ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור הלך לעולמו היום (ה'), בן 87 היה במותו. הרסגור לימד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב אך בעצמו עשה היסטוריה בזירה התקשורתית, כאשר החדיר בהצלחה מפתיעה את לימודי ההיסטוריה ללב המיינסטרים, בתוכניתו "שעה היסטורית" בגלי צה"ל.
מה שהחל במסגרת סדרת "אוניברסיטה משודרת", לפני יותר מ-20 שנה, הצמיח כוכב בלתי צפוי. פרופסור ותיק (כבר אז) בעל קול שקט וצרוד קלות, עם שמץ מבטא אירופי לא ספציפי, המספר סיפורים בעלי נופך אפי, דרמטי, רומנטי - מלחמה ואהבה, מהפכה ושינוי סדרי עולם, אך גם זוטות ורכילויות מחיי רוזנים ומלכים.
הוא פלירטט עם מארי אנטואנט וליווה בתרועה את קרבות אלכסנדר הגדול. הוא מנה נצחונות ותבוסות אך דאג גם להשמיע את קולות החיילים, ולספר מה לבשו ואכלו ובאילו תנאים נחטפו מבתיהם כצמיתים שאולצו לצאת לקרב. תחת לשונות הציורית נפרשו תמונות נוף קדומות, סצינות שלמות של מאורעות חובקי עולם והתלחשויות בחדרי חדרים.
הרסגור נולד ברומניה בשם מיכאל גולדברג ב-1924. בילדותו עברה משפחתו לצרפת ובנעוריו חזרה לרומניה, שם הצטרף לתנועת השומר הצעיר. השלטונות אסרו אותו על פעילותו החתרנית אך הוא שוחרר ב-1944, לאחר שרוב בני משפחתו נרצחו בשואה.
מיכאל הרסגור עזב את אירופה לישראל בסוף 1947 עם קבוצת חניכיו בשומר הצעיר, בספינות המעפילים "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות". הם נתפסו על ידי הבריטים וגורשו למחנות המעבר בקפריסין, משם שוחררו רק לאחר קום מדינת ישראל. מיכאל הרסגור הגיע לישראל ב-1949.
הוא התמחה בהיסטוריה של ימי הביניים המאוחרים וזכה בתואר ד"ר ממלכתי של הרפובליקה הצרפתית. אך הוא היה מחובר בכל ליבו להוויה הישראלית, ואף ניסה לבחון בכלים היסטוריים את המתרחש בארץ הצעירה עדיין. על כך יעידו ספריו "המאה ה-20: אירועים, תופעות ואישים בתולדות העולם וישראל" וכן "ישראל/פלסטין: המציאות שמעבר למיתוסים" ו"כלה שלי? לסיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
