אנשי הברזל: כושר גופני, התמדה וחוסן כלכלי דרושים כדי להשתתף בטריאתלון

לפני כשבועיים התקיימה התחרות השנתית ישראמן אילת (הכוללת את מרחק איש הברזל וחצי איש ברזל) - התחרות הקשה והארוכה ביותר בישראל, הכוללת 42 ק"מ ריצה, 180 ק"מ רכיבה, ו-3.8 ק"מ שחייה. השנה בחר בה מגזין הטריאתלון האמריקאי (המכונה התנ"ך של הטריאתלון) לאחת מעשר התחרויות הטובות בעולם, ומגזין גרמני הגדיר אותה כבעלת אחד המסלולים הקשים ביותר. בתחרות אף השתתפו 50 איש מחו"ל (מדרום אפריקה, צרפת, אוסטריה, שוויץ ועוד).

כיום יש בעולם כ-40 תחרויות למרחק הברזל (3.8 ק"מ שחיה, 180 ק"מ רכיבה, 42 ק"מ ריצה). מרבית התחרויות שייכות לארגון איירונמן (ironman) העולמי, שהנו מותג רשום וצריך רישיון על מנת להשתמש בו. בכל שנה באוקטובר מקיים ארגון איירונמן את אליפות העולם בקונה שבהוואי. השנה השתתפו באליפות שני ישראלים - נינה פקרמן מקבוצת zone3 וגלעד רותם שמתאמן אצל מאמן מחו"ל. כדי לקבל כרטיס לאליפות צריך לקבוע קריטריון המבוסס על מיקום בתחרות איש הברזל אחרת לפני אוקטובר.

התחרויות המקדימות מתקיימות ברחבי העולם וחלקן כל כך פופולאריות עד כדי כך שההרשמה אליהן ננעלת שעתיים אחרי פתיחתה באינטרנט. הישראלים אוהבים את שתי התחרויות הגדולות באירופה - איירונמן פרנקפורט (אליפות אירופה) ואיירונמן אוסטריה, כי התחרויות מאורגנות נפלא, המסלולים פחות קשים והן קרובות - מרחק של טיסה אחת. מי שכבר התחרה באירופה לרוב יעדיף לטוס לתחרויות מרתקות יותר כגון איירונמן צרפת או לאנזרוטה באיים הקאנריים

בשנים האחרונות קמו גופים חדשים המארגנים תחרויות למרחקים זהים אך בשמות שונים. תחרות ישראמן באילת היא דוגמה טובה לכך. העיתונאי יוסי מלמן, מייסד ישראמן אילת, מספר על תחילת הדרך ב-1999: "בהתחלה היינו 26 אנשים, והיה קשה מאוד לגייס חסויות ותקציב, השנה השתתפו 550 איש בכל המקצים, כולל מקצה ילדים". מלמן עצמו השתתף בארבע תחריות איירון-מן בעולם, 28 ריצות מרתון ו-12 תחרויות חצי איירון-מן.

"שני הגופים שתומכים בנו הם עיריית אילת ומשרד התיירות", הוא מספר. "התקציב של התחרות בנוי מדמי השתתפות ומחסויות. ביחס לתחרויות כאלה בעולם, עלות ההשתתפות נמוכה מאוד - 650-1200 שקל, לא כולל לינה (למשתתפים יש הסדר עם מלון ישרוטל). בחו"ל תחרות כזו, כולל טיסה, רישום לתחרות ולינה, עולה בערך 1,500 אירו לאדם".

כאמור, המימון הנוסף מגיע מנותני חסויות או ממי שמספק ציוד. נותני החסויות העיקריים לתחרות הם חברת נגב לעיצוב הבית, בית ההשקעות אקסלנס, בית ההשקעות כלל פיננסים וחברת אדידס: "גם חברת אלעל, נתנה כרטיסי טיסה לספורטאים מחו"ל, שיאנרגיה נתנה חטיפי אנרגיה, ומשרד התיירות עזר לפרסם את התחרות בחו"ל", אומר מלמן.

בשל הקושי הפיזי והמנטלי, לתחרויות כגון אלו לא מתכוננים שבועיים או חודש. תהליך ההכנה נמשך תקופה ארוכה וכוללת הרגלת הגוף לנפחי האימון, שינוי סדר היום וזמני הארוחות, רכישת ציוד מתאים, וכמובן הכנה מנטלית. כל אלה מצריכים משאבים פיזיים ונפשיים, ולא פחות מזה, כלכליים. עבור מי שרואה את עצמו על המסלול כבר בשנה הבאה, "גלובס" מסמן את הדרך.

הכנה תזונתית: מפתח חשוב להצלחה

כמו כל מכונה שזקוקה לדלק כדי לעבוד, כך גם הגוף שלנו, ובמיוחד אם החלטנו לדרוש ממנו מאמץ פיזי קשה כמו תחרות ישראמן. "ההכנה התזונתית צריכה להתחיל זמן רב לפני התחרות ולכלול את כל רכיבי התזונה עוד בשלב האימונים", מסביר פז שוסטר, דיאטן קליני BSc וספורט בעל התמחות בתזונת ספורטאים, מרכז קורס תזונת ספורט בקמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א. לדבריו, תזונה לאורך תקופת האימונים היא בעלת חשיבות רבה ביותר: "תוספי תזונה יינטלו רק בהתאם לצורך ספציפי. בין התוספים ה"שגרתיים" אפשר למצוא BCAA, ל-קרניטין, משקאות איזוטוניים וג'לים. שון פורטל, תזונאי ספורט בכיר אשר נותן חסות לקבוצת zone3 מוסיף: "תוספים ניתנים בהתאם לפרופיל של המתאמן ולסוג המאמץ. חלק לא יזדקקו כלל לתוספים, וחלקם יקבלו לאחר שמיצינו את כל מה שניתן לקבל ממקור תזונתי בלבד. עם זאת לעיתים קרובות נעזרים בתוספים לשם השלמת אנרגיה, תוספת ויטמינים ומינרלים ולקידום תהליכי התאוששות.

תזונאית הספורט לימור פרידמן, המלווה את קבוצת הספורט אסא ת"א, מדגישה: "גם מתאמן מאומן לא יסיים אימון או תחרות אם לא ידע איך לתזמן את הארוחות", ומדגישה כי חיוני לנהל מעקב אחרי משקל והרכב הגוף.

שוסטר מסכם: "ככל שרמת האימון והביצוע מתקדמים, כך לתזונה חשיבות הולכת וגדלה. יש לה תפקיד מפתח במיצוי הפוטנציאל של הספורטאי, וזו הרי כל הכוונה - מיצוי פוטנציאל בהתאם לאימונים".

הכנה מנטלית: (כמעט) הכול בראש

"30% מהיכולת של אדם לסיים את התחרות תלויה בגורמים לא גופניים", אומר זך מ-zone3, "החל מתזונה, דרך ציוד וביגוד, ועד לאספקטים מנטליים". לדבריו, הקבוצה מספקת למתאמנים ליווי ושיחות הכנה. "לקראת התחרות עצמה יש חזרה גנרלית: תחרויות פנימיות במרחקים קצרים יותר, המתקיימים באותה שעה ובאותם תנאים, עם אותו ציוד וביגוד. חזרה גנרלית".

עוד מקנים למתאמנים טכניקות חשיבה: "אנחנו מלמדים את המתאמנים לחלק את התחרות לקטעים. למשל, בזמן החלק הראשון של הריצה לדמיין רק את החלק הזה של הריצה. בכל חלק מתעמקים בהווה. זו טכניקת אימון שעוזרת לעכל את החוויה ולא לפחד".

במהלך תקופות האימונים יש תחרויות קצרות יותר שבהן הם מזהים את נקודות התורפה. שילון: "התחרויות הגדולות בעולם הינן רבות משתתפים ורבות קהל, כך שהאווירה בהן שונה לחלוטין מ"התרוצצות" בהרי אילת לבד. השילוב בין הנוף הפראי והמרתק לבין מזג האוויר ההפכפך גורמת לתחרות הזו להיות קשה יותר מרוב התחרויות בעולם. רוב המתאמנים שלנו משתתפים בחצי המרחק כאן, כהכנה למרחק המלא, כך שאנחנו משלבים".

הכנה גופנית: אימונים לבד ובקבוצה

לתחרויות בהיקף כזה מתאמנים לאורך זמן, ועד שמגיעים לגמוע נפחי אימון כאלה משתתפים בתחרויות בנפחים קטנים יותר. "משך האימונים לקראת איש הברזל תלוי בנקודת הפתיחה של כל מתאמן, בהיסטוריה הספורטיבית שלו, במצבו הבריאותי הנוכחי ובפניות שלו לטובת ההכנה", מסביר ליאור זך מאור, מאמנה הראשי של קבוצת zone3 המכינה מתאמנים לתחרויות סיבולת ארוכה. "זה לא בשמיים. מי ששוחה, רוכב, ורץ להנאתו יכול להתחרות במסגרת "איש הברזל" תוך 8-15 חודשים של תוכנית מובנית. מצד שני, המוטו שלנו ב-zone3 הוא שעדיף לאפשר לאנשים להתבשל לאט ובהדרגה, בעיקר כדי למנוע פציעות והשלכות שליליות אחרות". הזוכה בתחרות איש הברזל מרחק מלא, מתן כסיף, מתאמן בקבוצת העילית של zone3.

רן שילון, איירונמן (7 פעמים), מאמן ראשי ויזם קבוצת ספורט הסיבולת אנדיור, מוסיף: "מתאמנים חדשים שזו להם התחרות הראשונה מתאמנים לקראתה 7-12 חודשים, וזהו בעיניי האיירונמן האמיתי - חודשי האימונים הקשים לקראתה. אני מאמין שכל אחד יכול לסיים תחרות כזו, אך בתנאי שנפשית הוא יכול ומוכן להתמודדות". שילון התחרה בישראמן 2011.

זך מספר: "אנחנו בונים תוכניות אימונים הדרגתיות שתפורות ליכולת של המתאמן, משתמשים באמצעי ניטור ושולחים אותו לטיפולים שמטרתם למנוע פציעות. אין תוכנית אחת דומה לשנייה. יש גם מחנות אימונים בני 3-4 ימים לקראת כל תחרות חשובה, בדרך כלל על מסלול התחרות עצמו". לכל מתאמן ב-zone3 יש מאמן אישי. נוסף יש לפחות שישה אימונים קבוצתיים בשבוע (שחייה, רכיבה וריצה) המודרכים ע"י כלל המאמנים המקצועיים בקבוצה. אימון השחייה מועבר ע"י אלופת ישראל באיש ברזל - נינה פקרמן, שהיא זוכת חצי ישראמן 2011. פקרמן מספרת: "אני שייכת לקבוצת העילית של zone3, הכוללת ארבעה ספורטאים ייצוגיים שמקבלים מימון מהקבוצה ומחסויות. אני מחויבת להיות באימונים קבוצתיים, ויש לי גם תכנית אישית שנקבעה ע"י המאמן שלי. בלי הקבוצה, לא הייתי מגיעה להישגים האלה".

השנה בלט מאוד הכוח הנשי בתחרות, שכן השתתפו בה כ-70-80 נשים - מספר מרשים, בייחוד בהשוואה לשנת 99', אז השתתפו בה 25 גברים ואישה אחת. "רואים את הכוח הנשי גדל בכל הענפים: בענפי הריצה, בטריאתלון והשנה גם בישראמן", מסביר העיתונאי יוסי מלמן, יוזם, מייסד ומשתתף בישראמן אילת, בוגר 4 תחרויות איירונמן.

מסתבר שאפילו האינטרנט מתגייס לאימונים: גלעד רותם, בן 31, סטודנט לרפואה וזוכה ישראמן חצי מרחק, מספר: "בגלל שאני סטודנט, אני מוגבל מלהשתתף בלו"ז של קבוצה, ולכן אני מתאמן בהדרכת מאמן מחו"ל דרך האינטרנט".באליפות העולם בהוואי זכה רותם במקום השני, ובאליפות אירופה בקטגוריית הגיל הגיע ראשון.

הכנה כספית: אלפי שקלים לחודש

רוב התחרויות בעולם עולות בסביבות 500 דולר או אירו. השתתפות בתחרות ישראמן אילת עולה 650-1,200 שקל (לא כולל דמי לינה). רותם מספר: "הספורט הזה עולה לי בערך 100,000 שקל בשנה, למזלי יש לי תמיכה מחברת נייקי ישראל, מלידר שוקי הון ומעופר ורד, בעל חנות הטריאתלון שתומך בי וגם סיפק תמיכה טכנית למתחרי הישראמן, הם עוזרים לי לממן בערך מחצית מההוצאות. תחרות איש הברזל יקרה. תחרות באירופה- כולל טיסה, הרשמה ולינה - עולה 10,000 שקל. התחרות בהוואי (בגלל מרחק הטיסה הגדול) עלתה 20,000 שקל".

עלות ההשתתפות היא רק פסיק בתוך ים ההוצאות השוטפות, כאשר אימונים באנדיור עולים 600-1,300 שקל לחודש לאורך כל התקופה (כוללת ייעוץ תזונתי), וב-zone3 500-900 שקל לחודש עבור תכנית אימון ואימונים קבוצתיים. לאלה יש להוסיף את העלויות של תוספי התזונה.

מדובר בתחביב יקר, במיוחד בהנחה שמשתתפי מרחק זה יוצאים לתחרויות בעולם לפחות פעם-פעמיים בשנה אם לא יותר, וציוד טוב יכול בהחלט להיות זה שיכריע ניצחון. נינה פקרמן מספרת: "ניצחתי ב 11 שניות, זה פרק זמן מאוד קצר ואין לי ספק שעצם השימוש בציוד הכי טוב שיש, אותו אני מקבלת מהקבוצה ומהחסויות, הוא זה שעזר לי מאוד לנצח".

יש להחליף את הציוד פעם בחצי שנה, אם כי הכול תלוי בבלאי, בנפח האימונים ובתחושה האישית. לדברי מלמן, הספורט הזה מזוהה עם אנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, אבל זה לא חייב להיות כך: "לדעתי, הגאדג'טים הם פינוק ולא הכרח".