נכותם של היכלי הצדק

אין זה סוד שמעמד מערכת בתי המשפט בישראל הולך ויורד בשנים האחרונות. חלק מהסיבות לכך הן שינויים דמוגרפיים ופוליטיים במדינה, שגרמו לכך שחלק גדול מהציבור אינו מכיר עוד בסמכותם של השופטים, כפי שהכיר בה בעבר.

גורם נוסף שהביא לפיחות במעמד המערכת הוא היחס המזלזל כלפי בתי המשפט, שמפגינים, לעתים, עורכי הדין, הפוליטיקאים ואנשי התקשורת. אבל הסיבה המרכזית לירידה במעמד מערכת בתי המשפט היא, כפי הנראה, עומס התיקים העצום המונח על כתפי השופטים.

העומס על שופט בישראל כפול מהעומס הממוצע על שופטים במדינות המערב, והוא נובע גם ממספר נמוך של שופטים ביחס לאוכלוסייה בישראל וגם מהנטייה של הישראלים לייצר הליכים משפטיים בכמות אדירה.

העומס מקשה על השופטים לבצע את מלאכתם נאמנה ומביא עמו לעתים תכופות לעינוי דין של ממש לציבור. בסוף, כרגיל, כמעט הכול מסתכם במחסור בתקציבים.

השפלה מיותרת

ואולם, למחסור במשאבים יש גם ביטויים מוכרים פחות ומתוקשרים פחות מהעומס של התיקים. שני אירועים, פעוטים לכאורה, שהתרחשו באחרונה ביום הדיונים האחרון במשפטם של עו"ד יעקב וינרוט ושוקי ויטה, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עשויים להאיר זווית נוספת על מצבה העגום של מערכת המשפט.

במקרה הראשון הופסק הדיון בעקבות כניסתם המפתיעה לאולם המשפטים של עצור כפות ושני סוהרים של שב"ס, שליוו אותו לדיון הארכת מעצר שהתרחש באולם סמוך.

לא קשה לנחש את ההשפלה המיותרת שחש אותו עצור, שנאלץ לפלס דרכו בינות לעורכי הדין הרבים, קהל המבקרים ונציגי התקשורת, שבאו לחזות במשפט, שאין לו כל קשר אליו, כשידיו ורגליו באזיקים, וקלונו חשוף לעיני כל.

מחזה מיותר שכזה, כפי שהתרחש בבניין בית המשפט המחוזי הישן בתל-אביב, לא היה יכול להתרחש בבניין בית המשפט המחוזי החדש בחיפה למשל, שבו קיימת הפרדה מוחלטת בין מעבר העצירים המובאים לדיונים לבין שאר בית המשפט.

נגישות לקויה

אבל אירוע זה באולמו של השופט גלעד נויטל לא היה היחיד שהפריע את שגרת הדיון במשפט וינרוט-ויטה. כשעה לאחר מכן הופסק הדיון מסיבה חמורה בהרבה. הפעם קרה הדבר בשל ניסיונו, הלכאורה פרוזאי, של אזרח לחזות במו עיניו במשפט השוחד המתוקשר. אלא שאיתרע מזלו של אותו אדם, והוא, למרבה הצער, נכה על כיסא גלגלים, עובדה שמנעה ממנו מלהיכנס לאולם.

כשהבחין השופט נויטל כי אותו בחור, שלאחר מכן התברר לי כי הוא עורך דין בעל משרד פרטי, מתקשה להיכנס לאולם, הוא עצר את הדיון והתעקש למצוא פתרון לבעיה. לבסוף נמצא פתרון מאולץ בכך שדלת האולם הושארה פתוחה, כיסא הגלגלים סובב על צידו, וכך זכה עורך הדין הנכה לצפות בשארית הדיון כשהוא ישוב על הצד, חצי מגופו בתוך האולם וחציו השני על סף הדלת.

המקרה הזה אינו מקרה נדיר. כל מי שמכיר את האולמות הכעורים של בית המשפט בתל-אביב יודע שהם רוויים במדרגות ובמכשולים למיניהם, שמקשים מאוד על נכים ומוגבלים לצפות כאחד האדם בדיונים.

וכך, באופן יומיומי מופרים בתוך "היכלי הצדק והמשפט" עקרונות היסוד הבסיסיים של פומביות הדיון והשוויון, שמערכת המשפט עצמה חרטה על דגלה, כמו גם הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. גם כאן הפתרון הוא כמובן בהקצאת משאבים חדשים, ויפה שעה אחת קודם.