מדינה בהפסקה

1. משום שהסופרבול הוא הרבה יותר ממשחק, ובאמריקה יש אפילו עיתונאים הגונים דיים להודות שהמשחק הוא החלק הפחות חשוב בחג הלאומי שמכונה "שבוע הסופרבול", אנחנו לא באמת יכולים להרגיש חלק מהחגיגה. אך זווית אחת של החגיגה בכל זאת רלוונטית לכל העולם: הימורים. הימורים זה תחום שהאמריקנים לא לגמרי זרים אליו ולכן בסופרבול אפשר להמר על הכל. מהימורים רגילים עם פטיש לסטטיסטיקה (מי תנצח, מה תהיה התוצאה, מי יזכה ב-MVP, איזה קוורטרבק ימסור ליותר טאצ'דאונים ולכמה, איזו קבוצה תשים ראשונה נקודות על הלוח; זה מגיע לרמה של "האם שתי הקבוצות יכבשו שער שדה ממרחק של 33 יארד ומעלה") ועד הימורים שזכו לשם Prop Bets ("הימורי אביזרים" בתרגום שמלכתחילה הוא בלתי אפשרי).

ה- Prop Bets הם כמובן יותר מעניינים. הנה כמה הצעות מהשפע שפרסו האמריקנים כדי שהמשחק יהיה הכי מעניין (ורווחי) שהוא יכול להיות: איזו פרסומת תשיג את הרייטינג הכי גבוה (באדווייזר, פפסי מקס, דוריטוס, אחר); כמה פעמים צוות השידור של רשת פוקס יאמר את השם "ברט פארב" במהלך המשחק; באיזה צבע יהיה הגייטורייד (משקה האנרגיה המגעיל) שיישפך על המאמן המנצח בסוף המשחק; מי יצבור יותר נקודות באותו יום: גרין ביי פקרס או בלייק גריפין (הקליפרס משחקים במיאמי); נק' ריב' אס' של לברון ג'יימס מול מספר הנקודות הכולל בסופרבול; מה פרגי מ-The Black Eyed Peas, מופע המחצית השנה, תלבש כשהיא תעלה לראשונה על הבמה (חצאית או שמלה, מכנסיים ארוכים או קצרים, חוטיני או ביקיני); והפייבוריט שלי - כמה זמן כריסטינה אגילרה תחזיק את המילה Brave בסוף ההמנון האמריקני (מעל/מתחת ל-6 שניות).

2. ובכל זאת המשחק צריך להיות העיקר אם אתם מתכוונים לראות את הסופרבול. ובעיקר כדאי להתמקד בשני הקוורטרבקים. נתחיל בבן רות'ליסברגר, הקוורטרבק של פיטסבורג סטילרס. רות'ליסברגר, שאפילו בחדר ההלבשה של פיטסבורג אי אפשר לקרוא לו פופולרי, הוא בחור שנהנה להשתכר בברים ול*XXX* נערות קולג' במצב מפוקפק. בפעם האחרונה שזה קרה, במיילדוויל, ג'ורג'יה לפני קצת פחות משנה, הוא נמלט מכתב אישום על אונס רק משום שהתובע המחוזי לא חשב שהוא יוכל "להוכיח אשמה מעל ספק סביר". רוג'ר גודל, הקומישינר של ה-NFL, לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד והוא השעה את רות'ליסברגר מששת המשחקים הראשונים של העונה (ואחרי ארבעה משחקים חנן אותו).

האופי המקולקל של רות'ליסברגר כמובן לא מפריע לו להיות קוורטרבק מעולה. לרות'ליסברגר יש שתי תכונות מנצחות: (א) אי אפשר להפיל אותו. הוא 1.96 מטר על 110 ק"ג עם שיווי משקל של מתעמלת סינית בת 15 וכוח רצון של אלכוהוליסט שלא שתה 20 שנה. מצד שני, אומר וורן סאפ, מגדולי שחקני ההגנה בהיסטוריה, "רות'ליסברגר נותן לך להכות אותו. ההגנה צריכה 3.5 שניות כדי להגיע לקוורטרבק. פייטון מאנינג, טום בריידי - הם מוסרים את הכדור אחרי 2.8 שניות. רות'ליסברגר לא. זה מזין את ההגנה. היא מתחילה לרייר מהפה. נגד רות'ליסברגר הפה שלך כל הזמן מטפטף כי אתה הולך לקבל הזדמנות להכות אותו". (ב) הוא ווינר. כלומר: גם אם ההגנה של גרין ביי תגיע לרות'ליסברגר ותחבוט בו ותשחיר את הדף הסטטיסטי שלו, הוא עדיין יוכל למצוא דרך לנצח. זה מה שהוא עושה כל הקריירה. ולראיה: שתי טבעות אליפות עם פיטסבורג.

3. ארון רודג'רס, הקוורטרבק של גרין ביי, מחפש טבעת ראשונה. לפני שלוש שנים גרין ביי גירשה את ברט פארב - האייקון הכי גדול בפוטבול ב-15 השנים האחרונות שבאותה עונה הוביל את הקבוצה למאזן 3-13 - בשביל לתת לרודג'רס את הכדור. למה? כי רודג'רס יכול לעשות פחות או יותר הכל עם הכדור: לשחרר אותו תוך 2.8 שניות ועדיין למצוא את התופסים באחוזים גבוהים; לצאת מהכיס ההגנתי במקרה הצורך ולמסור מדויק תוך כדי תנועה; הוא אתלט נהדר והרץ השני הכי טוב בין הקוורטרבקים בליגה אחרי מייקל ויק; יש לו יד מספיק חזקה כדי לעבור את כל המגרש במסירה; ואולי הכי חשוב - הוא כמעט לא מאבד את הכדור (רק 11 חטיפות כל העונה).

כדי לא לאבד את הכדור גם בסופרבול רודג'רס יצטרך להיזהר ממספר 43 של פיטסבורג, טרוי פולומאלו, שחקן ההגנה של העונה שעשה דוקטורט, אומר רון ג'וורסקי, האנליסט הבכיר של ESPN, ב"לקרוא עיניים של קוורטרבק". מומלץ לשים לב גם למאצ'-אפ הזה.