סגן ראש עיריית רעננה: "לא התייאשנו משימור הצעירים"

"לעיריית רעננה יש מדיניות מוצהרת, שהחלה כבר לפני עשור, ולפיה בכל תוכנית לשכונה חדשה אנחנו מחייבים את היזמים ששליש מהדירות בכל בניין יהיו קטנות, בשטח של 80-85 מ"ר. מתוך 3,653 דירות שנבנו ברעננה בעשור האחרון, 1,218 נבנו כיחידות דיור קטנות. אנחנו ממשיכים בכך גם בתוכניות המצויות בהכנה כיום, כך שמתוך 4,970 יח"ד שבתכנון, 1,656 יהיו קטנות", כך מתאר עו"ד איתן גינזבורג, סגן ראש עיריית רעננה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה, את מדיניות הדירות הקטנות בעיר.

עיריית רעננה החלה לאחרונה גם בקידום תוכנית המתאר החדשה לעיר, שתחליף את התוכנית משנת 1990. הוועדה המקומית אף החליטה ב-2010 לאמץ את התקן לבנייה ירוקה בכל בנייה חדשה בעיר, במטרה לקדם את נושא הקיימות וההגנה על הסביבה.

בנוסף מקדמת הוועדה המקומית תוכנית לבניית השכונה הגדולה בעיר, שתכלול יותר מ-3,500 יח"ד בצפון העיר. שליש מתוכן יהיו בשטח של 85 מ"ר. מאז נכנסה תמ"א 38 לתוקף, הוגשו לעירייה 41 בקשות לחיזוק מבנים, מתוכן כבר אושרו 31.

גינזבורג יזם לפני מספר חודשים תיקון לחוק התכנון והבנייה, לפיו הבנייה לדיור בר השגה לזוגות צעירים תוכר כמטרה ציבורית שאותה ניתן יהיה לממש בקרקעות שהופקעו לצורכי ציבור. את התיקון הגיש ח"כ זאב בילסקי כהצעת חוק.

- לזוגות הצעירים קשה היום לרכוש דירות בערים החזקות. מה עושה עיריית רעננה לשימור הצעירים?

"שימור הצעירים הוא בעיה שאיננה אופיינית רק לרעננה, אלא לכל הערים המבוססות, בעיקר באזור המרכז. המציאות נגזרת עלינו ממדיניות הממשלה, שבפועל אינה מעוניינת במתן תמריצים ועידוד לצעירים בערי המרכז ומעדיפה לשלוח את הצעירים לפריפריה. אין באזור המרכז כל בנייה של 'דיור בר השגה' או דיור ציבורי לזקוקים לדירות קטנות, גם לא במסלול של השכרה.

"ברעננה, באמצעים שיש באפשרותנו, אנחנו מנסים להצעיר את העיר, כאמור, על ידי בנייה של דירות קטנות יחסית בכל פרויקט שאנחנו מאשרים, וכן באמצעות עידוד תוכניות פינוי בינוי, תוכניות יזומות של העירייה על קרקעות מינהל ובהן דירות לזוגות צעירים, כמו למשל תוכנית ל-380 דירות שמתוכן 240 הן לזוגות צעירים, או תוכניות על קרקעות עירוניות שכוללות דירות לזוגות צעירים. גם תמ"א 38 מהווה מבחינתנו פוטנציאל לשדרוג דירות ישנות וזה מפיח רוח חיים בלב העיר, שבאופן טבעי מזדקנת. אנחנו מחפשים כל דרך על מנת למצוא פתרונות בכוחות עצמנו ובלי עזרה ממשלתית. זה קשה, אבל אנחנו לא מתייאשים".

- כיצד מתמודדות הרשויות המקומיות עם המעצור בנושא דיור בר השגה?

"נושא הדיור בר השגה הוא נושא תכנוני. אם ועדות התכנון יכתיבו את גודל הדירות, ניתן יהיה ליצור תשתית ראויה בכל תוכנית לדיור בר השגה, גם בסקטור הפרטי. על אדמות מינהל יש מקום לשיתוף פעולה בין מסודות התכנון לבין המדינה בהכנת תוכניות לדיור להשכרה, עם מנגנון של פיקוח על דמי השכירות, או תוכניות לדיור בר השגה במכירה לזכאים, גם הן עם מנגנון פיקוח. זה מקובל בהרבה מדינות מערביות ואין סיבה שזה לא יהיה קיים גם בארץ. לרשויות אין מספיק סמכות בנושא, כי הממשלה אינה מאפשרת זאת".