מי שטוען היום שראש הממשלה, בנימין נתניהו, "זיגזג" כשהודיע על כוונתו לבחון את האפשרות להוריד את מחירי הדלק, לוקה במידה לא מועטה של צביעות. במקום לדבר על הניצחון הקטן של מעמד הביניים, בנקודות אמנם - מדברים היום במונחים של התקפלות.
"ביבי סחיט" אמרו חלק מהפרשנים, אבל בפעם הראשונה "הסוחטים" הם לא החרדים, לא מפלגות סקטוריאליות, או קבוצות לחץ קטנות עם לוביסטים גדולים. הסוחטים הם אנחנו, והנה אנחנו מלקים כעת את הנסחט. הרי התקשורת היא שהעניקה רוח גבית למחאה האותנטית, החסרה כל-כך במחוזותינו, ובמקום להעניק לה (למחאה) את במת הניצחון, מדברים כעת על המפסיד. הגישה הזו, הצינית, מחזקת את אלה שסוברים כי בתקשורת אי אפשר לנצח, לא חשוב מה תעשה.
מדיניות המס של נתניהו מעוותת מהיסוד, על כך מסכימים כבר רבים. מצד אחד מפחיתים את מס ההכנסה וחותכים במס החברות - דבר שמיטיב בפועל עם מעטים וחזקים - ומצד שני מעלים את המסים הישירים שפוגעים בכולם, אך בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים.
ברור שנתניהו לא קרא אתמול נייר עמדה של "מרכז אדוה" והחליט לשנות מדיניות. הוא הגיב ללחץ הציבורי. אבל קשב לרחשי הציבור הוא בבסיסה של הדמוקרטיה. לא צריך להלל אותו על כך, אבל גם לא לדרוס.
האירועים במצרים מלמדים כי אסור שהשלטון יהיה מנותק מהציבור, אסור שיתגאה בבורסה גואה ובצמיחה מרשימה, אם מעטים נהנים מהפירות שלה. זה נכון בין אם מדובר בדיקטטורה ובין אם מדובר בדמוקרטיה וירטואלית כמו בישראל, שבה יום לאחר הבחירות המנהיג החברתי הופך לשר הביטחון, ליברמן ממונה על הדיפלומטיה, ושלי יחימוביץ' היא אופוזיציה בתוך הקואליציה.
נתניהו הראה אתמול ניצוץ של הפנמה, ואסור שהניצוץ הזה יהפוך לספין ריק מתוכן. את זה צריך לעשות על-ידי עידוד המחאה של מעמד הביניים, ולא באמצעות ניגוח ראש הממשלה, ש"נכנע" לכאורה ללחץ. המסר שעובר מהכותרות "ביבי נכנע" בעייתי בעליל: האם עדיף לנו ראש ממשלה גרוע אבל עקבי?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
