שוב גיבורים: איתן אלדר ורועי גיל שוב על הסוס

מעטים הם אנשי העסקים שעסקיהם קרסו, הם נדרשו להסדר חוב בהיקף של מאות מיליוני שקלים, וחזרו להוות פקטור בשוק ההון המקומי. איתן אלדר ורועי גיל, הפיננסיירים האולטימטיביים של סוף שנות ה-90, נמנים כנראה עם אותם יחידי סגולה.

לאחר שחוו בתחילת 2003 התמוטטות של פירמידת החברות הציבוריות בהן החזיקו, תחת חברת גבור ספורט, בעיקר על רקע השקעה במניות הכשרת הישוב של עופר נמרודי (מי שנחשב ל"אופוטרופוס" של השניים בתחילת דרכם), ניתן היה להעריך כי גיל ואלדר הם אפיזודה חולפת. אבל השניים חזרו, והנוכחות שלהם בשוק הולכת ותופסת נפח.

לא מדובר בחזרה "בגדול" בינתיים - על פי ההערכות, הבנקים לא ששים לחזור ולממן את מי שבגינם מחקו וגלגלו חובות של מאות מיליוני שקלים. עם זאת, ביותר ויותר עסקאות הנחתמות בשוק לאחרונה ניכרת חתימת ידם, וככל הידוע הרוויחו לא מעט מעסקאות תיווך וקנייה-ומכירה של חבילות מניות ושלדים בורסאיים.

גיל ואלדר, שחקני מומנטום - הצצים בדרך כלל בתקופות גאות, רכובים על גבי טרנד כזה או אחר - היו מעורבים לאחרונה בשלל עסקאות, האחרונות שבהן רכישת נתח מחברת ההשקעות פאי פיננסים של אהרון כהן ורכישת השלדים הבורסאיים של החברות אנטר הולדינגס, יובל הנדסה ורג'נסי.

חזרו להסתער על השוק

בשלהי 2003, במסגרת הסדר החוב בגבור ספורט גיבשו גיל ואלדר קבוצת משקיעים שהצטרפו לגרעין השליטה בחברה. בקבוצה, שהולכת עמם גם היום, בולטים בכירי אמדוקס לשעבר נחמיה למלבאום ומריו סגל, וכן מיכאל שטראוס וחברת שובל שדמה של איש העסקים יעקב לוי מפנמה - משקיעים ותיקים בעסקי השניים.

אחרי כמה שנים של שקט יחסי, בהן התמקדו במימוש עסקים ישנים ובכניסה לפעילויות חדשות, חזרו על גלי הגאות בשוק גם גיל ואלדר. "אחרי נוק אאוט, גם למתאגרף טוב לוקח זמן להשתקם", אומר מכר של השניים, ומוסיף כי "הם מריחים את הגאות וצצים מחדש". כ-10 שנים לאחר ההשתלטות על גבור ספורט, באפריל 2007 רכשו השניים שוב חברת טקסטיל ציבורית, הפעם את מאקפל מידי אריה וולפסון, לפי שווי של 36 מיליון דולר שהיה גבוה בכ-27% ממחיר השוק.

אמיד לאחר רכישת השליטה ביצעו השניים מהלך בזק למימוש נכסי החברה, שכללו החזקה במניות חברת תפרון הציבורית ואת הנדל"ן שעליו ישבו מפעליה, כך שכעבור שלושה חודשים הפכה מאקפל לשלד בורסאי עם קופת מזומנים של למעלה מ-200 מיליון שקל, וללא התחייבויות. במצב הזה רכשה אותה מנופים פיננסיים של ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי, לפי שווי חברה של 45 מיליון דולר. לפי הערכות, רק בסיבוב המהיר הזה גזרו גיל ואלדר רווח של מיליוני דולרים.

בסוף 2010 התבצעה עסקה סיבובית נוספת, כאשר בעלי המיעוט במאקפל, ובהם גם גיל ואלדר, רכשו מניות בהנפקה שביצעה מנופים (בין היתר כדי להכניס את מניית החברה למדד ת"א 100) אשר חלק מתמורתה שימש בהמשך להצעת רכש שבמסגרתה הפכה מאקפל לחברה פרטית, ובה גם מכרו השניים את יתרת החזקותיהם במאקפל למנופים.

שיתוף הפעולה בין הצדדים צפוי כאמור להימשך, שכן בן זקן ונניקשווילי בוחנים כעת העברת חלק מהחזקותיהם ברישיון החיפושים שמן (לשעבר מד-אשדוד) לתוך השלד הבורסאי עמליה החזקות, שבבעלות גיל ואלדר ושותפתם גלי ליברמן.

נדל"ן, טכנולוגיה, פיננסים - ידם בכל

הצלחה מרשימה רשמו השניים בשנת 2007 בזירת הנדל"ן במזרח אירופה, שם רגע לפני פרוץ המשבר מכרו לקרן רוטשילד הצרפתית 60% מחברת נדל"ן שהחזיקה בזכויות בנייה ל-10,000 יחידות דיור ברחבי רומניה, לפי שווי מוערך של 150 מיליון אירו.

בתחילת 2009 שוב עלה שמם של השניים לכותרות, לאחר שזיהו הזדמנות בחברת הטכנולוגיה אמבלייז של אלי רייפמן, על רקע קשיי נזילות אליהם נקלע האחרון. הצמד טען כי רייפמן עומד למכור להם את מניותיו בחברה כדי שיחלצו אותו מחוב כבד ל"מלך השוק האפור", שלי נרקיס. בחלוף הזמן, החל רייפמן להתנער מההסכם עם השניים, ונתן גיבוי כביכול לנרקיס להצביע במקומו באסיפה, שדנה בהצעת השניים להחליף את דירקטוריון החברה כולו. בסופו של דבר נדחתה ההצעה ברוב גדול.

מאז ביצע הצמד כמה עסקאות של רכישת שלדים בורסאיים (ראו מסגרת), ולאחרונה חתם על הסכם לביצוע השקעה ריאלית בחברת פאי פיננסים שבבעלות אהרון כהן, העוסקת במסחר בנגזרים ובביצוע עסקאות פיננסיות . בשלהי דצמבר דיווחה פאי על הסכמה לגיוס הון מהשניים, אשר יזרימו 10.8 מיליון שקל תמורת כ-37% מהון המניות של החברה, ויהפכו בכך לבעלי המניות הגדולים בה.

"מה התכניות שלהם? לעשות כסף. לא מעניין אותם כלום מעבר לזה", מעיד על גיל ואלדר גורם בשוק ההון שנתקל בהם בכמה עסקאות בעבר. "הם מתוחכמים, לוקחים הימורים וכריזמטיים".

עלו עם גבור ספורט, נפלו עם הכשרת הישוב

רועי גיל ואיתן אלדר, ילידי צפון תל-אביב, רצו הצלחה מהירה. עוד בטרם מלאו להם 30 רכשו השניים את החברה הבורסאית הראשונה שלהם, גבור ספורט, שהתמקדה בייצור גרביים. בראיון שנערך עמם לאחר אותה רכישה, ב-1997, הסביר גיל, לשעבר סטאז'ר במשרד עורכי הדין של רם כספי, כי "כעורך-דין, אם אתה מעולה תקצור את הפירות רק בגיל 42".

ההשתלטות על גבור ספורט, שהתבררה כמוצלחת מעבר לכל הציפיות, ריפדה את חשבון הבנק של השניים, והגבירה את תאבונם לביצוע רכישות נוספות, ממונפות באשראי בנקאי, של חברות נדל"ן, כלי בית ותעשייה. בשיא הצלחתם טען אלדר, כי "תמיד קנינו חברות במחיר ההון העצמי, ולמזלנו ידענו להתממן נכון. בבנקים היו לחוצים הרבה פחות מאיתנו. אנחנו לא עושים היום עסקים בכסף הפרטי ולא חייבים שקל לבנקים, הכול דרך החברות הבנות".

באותה תקופה רבים במגזר העסקי נהו אחר הצלחתם של השניים, החל משותפם הראשון, היהלומן יהודה סייג, ולאחריו גלריה של משקיעים נוצצים שהשקיעו עם השניים ובעסקיהם: עופר נמרודי, יצחק שרם, מיכאל שטראוס, עופר הירשזון, טדי שגיא, רוני בראון, הפרסומאי גדעון בריקמן וגם סוכן הביטוח אבנר קופל, שאמר לאחר שעסקיהם של השניים נקלעו לקשיים כי "בשוק טוב יש לאיתן ורועי ראש מצוין לעסקים, הם יודעים לתפקד ויש לכך הוכחות. בשוק רע כולם נפגעים, והם עשו טעות בסיסית גדולה - ההשקעה בהכשרת הישוב. אבל זה חלק מעולם העסקים, ואי אפשר לבוא אליהם בטענות".

כשנדרשו בעבר לסיבה העיקרית לנפילתם, הצביעו גיל ואלדר ללא היסוס על ההשקעה בהכשרת הישוב. השניים חסרו את "כריות הביטחון" הנדרשות כדי לתמוך בביצוע השקעה בסדר הגודל הזה, שנועדה להקפיץ אותם לשורה הראשונה של אנשי העסקים בישראל. במהלך 2000 ביצעה גבור ספורט רכישת ענק של מניות חברת ההשקעות של עופר נמרודי, הכשרת הישוב, בהיקף של יותר מ-300 מיליון שקל, על רקע מעצרו של נמרודי, כתב אישום שהוגש נגדו וההערכה שמשפחת נמרודי תעמיד את מניות השליטה בהכשרת הישוב למכירה.

אלא, שהמציאות טפחה על פניהם של גיל ואלדר, היחסים עם נמרודי העכירו והשניים מצאו את עצמם עם חבילת מניות מיעוט בהכשרת הישוב שערכה הלך ופחת במהירות מול החובות הגדולים, שהגיעו ערב הסדר החוב לכ-700 מיליון שקל.

סחר משגשג בשלדים בורסאיים

בשנה האחרונה הופכים גיל ואלדר לשחקנים דומיננטיים בשוק השלדים הבורסאיים, כשהם מאיימים על ההגמוניה שביסס ירון ייני בתחום. בעסקאות קודמות שביצעו, רכשו השניים את השלדים הבורסאיים של אנטר הולדינגס (שנמכרה תוך מספר חודשים ברווח נאה למוטי זיסר, שיצק לתוכה את עסקי הביומד שלו), יובל הנדסה וחברת רג'נסי.

בעוד כשבועיים צפויים בעלי המניות מקרב הציבור בחברת דטא ג'יי.סי.אי, שאליה לוטש הצמד עיניים, לעמוד בפני דילמה: האם לאשר את מכירת פעילות החברה במחיר הקרוב להון העצמי שלה אך נמוך משמעותית מהשווי בו היא נסחרת בבורסה, או להתנגד לעסקה המתרקמת בתקווה שבעתיד העלייה בהכנסות תעביר את החברה לרווח.

דטא ג'יי.סי.אי נמצאת בבעלות קבוצת ניסקו ואושר אלרון, המשמש גם כמנכ"ל, ועוסקת בסחר ברכיבים המשמשים בתעשיית האלקטרוניקה, כשהיא מחזיקה במספר חברות-בת בארץ ובחו"ל. החברה פועלת הן כמפיץ של מוצרי אלקטרוניקה שהלקוחות קונים מהמלאי שלו, והן בעסקאות Back To Back בהן מאתרת החברה בחו"ל את המוצרים הדרושים ללקוח, רוכשת אותם ומוכרת לו.

במסגרת העסקה המתגבשת, תרכוש ניסקו פרויקטים את פעילות דטא ג'יי.סי.אי תמורת 24.8 מיליון שקל, ותחלק את תמורת המכירה כדיבידנד לכלל בעלי המניות (בכפוף לאישור ביהמ"ש). לאחר מהלכים אלו צפוי הונה העצמי של דטא להתאפס, והיא תהפוך לשלד בורסאי אשר את מרבית מניותיו (79.6%) ירכשו אלדר, גיל וגלי ליברמן תמורת 1.4 מיליון שקל. באותה אסיפה יתבקשו בעלי המניות גם לאשר את שינוי שמה של החברה ל"דניאל ב.ש החזקות", ויצביעו על מינויים של גיל וליברמן כדירקטורים.

בשנים האחרונות מתקשה דטא ג'יי.סי.אי לעבור לרווחיות, ואחרי שאת 2007 סיימה עם רווח של 18 מיליון שקל, בשנים 2008 ו-2009 כבר רשמה הפסד של 6.3 ו-13.6 מיליון שקל, בהתאמה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2010 נרשמה התאוששות בפעילות החברה: הכנסותיה צמחו ב-39.8% לסך של 154.5 מיליון שקל, וההפסד זו צומצם ל-3.4 מיליון שקל.