חדשים ומומלצים: כל הספרים שלא תרצו לפספס

הנאום הסודי, טום רוב סמיט

כתר, 440 עמודים

ב-25 בפברואר 1956 נשא ניקיטה חרושצ'וב נאום חשאי בפני קונגרס המפלגה הקומוניסטית. בנאומו חשף חרושצ'וב את פשעיו הרצחניים של סטלין. עותק מהנאום נשלח גם ללב סטיפנוביץ' דמידוב, לשעבר סוכן הקג"ב וכעת ראש מחלקת רצח במשטרת מוסקווה. עמיתיו של דמידוב נמצאים מתים האחד אחרי השני ועליו לברר מדוע ומי אחראי למעשים.

בבסיסו זהו ספר המשך לספר "ילד 44" שהיה אכן מותחן אקשן-פוליטי משובח. השאלה העיקרית לגבי הספר הנוכחי היא האם הוא מצליח לעמוד בסטנדרטים שהציב הספר הקודם או אולי אף מתעלה עליו. התשובה היא כמובן חלקית: הסיפור מותח, טוב ומעניין, אך הציפייה ליותר גורעת מעט מההנאה. ולמרות זאת - מותחן אקשן-פוליטי לעניין.

קרובי משפחה: מי שעדיין לא קרא את "ילד 44" שירוץ לחנות הספרים למצוא אותו. יזכר לטוב אבי אבות הז'אנר, ג'ון לה-קארה ב"חפרפרת" וב"כל אנשי סמיילי", ולא ייגרע מקומו של "גורקי פארק" המיתולוגי מאת ג'ון קרוז סמית, או "כלבי מלחמה" של פרדריק פורסייט ו"המתווך" של ג'פרי ארצ'ר.

טינגו, אדם ז'אקו דה בואנו

קרן, 222 עמודים

הספר "טינגו" מכיל אוסף שלם של ביטויים ומילים ייחודיות שנאספו ממקומות שונים ברחבי הגלובוס והוא מונחה בידי הרעיון שהשפה היא בבואת התרבות ואילו התרבות היא המצמיחה מילים וביטויים ייחודים. אלה תואמים את התפלגותה של אותה התרבות ומכילים את חוכמתה ומסקנותיה. ולראיה: טינגו משמעותו בשפת איי הפסחא "לשאול מחבר חפצים בזה אחר זה, עד שלא נשאר לו שום דבר בבית".

די מביך להודות עד כמה הפסקה קלה בחיים, קריאה של מונח, מילה אחת או כמה משפטים, יכולים לגרום לנוסעיו של אוטובוס שלם לנעוץ מבטים במחבר שורות אלו כמי שדעתו נטרפה עליו והוא פורץ בצחוק רם בפרהסיה ללא התחשבות בקהל העייף מסופו של יום מתיש. מדליק.

קרובי משפחה: טוב, אני לא רוצה להתלונן, אבל הדברים היחידים שמתקרבים אצלי לתחושה שהספר נתן לי הן חולצות הטי-שרט המודרניות המכילות משפטים מתחכמים וביטויים כגון "די ליבע ברענט אזוי, ווי א נאסע שמאטע" (האהבה בוערת כמו סמרטוט לח). נו, מה תגידו? אין כמו אידיש. להשיג בחנויות המובחרות.

ילדי הכאוס, איתי אשר

זמורה ביתן, 272 עמודים

שטקר רצה להיות קרבי כי פחד להיתקע בעסק המשפחתי, ויקטור עלה לארץ כדי לנקום במוסלמים, טוני הפך לסוחר אקסטזי, שמעון עזב את הדת וטולסטוי הגיע לקרבות הרחוב של תל אביב. כולם מתקיימים וגדלים בשוליים, ברחובות הצדדיים, בחצרות האחוריים של המדינה. הם יושבים בכיכר דיזנגוף וצורכים סמים ופאנק לנשמה. והם חיילים.

איתי אשר כותב את המציאות של הוויית הנוער הישראלי בימי האינתיפאדה השנייה. את המחשבות, את המאורעות, את החיים כמות שהם, ללא התחנפות וללא תקינות פוליטית.

עצבני, עצוב, מצחיק, אפלולי, תזזיתי ומלוטש היטב. מישהו עשה עבודה טובה בספר הזה. האם לברך את העורך או את הסופר? לא יודע, לא חשוב. משהו טוב קרה כאן.

קרובי משפחה: אני יודע שכתבו הרבה ספרים על הנוער שהבטיחו לו יונה עם עלה של זית וכו'. גם היו סרטים שעסקו בזה, אבל האמת, אף אחד מהם לא השאיר עלי רושם מיוחד. אולי כי קצת נמאס לי מספרי וסרטי תעמולה בתחפושת. עזבו את זה, פשוט תקראו את הספר ודי.

לילות ערב , מבחר מאלף לילה ולילה, כרך ב'

בבל, 434 עמודים

מי לא מכיר את העלילות המופלאות רוויות הדמיון שטוותה שחרזדה היפהפייה, אשתו של המלך שהריאר האכזר, כדי להפוך את פסק דינו להרוג בכל בוקר את האישה עמה התחתן לילה לפני כן.

אלף לילות הם כמעט שלוש שנים. אלף לילות של סיפורים מרתקים זה הישג כמעט חסר תקדים בתרבות האנושית. עובדה, אפילו להוצאת בבל לקח כמה שנים להוציא את הכרך השני (וזה כשצריך רק לתרגם את הסיפורים ולא להמציא אותם).

לפעמים מתחשק ללטף ספר באהבה עוד לפני שמתחילים לקרוא אותו. לפעמים אתה סתם מחייך כמו אידיוט, כי אתה יודע שהמקום הריק במדף שחיכה לכרך ב' סוף סוף יתמלא. לקרוא - דחוף.

קרובי משפחה: נתחיל בספר הקלסי "מיתולוגיה" מאת אדית המילטון, נמשיך ב"איליאדה ואודיסיאה" מאת הומרוס, נתקדם ל"קלוולה" שהיא סיפורי המיתוס הצפוני, ומשם אפשר לגלוש בכיף לסדרת "מיתולוגיות" בהוצאת "מפה" (יפנית, בבלית, בריטית, מצרית, סרבית ועוד...)