שחקן גדול, מאמן קטן / סיימון קופר

אלו כנראה היו הרגעים הטובים ביותר במונדיאל דרא"פ 2010: עוד משחק מעייף מסתיים, ואז היתה מתחילה עוד מסיבת עיתונאים הזויה עם דייגו ארמנדו מראדונה. מאמן נבחרת ארגנטינה מתנדנד כמו ברווז אל תוך החדר, נראה כמו קבצן שבמקרה מצא חליפה אפורה יפה. הוא עונד שעון מפואר על כל אחת מהידיים שלו, כמו חייל רוסי בווינה ב-1945. ואז הוא מתחיל להתגרות בעיתונאים. "זאת שאלה מטומטמת", הוא אומר לאחד מהם. כשעיתונאי אחר שואל לגבי גרמניה, היריבה הבאה של ארגנטינה, מראדונה מסרב לענות, אבל מציע לו יד חופשית: "אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה לגבי מה שאני חושב על גרמניה". במקרים אחרים, משמיץ מראדונה את הקהילה ההומוסקסואלית. וגם היתה את היציאה המוזרה שבה מראדונה הבטיח לרוץ ערום ברחובות בואנוס איירס במידה וארגנטינה תניף את הגביע העולמי.

אבל גרמניה תקעה את ארגנטינה עם 4-0 קליל. ומראדונה? מאז אותו משחק, ימים קשים מאד עוברים עליו. אחת לכמה ימים, שמועות בעיתונות העולמית קושרות אותו עם ג'וב אימון כלשהו במדינה כלשהי ברחבי הפלנטה. מראדונה או אחד ממקורביו משמיעים קולות של התלהבות. ואז ארגון הכדורגל שאליו מראדונה מועמד מוציא הודעה רשמית, לפיה הוא אפילו לא חולם להעסיק את שחקן העבר.

פעם הוא היה הכדורגלן הכי גדול בעולם, והיום הוא האיש שאף אחד לא רוצה שום קשר איתו. אין לנו כאן רק סיפור עצוב על דייגו מראדונה, אלא גם תובנה חשובה ומשמעותית: שחקנים גדולים לא בהכרח הופכים למאמנים גדולים.

***

בנובמבר 2008, כשארגנטינה מינתה את מראדונה למאמן, היו מעט מאוד ארגנטינים שהאמינו כי המדינה שלהם מינתה מאמן מבריק. מראדונה אישר את ההערכות המוקדמות כשהצליח להפסיד 6-1 לבוליביה במוקדמות המונדיאל והעפיל לטורניר רק ברגע האחרון.

לפני המונדיאל, ניסה חוליו גרונדונה, הבוס הנצחי של ההתאחדות הארגנטינית לכדורגל, להקיף את מראדונה חסר הניסיון באימון בשורה של מומחים בתחום. מראדונה סרב. הוא אמנם אפשר למנג'ר שלו לשעבר, קרלוס בילארדו (שאימן אותו בזכייה של ארגנטינה במונדיאל ב-1986), להישאר בסביבה. אבל כמו שחקני עבר גדולים אחרים שהפכו למאמנים - הוא העדיף להקיף את עצמו בחברים הישנים שלו. העוזרים שלו בדרום אפריקה, שלבשו חליפות אפורות זהות לשלו, היו חבריו לשעבר לנבחרת, אלחנדרו מאנקוסו והקטור "אל נגרו" הנריקה. לשניהם לא היה ניסיון באימון, כמו למראדונה. אבל הם בכל זאת חברים שלו.

אפילו בבחירת שחקני הסגל שלו, נטה מראדונה להעדיף חברים ותיקים: חואן סבסטיאן ורון, ששיחק איתו בבוקה ג'וניורס בתחילת שנות ה-90', קיבל את חולצת ההרכב של ארגנטינה במונדיאל, למרות שהוא בן 35 והיכולות שלו לתפקד ברמות הגבוהות כבר מזמן התפוגגו. ומצד שני, שחקנים גדולים כזאנטי וקמביאסו, שעובדים אצל אלופת אירופה אינטר ושארגנטינה הזדקקה להם נואשות מבחינה מקצועית - לא עלו על המטוס לדרא"פ. כי הם לא היו חלק מהמשפחה. "דיברתי עם קרלוס בילארדו ואנשים אחרים בקבוצה", אמר מראדונה במלון דחוס בעיתונאים באחד הערבים ביוהנסבורג, "ודיברנו על הוויברציות המצוינות שאנחנו מרגישים". ללא ספק, האווירה הרבה יותר כיפית כשהחברים נמצאים בסביבה.

מראדונה גם הפך לבן האנוש היחיד בעולם שמסוגל לעצור את ליאו מסי. הוא בנה שיטה טקטית שבמסגרתה הגאון הקטן קיבל את הכדור בדרך כלל כשהוא נמצא קצת אחרי קו החצי, בזמן שתשעה שחקני יריב מפרידים בינו ובין השער, ואף אחד מחבריו לנבחרת לא טורח לעשות תנועה. הגרמנים אהבו את זה.

 דייגו מראדונה עם ליאו מסי, נבחרת ארגנטינה, מונדיאל 2010 / צילום: רויטרס

מראדונה חזר לאחר המונדיאל לארגנטינה, וגרונדונה הציע לו עסקה שהוא לא היה יכול להגיד עליה "כן": הוא אמר לו שהוא יכול להישאר המאמן, אבל רק אם יחליף את כל שבעת אנשי הצוות המקצועי שלו. מראדונה כמובן לא יזרוק שבעה חברים טובים שלו לרחוב חסרי עבודה. כך גרונדונה נפטר ממנו.

***

מיד לאחר מכן, החל מעגל עצוב ומביך של דחיות. אף אחד לא רוצה להעסיק בחודשים האחרונים את מראדונה, למרות שדייגו נואש לעבוד איפשהו. הנה כמה מהאירועים הבולטים שקרו מאז הסתיים הרומן שלו עם נבחרת ארגנטינה:

- רובי סלייטר, כדורגלן העבר של נבחרת אוסטרליה, טוען שה"סוקרוז" צריכים למנות את מראדונה. התקשורת הולכת עם הציטוט הזה לחאן ברגר, המנהל הטכני של הנבחרת. וזאת התגובה שלו: "אתם רציניים איתי?! תפתחו YouTube, תסתכלו על הקליפ שבו מראדונה משחק עם השחקנים שלו 'אחד באמצע' במהלך אימון תוך כדי עישון סיגר. זה צריך להגיד לכם משהו על הסגנון והגישה של מראדונה". אוסטרליה ויתרה על מראדונה.

- מראדונה אומר: "כמובן שאני רוצה לאמן בפרמיירליג האנגלית - הבעיה היא שכל הקבוצות שאני אוהב שם כבר תפוסות. אם תגיע איזו הצעה טובה, אקבל אותה". ואז הוא הוסיף: "אני רוצה להבהיר שאני לא מציע כאן את עצמי לאף קבוצה, ושלא קיבלתי הצעות מאף קבוצה".

- שמועות בתקשורת הפורטוגלית קושרות את מראדונה עם אימון הנבחרת. חברו הטוב אלחנדרו מאנקוסו (סליחה, עוזרו לשעבר בארגנטינה), מגיב בזריזות: "דייגו ואני דיברנו על כך. זה פרויקט שמלהיב אותנו. דייגו רוצה את התפקיד הזה, אבל אף אחד עוד לא דיבר איתו". פורטוגל ויתרה על מראדונה.

- באוקטובר חוגג מראדונה 50. "זה יום ההולדת העצוב בחיי", הוא מספר לעיתון הארגנטיני "אולה". "המתנה הכי טובה היתה אם היו נותנים לי להמשיך עם הנבחרת הלאומית".

- שמועות בתקשורת הארגנטינית קושרות עם מראדונה עם בוקה ג'וניורס. מראדונה אומר: "אני מוכן למות כדי לאמן את בוקה". ואז בוקה מחתימה מאמן אחר. מראדונה מגיב בחינניות: "אני מאחל לו בהצלחה, אבל אני לא חושב שהוא צריך להיות שם. אמיל (חורחה אמור אמיל, נשיא בוקה - ס"ק) לא יכול להבדיל בין ראגבי לכדורגל. חשבתי שהוא יתקשר אליי".

- שמועות בתקשורת האנגלית קושרות את דייגו עם בלקבורן. בסוף הקבוצה ממנה מאמן זמני לא מוכר. אנורדה דסאיי, יו"ר חברת העופות של הבעלים ההודים של בלקבורן, אומרת על מראדונה: "לא שקלנו את המועמדות שלו ולא נשקול אותה אף פעם בעתיד. אין לנו שום קשר עם מראדונה, אני מבטיחה לכם".

- שמועות בתקשורת העולמית קושרות את מראדונה עם נבחרת איראן. אחד ממקורביו אומר לסוכנות הידיעות הגרמנית DPA: "זה נשמע לי מטורף. יש מקומות טובים יותר לקבל בהם עבודה כרגע, בעיקר בזכות צמיחה של שווקי כדורגל חדשים בעקבות הבחירה של רוסיה וקטאר כמארחות מונדיאלים". איראן ויתרה על מראדונה. גם רוסיה וקטאר.

 נבחרת איראן בכדורגל / צילום: רויטרס

- שמועות בתקשורת האנגלית קושרות את מראדונה עם אסטון וילה. סוכנו האירופי, וולטר סוריאנו, מספר ל"סאנדיי מירור" כי "דייגו מאוד פתוח לרעיון לעבוד באנגליה ולאמן קבוצה גדולה כמו וילה. הוא אוהב את האזורים הכפריים באנגליה ואת הכבוד שיש אצלכם לפרטיות (כנראה שבנקודה הזאת משהו השתבש בתרגום - ס"ק). אם הבעלים של וילה, רנדי לרנר, יגיש לו הצעה רצינית, אני בטוח שדייגו יראה את זה בעין יפה. דייגו כרגע נמצא במו"מ לגבי תפקיד המאמן עם מספר קבוצות באירופה, כולל קבוצה נוספת מאנגליה". אסטון וילה ויתרה על מראדונה.

- מראדונה טוען שגרונדונה הוא "שוטה". הוא מאשים גם את בתו של גרונדונה, ליליאנה, ואת כל "המעגל הפנימי הסוטה של גרונדונה" בכך שהוא איבד את תפקידו כמאמן נבחרת ארגנטינה. ויש עוד מישהו שביצע חטא נגד מראדונה: "בילארדו הפך לפסל. הוא לא אומר כלום ולא שומע כלום, ואף אחד לא מבין אותו. גרונדונה שיקר לי. בילארדו בגד בי".

- מראדונה מתכנן לתבוע את גרונדונה, אחרי שהאחרון טען כי אולי דייגו עדיין סובל מבעיות של שתייה וסמים. מראדונה ממשיך עם ההזיות שלו, ואומר: "אחרי שני עשורים של כישלונות, ארגנטינה תחת הדרכתי היתה על-סף יציאה מהתקופה הזאת".

- בינואר, בזמן שמראדונה מבקר את בתו המתגוררת באורוגוואי, הוא טוען: "בפברואר אגיע לאנגליה לשמוע על הצעה פורמאלית מקבוצה שם שמעוניינת להעסיק אותי. אם הם ישכנעו אותי, אני עשוי לקבל את ההצעה שלהם. אני לא נואש. אני יודע שיום אחד אאמן שוב איפשהו".

אנחנו כבר ב-8 בפברואר. מראדונה עדיין לא נצפה בנמל התעופה הית'רו.

***

אבל הקושי של מראדונה להתקבל לעבודה חדשה הוא קצת יותר עמוק, ולא נובע רק מהכישלון שלו במונדיאל. הבעיה שלו היא ההבנה ההולכת ומתגברת של אנשים בכדורגל כי אין שום קשר בין קריירת משחק גדולה לבין קריירת אימון באותו לבל. אריגו סאקי, שחקן גרוע שהפך למאמן ענק, ניסח את זה יפה: "אתה לא צריך להיות סוס כדי להפוך לרוכב סוסים". תסתכלו על מי שנחשבים למאמנים הטובים ביותר בעולם כיום. למשל ז'וזה מוריניו: פסגת קריירת המשחק שלו היתה כמה דקות שקיבל בקבוצת המילואים של בלאנשש. גם ארסן ונגר היה כדורגלן איום ונורא. אלכס פרגוסון דווקא היה חלוץ טוב (במונחים של הליגה הסקוטית בשנות ה-60' וה-70').

משחק ואימון הם שני מקצועות שונים לחלוטין, ואנשים בכדורגל היו צריכים כבר מזמן להבין את זה. כבר ב-1995 פרסם כלכלן הספורט, פרופסור סטפן סיזמנסקי, מחקר שהקיף יותר מ-100 מאמנים אנגלים בין השנים 1974-1994. במחקר הוא בדק את המיקומים הסופיים אליהם הובילו המאמנים את הקבוצות בליגות, ביחס להיקפי השכר ששולמו במועדונים שלהם. וכך כתב סיזמנסקי: "בדקתי את הקריירה של כל מנג'ר, בהתחלה כשחקן (כולל כמות משחקים, כמות שערים, עמדה על המגרש, הופעות בינלאומיות וכמות קבוצות), ואז כמאמן (שנות ניסיון וגיל במהלך תפקידיו כמאמן). מצאתי שהיסטוריית משחק כמעט ולא מעניקה שום יתרון למאמן. דבר אחד שמצאתי הוא שבלמים ושוערים לא מצליחים כמאמנים - רוב המנג'רים היו קשרים, כשחלוצים מצליחים מעט יותר מהממוצע".

בראיין רובסון, גלן הודל, מרקו ואן באסטן, רוד חוליט, יורגן קלינסמן, רוי קין - כולם היו שחקנים גדולים. כולם גם קיבלו כמה ג'ובים מאד גדולים. קלינסמן עשה קמפיין מצוין עם גרמניה במונדיאל 2006, ואז נכשל טוטאלית בבאיירן מינכן. לכל היתר יש רקורד די בינוני, כשקין, רובסון ומראדונה נפלו בצורה מובהקת. הדוגמאות האלו ממחישות את הנקודה של סיזמנסקי: אם אתה שחקן גדול אתה לא בהכרח תהיה מנג'ר רע, אבל לא בהכרח מנג'ר טוב. מראדונה הדגים את זה בדרום אפריקה באופן הטוב ביותר.

 יורגן קלינסמן / צילום: רויטרס

בפעם הבאה שמישהו יחשוב למנות שחקן עבר גדול לתפקיד אימון חשוב, הוא יצטרך קודם לחשוב על השמנמן הארגנטיני הוולגרי, והתרומה שלו למקצוע האימון. ככל שהשנים עוברות, הכדורגל הופך לפחות ופחות מפגר. ואלו חדשות רעות עבור דייגו ארמנדו מראדונה.