גם אנחנו כאן

חג לאוהבי הכדורגל: ליגת האלופות חוזרת. יש מי שיאמר, שליגת האלופות בעצם רק מתחילה, אחרי שלב הבתים המשמים והמיותר. עבור מילאן ואינטר, באיירן, בארסה וריאל, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וצ'לסי - החלק המרכזי של העונה ניצב בפתח. עבור קבוצות כמו רומא, ולנסיה, טוטנהאם, ליון ושאלקה מדובר בקינוח, להבדיל מההתמודדות הקשה בליגה.

אבל יש גם שלוש קבוצות, שעבורן שמינית הגמר היא קפיצת מדרגה, אירוע היסטורי וגם בשורה כלכלית מצוינת. הנה הסיפורים שלהן.

1. אולימפיק מארסיי. האמת, לא בדיוק "מועדון קטן": הקבוצה מעיר הנמל הצרפתית היא הגדולה והפופולארית במדינה. ממוצע הצופים באצטדיון הוולודרום עובר את קו ה-50 אלף מדי שנה, הרבה יותר מכל מועדון אחר בצרפת. מארסיי היא הקבוצה של האופוזיציה לצפון העשיר, ובעיקר למרכז הכוח בבירה פאריז. היא הקבוצה של בני המהגרים, של פועלי הנמל, של האנשים הפשוטים ואלה שרוצים להתחבר אליהם.

אבל כשלאוהדים שלך יש כיס לא ממש רחב, זה גם אומר שההכנסה שלך בימי משחק תהיה נמוכה יחסית: מארסיי מכניסה מסעיף זה כמיליון אירו בממוצע למשחק, בזמן שהיריבה הגדולה בצרפת, ליון, מכניסה בערך את אותו סכום - רק שהיא עושה את זה עם ממוצע צופים נמוך בהרבה שנע סביב 35 אלף איש למשחק. מארסיי היא אלופת צרפת, וקיבלה בעונה שעברה יותר מ-50 מיליון אירו תמלוגים מחוזה השידור הנדיב של הליגה הצרפתית - ובכל זאת היא ניצבת רק במקום ה-15 ב"ליגת הכסף" של Deloitte, דירוג 20 המועדונים המכניסים ביבשת. מקום אחד אחרי ליון.

והנה בכל זאת סיבה לאופטימיות: אצטדיון הקבוצה יעבור שיפוצים ויגדל ל-67 אלף מקומות לקראת יורו 2016 בצרפת. זו גם תהיה האפשרות מבחינת מארסיי להגדיל את ההכנסות בנקודת התורפה הפיננסית העיקרית שלה.

בינתיים, בעלת השליטה במועדון, מרגריטה לואיס-דרייפוס (אלמנתו של רוברט, בעלי הקבוצה שנים ארוכות שנפטר לפני שנתיים), הודיעה שצפויה שנה של חיסכון, אחרי שההפסד התפעולי הסתכם בחצי מיליון אירו. למרות עליה ראשונה משלב הבתים במפעל מאז הזכייה ב-1993, מארסיי חייבת להבטיח מקום בליגת האלופות גם בשנה הבאה כדי שתצליח להשאיר את הכוכבים שלה בקבוצה. אבל הצפיפות בצמרת הליגה הצרפתית נוראית העונה, וזאת לא הולכת להיות משימה פשוטה.

אחרי שנים של עבודה קשה שהשתלמה עם אליפות ראשונה זה 18 שנה, מתנדנדת אולמפיק מארסיי על החבל הדק שבין התבססות בצמרת האירופית ובין נחיתה קשה חזרה לבינוניות. את עיקר העבודה תצטרך הקבוצה לעשות בליג 1: הסיכוי לעבור שלב מול מנצ'סטר יונייטד כמעט ולא קיים.

2. פ.צ. קופנהאגן. כמו הרבה דברים שמגיעים מהמדינה הקטנה והעשירה הזו, דנמרק, קופנהאגן היא דוגמא לעבודה ניהולית אחראית וניהול פיננסי מושלם. ככה בונים קבוצה. ב-6 מ-8 האליפויות האחרונות בדנמרק זכתה קופנהאגן. פייר בנגטסון, המגן השבדי שהצטרף בינואר לקבוצה, הכריז על הגאווה והשמחה שלו להגיע "לקבוצה הטובה בסקנדינביה". השווי הממוצע של שחקני המועדון חצה את ה-1.8 מיליון אירו לשחקן, הערך הגבוה בסקנדינביה, הרבה לפני זה של היריבה הוותיקה ברונדבי, שמסתפקת ב-1.1 מיליון אירו לשחקן.

אחרי המחזור ה-19 כבר הבטיחה הקבוצה את האליפות, עם יתרון של 19 נקודות בראש הליגה. ממוצע הקהל במשחקי הבית שלה עומד על קרוב ל-25 אלף איש, וזאת במדינה של 5 מיליון תושבים בלבד. מספר החברים הרשומים במועדוני האוהדים של FCK עבר את 21 אלף. בקיצור - מיני אימפריה.

ההצלחה של המועדון נובעת מצירוף של עבודה נכונה ומזל. במזל הוקם המועדון ב-1992, תוצאה של איחוד שני מועדוני הכדורגל של קופנהאגן (ברונדבי היא מפרבר של הבירה הדנית). זה קרה בשנה בה זכו הדנים באליפות אירופה המפתיעה והמפורסמת, ויצרו גל פופולאריות עצום לספורט שעד אז נאלץ להתחרות בפופולאריות של ענפים אחרים כמו כדוריד נשים והוקי קרח. כבר ב-1993 זכתה הקבוצה המאוחדת באליפות ראשונה, ועברה לשחק באצטדיון הלאומי המשופץ והמורחב, הפארקן.

ב-1997 הצטרף לחבר המנהלים של המועדון כסגן נשיא ומנהל בפועל פלמינג אוסטרגארד, שזכה במהירות לכינוי "דון או". הוא הוביל בתוך שנה הנפקה בבורסה, עלייה של ממוצע הצופים מעל 10,000, ורכישה בהזדמנות של האצטדיון הלאומי מידי הבעלים שהיו בקשיים. מי היה מאמין שכעבור 14 שנים, קופנהאגן תעלה שלב בצ'מפיונס ליג מבית שכלל את ברצלונה, פנאתינייקוס ורובין קאזאן, ותחכה בשמינית הגמר לצ'לסי הגדולה.

 פ.צ קופנהאגן מול פנאתינייקוס, ליגת האלופות, צ'מפיונס ליג / צילום: רויטרס

3. שחטאר דונייצק. המועדון הזה הפך למוביל בכדורגל האוקראיני, כשמאז 1996 הוא לא סיים במקום נמוך מהשני. "המשימה הישירה שלנו היא להפוך למותג הכדורגל מספר אחד במזרח אירופה", אומר יורי סבירידוב, מנהל השיווק והתקשורת של המועדון. הדרך לשם פחות קשה משנדמה, כשמאחורי המועדון עומד אוליגרך כמו רינאט אחמטוב. לפי "פורבס", שדירג את אחמטוב במקום ה-148 ברשימת עשירי העולם, הונו נאמד ב-5.2 מיליארד דולר. לפי "קורספונדנט" האוקראיני, המספר האמיתי הוא יותר מ-19 מיליארד. מרכז עסקיו בתחומי הפלדה והפחם הטיפוסיים לאזור. עבור אחמטוב, המועדון מהווה כלי שיווק מובהק שמביא למודעות גלובאלית לקיומו ולקיומה של העיר דונייצק. שלא לדבר על קונצרן SCM של אחמטוב, המחזיק במועדון והחברות הנלוות אליו. כמו למשל, זו שמנהלת את הדונבאס ארינה, האצטדיון החדיש של שחטאר, מהטובים באירופה - שהתחיל להיבנות עוד לפני ההחלטה על קיום אליפות אירופה 2012 באוקראינה. הארינה אמורה להפוך "למרכז החברתי, העסקי והתרבותי של האיזור", אומר המנכ"ל אלקסנדר אטמננקו.

כדי להשיג את המטרות, אחמטוב צריך להשקיע. החברות שלו נושאות בעול הספונסרשיפ של המועדון. הוא רוכש שחקנים, והשקיע מיליונים במתקני אימונים ותשתיות לרווחת השחקנים. שחטאר מייצרת הצלחות, בעיקר בשוק הברזילאי: אלאנו ומאתוזלם היו הכוכבים בעבר. פרננדיניו, ז'אדסון, וויליאן, דגלאס קוסטה, לואיס אדריאנו, מרסלו מורנו ואדוארדו הם השמות החמים של האוקראינים היום. אם מוסיפים את הכוכב הקרואטי דריו סרנה (בתמונה למעלה), את טומאס היבשמן הצ'כי, והגנה אוקראינית אימתנית בראשות דימיטרו צ'יגרינסקי, מבינים עד כמה הסגל של שחטאר טוב ועמוק.

סגל הרבה יותר יקר ממה שהמועדון יכול להרשות לעצמו: אחרי הכל, ההכנסה מזכויות שידור באוקראינה עומדת על כ-325 אלף אירו בלבד לקבוצה בשנה. הפעילות המסחרית שכוללת ספונסרים, מרצ'נדייז וטלוויזיה, מכניסה לקבוצה בקושי 12 מיליון אירו בשנה. כרטיסים למשחקים אפשר להשיג באירו בודד, ואפילו ממוצע הקהל המרשים של יותר מ-27 אלף צופים בצ'מפיונס ליג, ו-33 אלף בליגה בדונבאס ארינה, לא מצליח להגדיל משמעותית את ההכנסות.

 שחטאר דונייצק חוגגת זכייה בגביע אופ

אז איך המועדון שורד? מלבד הכיסים העמוקים של אחמטוב, הפעילות ממכירת שחקנים הכניסה בשנה האחרונה רווח של 35 מיליון אירו לקופת הקבוצה.

אגב, את כל הפרטים האלו אפשר למצוא באתר הקבוצה. הפתיחות והשקיפות של המועדון מרשימים, בעיקר על רקע החוסר השקיפות הטוטאלי בעסקי ספורט ברמה מינימלית במדינה. בינתיים האוליגרך משלם, וזו הזדמנות פז לאוקראינים, שכבר זכו בגביע אופ"א לפני שנתיים, להפתיע גם בליגת האלופות את רומא ולהרוויח הכנסות חשובות לעתיד עם עלייה לרבע הגמר.