בין ברק לוינשטיין

"בוקר טוב רנג'יב", אמרה הגברת אביבה וינשטיין, והמשיכה בתערובת של אנגלית ותנועות ידיים, "היום כדאי להתמקד בתריסים ובחלונות בסלון ובחדר המבואה". רנג'יב (שם מומצא) הנהן והלך להחליף לבגדי עבודה.

כבר כמה חודשים שהוא עובד בבית משפט וינשטיין, הגברת מאוד נחמדה, האדון כמעט לעולם אינו נמצא בבית. הבוקר הוא מתחיל מאוחר, ויש הרבה מה להספיק. אמש חגג את ליל הסילבסטר - ואת תחילתה של שנת 2009. ואיזה מזל שהגברת וינשטיין לא טרחה לבדוק אם חידשתי את אישור השהייה שלי בארץ, הוא חשב לעצמו, כי התוקף שלי כבר פג.

רשות האוכלוסין וההגירה קיבלה השבוע הוראה מהפרקליטות לחקור כמקובל את פרשת העסקת העובד הזר בבית היועץ המשפטי לממשלה, אבל העובדות ממילא כבר ידועות: בבית משפחת וינשטיין הועסק עובד זר ממוצא הודי במשך כשנה.

בתחילת העסקתו, על-פי טענת אביבה וינשטיין, העובד הציג בפניה אישור חוקי לשהות ולעבוד בישראל. ככל הנראה, בחלקה האחרון של התקופה שהה העובד שלא כדין בישראל.

ויש עוד עובדה אחת חשובה: לכל אורך התקופה הזו לא שימש יהודה וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה. למעשה, זה היה אפילו עוד לפני שהציג את מועמדותו לתפקיד.

במובן הזה, פרשת וינשטיין אינה דומה לפרשת העובדת הזרה בבית ברק-פריאל: לא מדובר על עובד ציבור שכשל בעת כהונתו הציבורית. את פרשת ההעסקה צריך לשפוט לפיכך ביחס להתנהלות אחד האדם, לא לפי הסטנדרטים המצופים מאנשי שלטון.

שתי תהיות בכל זאת נותרות: האחת - האם בעת שוינשטיין החליט לנקות את אהוד ברק ממעורבות בהעסקת העובדת ולמקד את החקירה ברעייתו נילי פריאל, עמדה לנגד עיניו גם חלוקת התפקידים בביתו שלו; והשנייה, האם ועדת טירקל, כן, זו מפרשת גלנט, היתה מאשרת את מועמדותו של וינשטיין גם אם עניינו של רנג'יב היה מצוי על שולחנה בזמן אמת.