אם שופט קרס, מה יגידו פשוטי העם

התאבדותו של השופט מוריס בן-עטר בשל עומס בעבודה גרמה לזעזוע עמוק במערכת המשפט ובציבור - ובצדק. הטרגדיה אנושית הזאת מכאיבה מאוד כשמדובר באדם במעמדו, שלא עמד בדרישות שהעמידו לו מנהליו. אם מורמים מעם קורסים, מה יאמרו פשוטי העם שכורעים תחת הנטל, כמו העובדים הסוציאליים למשל?

מה היה קורה לו, חס וחלילה, עובד סוציאלי היה שולח יד בנפשו בגלל עומס תיקים? לא צריך להיות גאון בתקשורת כדי להניח שהידיעה היתה מופיעה איפשהו בסוף המהדורה המרכזית, או אחרי עמודי האמצע במהדורות המודפסות.

למה? כי עובדים סוציאליים נחשבים פחות משופטים. הם מכובדים פחות ומרוויחים פחות, למרות שהם עובדים לא פחות קשה.

כמו השופטים, גם העובדים הסוציאליים כורעים תחת נטל התיקים. 550 שופטים מתמודדים עם מיליון תיקים בשנה, זאת אומרת שכל שופט דן בכ-150 תיקים בחודש בממוצע.

עובד סוציאלי מטפל בכ-300 תיקים בחודש. תיקים שאין בסופם פסק דין, שמסיים את העיסוק בהם, אלא תיקים שהם עבודה מתמשכת, סיזיפית, לא מתגמלת ולא תחומה בשעות, עליה נוספים תפקידים וסמכויות בלי לקבל תוספת שכר או תקנים.

אז נכון שהיראה מהשופטים מוצדקת. הם למדו הרבה, עבדו מספיק זמן כעורכי דין כדי להיכלל בקבוצת המועמדים לשיפוט, ועברו סדרת מבדקי התאמה לתפקיד שבו ניתן להם הכוח לשלול מאדם אחר את חירותו ולקבוע את גורלו ואת גורל נכסיו.

האבסורד הוא שגם עובדים סוציאליים, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון התעסוקתי, עוסקים בדיני נפשות. הם מחליטים אם להוציא ילד ממשפחתו, מלווים הליכי אימוץ, מסייעים בשיקום וקובעים האם מטופל יקבל קצבה וסיוע פיזי - אבל משום מה עבודתם לא נחשבת.

אף אחד לא באמת מתרגש מהדיווחים שאחד מכל 4 עובדים סוציאליים מקבל השלמת הכנסה, ואף אחד לא מתרשם מהעובדה שבקרוב הם מתכוונים לשבות. שישבתו, מה אכפת. חוץ מהנזקקים, אלה שבדרך-כלל קולם לא נשמע ממילא, אף אחד הרי לא ירגיש שהם שובתים. יהיה חלב בסופרמרקט, התחבורה הציבורית תמשיך לפעול כסדרה, והטלוויזיה תשדר כמתוכנן את "האח הגדול". אבל אז, שוב חלילה, אב או אם ירצחו את ילדיהם, וכולם יקפצו ויאשימו. את מי? את העובדים הסוציאליים כמובן. איך הם ידעו ולא מנעו, איך התעלמו מהסכנה.

לא צריך להגיע להתאבדויות כדי להקל על העומס, גם על השופטים, ובעיקר על העובדים הסוציאליים, שלבוסית שלהם לא קוראים דורית ביניש רבת ההשפעה. לא צריך שמישהו מאלה שמרוויחים בממוצע 3,500 שקל לחודש ישלח יד בנפשו, כדי שנתעורר.

אבל זה לא יקרה עד שעופר עיני, שיודע לנהל מאבקים צודקים, יתחיל להילחם למען העובדים הסוציאליים ולא יניח להם לדפוק סתם את הראש בקיר. רק הוא יכול להפוך את מאבקם האילם למחאה שתעיר סוף-סוף את פקידי האוצר ואת עם ישראל, לפני שיקרה עוד אסון דוגמת זה של השופט בן-עטר.