי. חרדות. זו לא סיטואציה קלה".

נפגשת עם איש מקצוע?

"לא. זה עובר".

את חושבת שאת בן אדם חזק?

"כן, אני חושבת שאני די חזקה".

השנים האחרונות חישלו אותך?

"כן, אבל אני עדיין מאוד רגישה. אני לא בכיינית, אבל לוקחת דברים מאוד עמוק ללב".

גם דברים מקצועיים?

"בוודאי".

ביקורות?

"כן, למרות שהיום אני יודעת לווסת ביקורות ענייניות ופחות ענייניות".

איזו ביקורת פגעה בך לאחרונה?

"הביקורת האחרונה הייתה על תוכנית הבוקר בתחילת דרכה, אבל היא הייתה נורא צפויה, כך שהיא לא פגעה. לקחנו את זה בחשבון. למדתי להוציא מזה את המסר, לבודד את כל קישוטי הכתיבה העוקצנית, ולסנן את העיקר".

שלושה בקרים בשבוע היא מתעוררת ב-4:34, מביטה בקנאה בחתול ובבעל שעדיין מגרגרים במיטה, ויוצאת לתוכנית הבוקר שהיא מגישה לצדו של דן שילון. בערב היא מצלמת את התוכנית הכלכלית החדשה "השביעייה". ביתר ימי השבוע היא משלימה תואר בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. "התחלתי ללמוד לפסיכומטרי כשהשתחררתי מגל"צ. שבועיים לפני המבחן התקבלתי לעבודה, ולא הספקתי ללמוד כראוי. בכל פעם שהייתה התנגשות בין לימודים לעבודה, תמיד העבודה ניצחה. שנה אחרי הפסיכומטרי התחלתי ללמוד, ומאז אני לא גומרת. אני נורא נהנית מזה", היא מחייכת.

"מעמד הביניים התרסק"

אחת הביקורות המשמעותיות על תוכנית הבוקר סובבת סביב הכימיה בינה ובין שילון, שנעה בין עוקצנות זוגית לבין ניסיון שלה לעדן אותו. מורנו מפריחה את כל השמועות. "הגעתי עם יראת כבוד עצומה לאיש, ופתאום הוא שובר את המתח בהומור העצמי המדהים שלו וביכולת לראות דברים מצחיקים. מה שיש לנו שם זה זוגיות מדהימה".

יש לו אובססיה בכל הקשור לאהוד ברק?

"אני לא יכולה לדבר בשמו בעניין הזה. כשאני צוחקת עליו בעניינים האלה, הוא טוען שאין לו שום אובססיה ושזה רק הרושם שנוצר".

ומה דעתך על כך שברק נטש את מפלגת העבודה?

"בוא לא נהיה נאיביים, הוא עשה את זה ועשו רבים כמותו. הוא נמצא במפלגה שכבר הרבה זמן לא רוצה בו כחלק ממנה. אני חושבת שהמהלכים האחרונים פגעו בו מבחינה פוליטית. אם תמיד הסתכלתי על זה מהזווית של תמיכה בו כשר ביטחון טוב לישראל, משהו בהתנהלות הפוליטית שלו גרם לי להטיל בזה ספק".

את מפקפקת ביכולתו להיות שר ביטחון.

"כן. אתה שואל את עצמך אילו שיקולים מניעים אותו לקבל החלטות ביטחוניות, ואם הוא מונע מהתוצאות הפוליטיות של המהלך".

כשהלכת לתוכנית הבוקר לא חששת לצאת מעולם האקטואליה? הרי אתם בעיקר מקדמים את האח הגדול.

"אני לא מסכימה. אם היית מכיר את דן, היית מבין שהוא לא היה עושה את התוכנית אם לא היה דגש חזק מאוד על אקטואליה. וזו אחת הסיבות שאני הלכתי על זה - ידעתי שיש לי פרטנר".

ועכשיו "השביעייה". החיבור לכלכלה טבעי לך?

"בשנים האחרונות מאוד. העיתונות הכלכלית פורחת, והפכה להיות חלק בלתי נפרד מהאקטואליה. באופן טבעי הפכתי למומחית בזה, כי אני מסקרת אקטואליה כבר שנים, ועוסקת במיליון ואחד נושאים שאנחנו עוסקים בהם בתוכנית. 'השביעייה' מנסה לדבר בגובה העיניים. זו לא תוכנית צרכנות או תוכנית לעשירון העליון. היא מנסה לתרגם ידיעות כלכליות שנוגעות לכיס הפרטי שלי ושלך".

יש לך דעה על ועדת ששינסקי?

"בוודאי. הכסף צריך להיכנס למדינה. צריכים להיות תמלוגים, אבל מדובר במשאב של המדינה. מי שהשקיעו, יזכו לקבל את ההשקעות שלהם בחזרה, וגם להרוויח".

כמי שבאה מעכו בלי כפית זהב בפה, האג'נדה הכלכלית שלך סוציאליסטית יותר?

"אני לא רוצה לדבר בכותרות. בדברים מסוימים, כן. וזה בוודאי מתחבר למקום שממנו אני באה. גם התוכנית מציגה שני פנים - מירב כהן, שהיא פעילה חברתית, ויוסי קוצ'יק, שמייצג את האינטרס הכלכלי-מדיני. אני לא ממהרת להגיד לך שאני סוציאליסטית בהגדרה. יש דברים מסוימים שכן, ויש דברים מסוימים שלא".

מה הכי מטריד אותך בתחום הכלכלי?

"בשנים האחרונות ישראל צומחת כלכלית ונכנסנו ל-OECD, ויש שכבות שלמות באוכלוסייה שלא מבינות על מה אנחנו מדברים, אלה שמרוויחים משכורות מינימום. גם משכורת ממוצעת במשק היא לא משהו שאתה יכול לחיות אתו ברווחה כשיש לך שניים-שלושה ילדים. מעמד הביניים התרסק מזמן, ואני באה ממשפחה שהייתה חלק ממעמד הביניים ונפלה לפני 20 שנה. כל פעם מחדש מדגדג לי לעסוק בפער הזה".

"אייל לא מספר לי בדיחות"

קראתי שאת בהריון.

"אני נראית בהריון?".

לא.

"אז לא. לפי השמועות אני כבר צריכה להיות בהריון שלישי, כשהגדול מתגייס".

איך קורה שכותבים עלייך כאלה דברים?

"נחצים גבולות ברמה האנושית. אני לא מצליחה להבין אדם שכותב כזה דבר בכזאת החלטיות".

הדימוי הציבורי שלכם הוא של אשת חדשות רצינית ושטותניק נצחי.

"בסופו של דבר אנחנו זוג אוהב, שטוב לו ביחד, טפו טפו. אני לא באה הביתה ומדברת אתו על כותרות היום, והוא לא מספר לי בדיחות חדשות שכתב".

איך היית בכל זאת מגדירה את הדינמיקה?

"זה לא שחור ולבן. בכל אחד מאיתנו יש את אותם חלקים, ואנחנו מאזנים אחד את השני. אבל אין ספק, אני יכולה לדבר בשמי לפחות, שהוא הסלע האיתן בחיי".

בעולם הלא יציב של תעשיית הטלוויזיה, במיוחד כשאת מגדירה את עצמך אדם משפחתי, יש חיפוש אחר נורמליות? שיהיה משהו שפוי בחיים?

"אני רואה את זה אחרת. אני מחפשת להיות מאושרת, ולתוך הדבר הכללי הזה נכנסים הרבה דברים. זה לא רק יציבות, ולא רק בית חם ולא רק משפחה ומשפחה לעתיד. זה מהדברים שאי אפשר להסביר בכתבה בעיתון".

אז את מאושרת?

"כן".

מצוין.

"נכון, וסליחה שאני מתרברבת".