"גלובס" מציג: הפנים מאחורי ההפיכה המקוונת במצרים

מיליוני אנשים גדשו השבוע את כיכרות הערים המרכזיות במצרים - קהיר, אלכסנדריה, סואץ ואחרות. כיכר א-תחריר בקהיר ("החירות") הפכה לסמל המאבק. מי שגדשו את הרחובות, נושאי נס המרד במשטר הרודני של הנשיא חוסני מובארק, הם צעירים נטולי מנהיגות פוליטית מובהקת, שתפסו אומץ בהשראת מהפכת היסמין בתוניסיה, ופעלו באופן ספונטני וספורדי. הדרישות שלהם ברורות: לא מעוניינים במובארק, לא באופוזיציה ולא באחים המוסלמים. רק דמוקרטיה.

"המשמעות של שימוש בטכנולוגיה למחאות פוליטיות מאורגנות היא שהדיקטטורים לא יכולים עוד לישון בשקט בלילה", אמרה השבוע שירין עבאדי האיראנית, זוכת פרס נובל לשלום. לדבריה, הטכנולוגיה שיחקה תפקיד מרכזי בארגון האקטיביסטים ובהעלאת המודעות הפוליטית של אחרים.

זו לא הפעם הראשונה שבה השפעת הרשתות החברתיות - ובראשן פייסבוק וטוויטר - מורגשת, כאשר גולשים מעלים לאינטרנט סרטונים, תמונות והודעות בזמן אמת. זה קרה גם בהתקוממויות באיראן לאחר הבחירות. אך העוצמה במצרים הפתיעה. למרות ניסיונות המשטר למנוע תיאום התקוממויות, למרות הפעולות לחסום את החיבור לרשת ולנתק את כל ספקיות האינטרנט מהעולם הווירטואלי - הרשתות החברתיות רעשו.

ניתוק האינטרנט והרשתות הסלולריות הוא צעד קיצוני - במדינות אחרות, פונדמנטליסטיות אף יותר, בחרו במקרים מסוימים לחסום גישה לרשתות חברתיות אך לא לנתק את האינטרנט לחלוטין. גם אם אתמול שבו האינטרנט והרשתות הסלולריות לפעול כרגיל, התקשורת עדיין רעועה.

ההתארגנות למהומות במצרים הוכיחה שטוויטר היא-היא פלטפורמת המהפכה האמיתית, יותר מאשר פייסבוק. התגיות #jan25, תאריך תחילת ההפגנות; #Egypt ו- jan25voices# הוצמדו להודעות בטוויטר ויצרו קבוצות מידע והשפעה חזקות וחובקות עולם.

ביז סטון, מייסד טוויטר, כתב על החסימה של השירות בבלוג שלו, גם אם לא הזכיר במפורש את המילה "מצרים", וציין שחופש הביטוי הוא הכרחי. "אנחנו לא תמיד מסכימים עם הדברים שאנשים בוחרים לכתוב עליהם, אבל אנחנו נותנים למידע לזרום בלי שום קשר לתוכן".

גוגל התגייסה אף היא "למען חופש הביטוי", לדבריה, וסיפקה פתרון עוקף לעדכון חשבונות הטוויטר וגם העלתה לשירות המפות שלה עדכונים בזמן אמת על מיקומי אירועי המחאה ופרטים עליהם. אפשר לומר, וזה גם יהיה נכון, שלחברות המסחריות הללו יש אינטרס כלכלי מובהק במהפכה, אבל ההתגייסות שלהם למען זרימת ההודעות ממצרים היא ראויה לציון.

המהפכה כנראה לא תיעצר במצרים. גם הסורים החלו לארגן קמפיין בשם "יום הזעם" בדמשק. גם שם מאסו בדיקטטורה, בשחיתות, בעוני ובאבטלה, והתוכנית היא להפגין ב-4 וב-5 בפברואר. הפעילות העיקרית מתרחשת בפייסבוק ובטוויטר, אולם כמות הגולשים שהצטרפו עדיין נמוכה. אחת הסיבות לכך היא שאתר פייסבוק חסום בסוריה בצורה די הרמטית.

אז מי אנשי המהפכה במצרים, שמדווחים גם בשניות אלה על המתרחש, על המהומות וחילופי הירי בכיכר א-תחריר, מעלים תמונות שמתעדות עוולות, ותורמים את תרומתם להפלת המשטר?

"גלובס" מביא את הפנים שמאחורי המהפכה - חלקם עיתונאים בעל-כורחם.

בלוגרים ועיתונאים מקומיים

"מי שיש לו רשת אלחוטית עובדת, בבקשה שיסיר את קוד הגישה, בשביל לאפשר לשכנים להשתמש בחיבור שלו", קרא הבלוגר וואל עבאס בחשבון הטוויטר שלו (@waelabbas) שאחריו עוקבים כ-12 אלף איש.

בשבוע האחרון ידיו של עבאס מלאות עבודה. "פגזים ריקים נורו על מפגינים", הוא מדווח כאשר הרוחות מתלהטות. "אנשים התחילו להתקומם בסודן במטרה לתמוך במצרים. השנאה כלפי מובארק היא בכל מקום", הכריז; "האספסוף, שהוא פרו-מובארק, הגיע באוטובוסים חמוש בנשק לכיכר א-תחריר".

עבאס פועל כבלוגר כבר תקופה ארוכה באתר Misr דיגיטל. הוא נבחר על-ידי ערוץ הטלוויזיה החדשותי CNN בשנת 2007 לאיש השנה במזרח התיכון וה-BBC הכתיר אותו בתואר דומה ב-2006.

עבאס ובלוגרים ועיתונאים מצריים דומים לו, שיש להם עשרות אלפי עוקבים בעולם, הצליחו בשבוע האחרון לתקשר את המתרחש גם למערב וגם סיפקו השראה ואומץ לאחרים לבקר את המשטר במצרים ומחוצה לה.

בהודעות אחרות תיאר את האווירה: "אנשים העבירו את הלילה בכיכר א-תחריר וקמו במצב רוח מרומם ונחוש להמשיך". ממנו אפשר היה ללמוד שרק 8% מתושבי מצרים יכלו להתחבר לאינטרנט, סטטיסטיקה שצוטטה במקומות רבים בעולם. "החיבור לאינטרנט נפל בקהיר, תתכונן העולם".

איימן מוהיילדין הוא כתב של אל-ג'זירה, שלרוב כותב לא מעט על המתרחש גם בעזה, וכעת מדווח ממצרים (@AymanM). ל-16 אלף עוקביו צייץ אתמול כי "אני בסדר, אבל שומר על פרופיל נמוך מסיבות ביטחוניות". הדיווח הזה נעשה באמצעות שיחה טלפונית באמצעות השירות של גוגל שעוקף את החסימה לטוויטר. מוהיילדין קורא בתקיפות להחלפת השלטון וטוען כי העובדה שמובארק מכריז שלא ייבחר מחדש אינה מספקת.

אנשי וגופי התקשורת הזרים

ניקולס כריסטוף הוא כותב טורים ב"ניו-יורק טיימס", שהספיק לזכות בשני פרסי פוליצר ולגרום לכמעט מיליון איש לעקוב אחריו בטוויטר (@NickKristof). הבוקר הוא כבר הספיק לכתוב ממצרים: "היום בא-תחריר מובארק עדיין שולח את הבריונים שלו. זקן עקשן שכמותו".

"זה מוזר שמובארק בז לאיראן", ניתח כריסטוף בציוץ בן 140 תווים באחרונה, "למעשה הוא העתיק את המודל האיראני לחסל מפגינים פרו-דמוקרטים"; "זה לא נכון לתאר את מה שמתרחש בא-תחריר כעימותים. אלה תקיפות של הבריונים של מובארק"; או: "פרץ של יריות מנשק אוטומטי עכשיו, מערבה לא-תחריר. זה נס שרק אדם אחד מת היום".

עוד ציוץ של כריסטוף מאתמול בערב מציג את הבעיות הקשות של העיתונאים בסיקור האירועים. "הבריונים של מובארק מונעים מעיתונאים לסקר את הסנקציות שלו. זה הופך אותנו ליותר נחושים".

גם הכתב של ערוץ NBC, ריצ'רד אנג'ל (@richardengelnbc) מביא את הקולות מהשטח. "אני צופה בפצצות נופלות מבניינים", צייץ' אנג'ל אתמול. "היריות הגיעו מקרבת המוזיאון המצרי". בדיווח אחר ציין: "משרד הבריאות עדכן ש-403 נפצעו ואיש אחד נהרג. החשדות הם שזה הרבה יותר".

ערוץ החדשות אל-ג'זירה (@AJEnglish) המדווח מקטר באנגלית לא הפסיק לצייץ: "הרעיון של דמוקרטיזציה שתול במוחות המצריים, ולמרות זאת, מובארק ממשיך להתנגד".

גורמים בולטים נוספים בקרב העיתונות הזרה הם כתבי אל-ג'זירה השונים שהגיעו מהעולם למצרים וכן שני גורמים עיקריים שפועלים גם מחוץ לגבולות הגזרה של הטוויטר - לייב-בלוגים שנפתחו ושמתעדכנים כל העת של ה"גארדיאן" (tinyurl.com/66tuyog) ושל "הפינגטון פוסט".

העיתונים המצריים

רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה הפופולרית במדינות ערב, נחסמה על-ידי ממשלת מצרים, אולם הכתבים שלה ממשיכים לשדר דרך אתר האינטרנט את ההפגנות בסרטוני וידיאו בשידור חי. גם חלק מגופי התקשורת במצרים גם הפסיקו לפעול, למשל העיתון המצרי אל-אהרם, שסבל מבעיות גישה אל אתר האינטרנט שלו.

האתר של העיתון המצרי באנגלית The Daily News Egypt פרסם הודעות בבלוג שלו בחלק מהזמן, מכיוון שהאתר שלו נפל באופן זמני. "גורם רשמי במשטרה אומר שהצבא קיבל אישור לפתוח באש נגד מי שמפר את העוצר", נכתב בטוויטר (@DailyNewsEgypt). בציוצים מאתמול העיתון עדכן על חילופי הירי בין מתנגדי מובארק לתומכיו. "הצבא הצליח כעת לקחת את השליטה ברחוב מוחמד. מפגינים משני הצדדים מפוזרים".

כתבים בעל כורחם

לא רק עיתונאים מקצועיים דיווחו מהשטח במצרים. אנשים רבים החליטו לקחת את המקלדת לידיים, ולהפוך לפרשנים ולהפיץ את מה שמתרחש ברחובות. כך למשל, עמר אל-בליידי (@beleidy) הוא מייסד קהילה לחובבי טיולים, touringa.com, אבל לא יכול היה להישאר אדיש לנעשה ומדווח ל-4,000 עוקביו על המתרחש. "אני לא רוצה להשתתף באף מעשה אלימות", הוא מצייץ; וגם: "עוד חבר נפצע, הוא ניסה להגן על ילדה קטנה! הוא נתפס על-ידי אנשים עם נשקים".

סטודנטית למשפטים ופעילת זכויות אדם בשם שרה עבדאללה (@Jnoubiyeh) סיפקה אף היא פרשנויות: "למובארק אין שום עניין לקדם את נושא השוויון. מה שמעניין אותו זה רק להישאר בשלטון, ולא משנה כמה אנשים ירצח בדרך". בציוץ אחר היא דיווחה באופן בזמן אמת: "לפחות 15 אנשים נורו בכיכר א-תחריר עם תחמושת חיה".

גולשת בשם מונה בסל (@MonaBassel) דיווחה בטוויטר שלה: "שניים מהבריונים של מובארק נפצעו. אנשים שלנו סחבו אותם לצורך טיפול, הידיים שלהם היו קשורות". בדיווח אחר ציינה: "בריונים מקיפים את האוטו שלנו והם לא מאפשרים לנו לעבור עם אספקה של ציוד רפואי".

אנשים רבים במצרים הרגישו בשבוע האחרון שיש להם שותפים לדרך, וקיבלו אומץ לבקר את המשטר לראשונה בחייהם.