מכבי הפכה להפועל

נ', אוהד הפועל תל אביב, דיבר בשקט אך במהירות, כאילו עסק בעסקת סמים: "הפרוטקציה הרגילה שלי לא עבדה, החבר'ה מ'לאן' דפקו אותי הפעם, ישבנו על האינטרנט, והצלחנו להשיג רק כרטיס אחד. בסוף הצילה אותי ט' שמסתבר שקיבלה 10 כרטיסים לשער 5. אתמול הצלחתי לקבל ממנה שניים מהם לילדים". לא ייאמן שיש עוד אנשים טובים שמוכנים להשקיע זמן, כסף ומאמצים כדי לצפות בכדורגל ישראלי.

נ' אינו אוהד כדורגל טיפוסי (אם כי טיפוסי קצת יותר כשמדובר בהפועל ת"א). הוא מתגורר בפרבר צפוני, עוסק בתקשורת, למשחק הוא הוביל את ילדיו בג'יפ העירוני שלו. אם היתה כאן מינהלת ליגה למשל, היא היתה מבינה שהסיכוי היחיד להישרדותו של הענף הוא בחיזור נמרץ אחרי נ' ודומיו, משפחות עם ילדים ממעמד בינוני גבוה. הכדורגל הישראלי מתייחס לנ' כאוייב: השוטרים בחנייה מתנהגים אליו כדרך עבדים כי ימלכו, הסדרנים בכניסה דוחפים בגסות, וביציעים איש אינו מגן על מקום הישיבה שלו. ביום שיימאס לנ' סופית, יופקר הכדורגל הישראלי לקומץ בלבד.

לקח שראוי לזכור דווקא על רקע בלומפילד מלא.

***

זה היה דרבי רע, דווקא מפני שלכאורה הוא היה בסדר: קצב סביר, כמה הזדמנויות להגדיל את התוצאה, לא מסוג המשחקים שעליהם נשפכות קלישאות כגון "ההר הוליד עכבר". ובכל זאת זה היה דרבי עגום.

שלא יהיה לאף אחד ספק: הפועל ת"א היא קבוצה בפירוק. מאחר שבשנים האחרונות נעשתה שם עבודה מקצועית לעילא, ייקח קצת זמן עד שהתפרים יפרמו, אבל מדובר בקבוצה חולה: דה סילבה כבר נטש, חלק אחר חולם לעשות זאת בקיץ, המאמן שממילא היה עוזב בסוף העונה, מושבת כרגע מפעילות. אפילו אם יוסי אבוקסיס כבר בשל להחליפו, אין סיכוי שהוא יוכל להיכנס לתפקיד עם הנהלה שכזאת. גוטמן עוד איכשהו הצליח לאחות את הקרעים.

זה לא אומר שלהפועל אין סיכוי לגמור את העונה בצורה טובה, אחרי הכל - אם חשף המשחק אתמול משהו הוא שהפועל, אפילו כשהיא במצב רוח מהורהר-מעורער, היא קבוצת כדורגל איכותית בהרבה גם ממכבי ת"א וגם ממכבי חיפה. ובכל זאת, החלודה בה מתפשטת במהירות. המשפט "אין יום רע בהגנה" שייך אמנם לכדורסל, אבל אין ספק שחוסנה של קבוצת כדורגל נמדד קודם כל בהגנתה. כשההגנה מתפוררת, לא יעזור גם הקישור האיכותי ביותר והחלוצים החדים שבנמצא.

על רקע ההגנה הווירטואלית של הפועל, בולטת שבעתיים החולשה המנטאלית של מכבי. הפועל של אמש (א') היתה קבוצה פגיעה, שבירה. זה היה יכול להיות הדרבי שיגדיר את מכבי בעידן איווניר כקבוצה המכביסטית והדורסת שגם שונאיה מייחלים לשובה. אבל מכבי של השנה, נבנתה בצלמו ובדמותו של המנג'ר בדימוס המפוחד והכוחני שלה (שילוב שאין גרוע ממנו). בכל פעם שהיא עושה משהו חיובי, היא מתחילה לפחד מעצמה, לאמור: רצנו? הבקענו? אפשר למוטט את הפועל? עכשיו בואו ונסגור מהר את המשחק, כי גם תיקו בשבילנו בדרבי זה סוג של כבוד. אם הלך המחשבה הזה נשמע לכם מוכר, זה רק מפני שככה בדיוק חשבו בהפועל לפני 15 שנים. הטרנספורמציה הושלמה: מכבי היתה להפועל, שחקניה חוגגים את התיקו ומתראיינים בזחיחות כאילו זכו בליגת האלופות. בפרפראזה על דברי הנביא: איכה היתה לפחדנית, קרית שלום?

***

דקה ארבעים למשחק. אוהדי מכבי, חלקם ממשפחה ידועה שנחשבה נאמנה במיוחד לנמני (ביציע קראו להם "החיילים", אבל אנחנו הרי לא נשתמש בעגת העולם התחתון כדי לתאר את התופעה), עומדים ומקללים את איווניר בקללות מחרידות. אתם יכולים למחוק את השם איווניר ולכתוב במקומו "ניר לוין" או "רן בן שמעון", הפרצופים הם אותם פרצופים, הרצח בעיניים נשאר. צא ולמד מה רבה פגיעתן של השנים האחרונות במכבי ת"א. כמה זמן ייקח לה לכבות את האש שפרצה מן האטד ומאיימת לכלות את ארזי הלבנון. מכבי חייבת לזכות כבר באליפות, אם לא בעונה הזאת אזי בעונה הבאה. רק תואר שיביא מאמן חדש יצליח להשתיק את הגחלים הלוחשות, שדי ברוח קלה של פיגור 1-0 בדרבי כדי להציתן מחדש.

***

הוא יהיר, הוא מסוגל לומר דבר והיפוכו במשפט אחד, הוא מתחמם מהר ואחר כך מכה על חטא, יש לו בדיחות ילדותיות קבועות, רובן סביב התסרוקת של מאיר איינשטיין, ובכל זאת - איל ברקוביץ' מצליח להפיח חיים בשידור. אם דני נוימן הסתבך בשל פליטת פה, הרי שברקוביץ' הוא פליטת פה מהלכת, אבל הוא לפחות מעניין ולא רק במובן הפולקלוריסטי. נוימן, שבעקבות מה שאמר או לא אמר על אוהדי הפועל וערביי ישראל, לא שובץ אמש לשידור, הוא קלישאה מהלכת של טרמינולוגיית מדורי הספורט הישנים שאבד עליהם הכלח. בין ה"כאילו ממלכתיות" המאולצת של נוימן לבין האינפנטיליות של ברקוביץ', אני בוחר בשתי ידיים באחרונה.

אומרים שהוא שכונה? אולי, אבל הוא לפחות שכונת חיים.