שופטים את התקשורת

אם תשאלו את שופט בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה, זכריה כספי, התקשורת עשתה טובה גדולה לראש רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא. עובדה: אם התקשורת לא היתה מטביעה אותו ב"פרסומים פוגעניים במהותם", שהיו חלק מ"עינויי הדין שעבר הנאשם" לאורך כל תקופת חקירתו והעמדתו לדי -, היה בית המשפט מטיל עליו עונש חמור אף יותר משנת המאסר בפועל שנגזרה עליו בסופו של דבר.

המגמה שעניינה הפניית אצבע מאשימה כלפי התקשורת, המסקרת הליכים פליליים של פוליטיקאים ובכירים אחרים במערכת הציבורית, הולכת וצוברת תאוצה. השיטה הלכה והזדקקה בעניינם של משה קצב, צחי הנגבי, אהוד אולמרט ועוד, והיא מאיימת להפוך את כל משפטיהם של נבחרי הציבור העוסקים בפלילים - למשפטה של העיתונות.

זה מה שהיה לסנגורו של ג'קי מצא, עו"ד נבות תל-צור, לומר על הטיפול התקשורתי בלקוחו: "מצא ספג ענישה מוקדמת, זה היה מחול שדים. כשהוא נעצר הוא הוגדר כראש ארגון פשיעה, כמי שלוקח שוחד וכמי שהתערב בתיקים בשווי מיליוני שקלים. בהמשך הדברים התבררו כמופרכים". הוא גם הגדיר את התנהלות התקשורת בעניינו של מצא כ"מרחץ דמים של ממש".

שופט המיעוט בהרכב שופטיו של השר לשעבר צחי הנגבי, שהורשע בעדות שקר בפרשת המינויים הפוליטיים, טען כי יש להקל בעונשו של הנגבי, ולהימנע מקביעת קלון במעשיו, בשל "הפרסום הרב שהיה לעובדת הרשעתו של הנגבי בדין, פרסום אשר לא היה נעשה לגבי אזרח שאיננו חבר כנסת".

שופטי הרוב בבית משפט השלום בירושלים, יצוין, לא התרשמו מהפעולה התקשורתית הדורסנית שבעצם פרסום הרשעתו של הנגבי בבית המשפט, וקבעו כי במעשיו היה קלון.

השיא הגיע בהכרעת דינו של הנשיא לשעבר משה קצב, שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "חדשות לבקרים הופיעו בעניינו של הנאשם פרסומים מכפישים שיצאו בהכרזות דרמטיות והחלטיות", כתבו השופטים, כאילו יש דופי בעצם הסיקור התקשורתי על אודות חשדות פליליים הנחקרים נגד נשיא מכהן.

"פרסומים אלה הם בעייתיים ביותר", הם חרצו את דינה של התקשורת, "הן מבחינת זכויותיו היסודיות של הנאשם להישאר זכאי עד שתוכח אשמתו, והן מבחינת הפגיעה בטוהר ההליך השיפוטי".

הנה מבזק חדשות לשופטי ישראל: הסיקור התקשורתי של הליכים פליליים נגד אנשי ציבור איננו מכוון לעיניהם של השופטים. יש עוד כמה צרכני תקשורת בארץ, נהוג להתייחס אליהם בכינוי "הציבור הרחב".

יש לו, לציבור הזה, זכות לקבל מידע על אודות חשדות, ובהמשך סעיפי אישום, העומדים נגד ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, נשיאים ושועי ארץ.

הזכות הזו איננה רק תולדה של יצר המציצנות הבלתי נשלט של התקשורת. היא הוכרה על-ידי המחוקק, בפסיקת בג"ץ ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. התקשורת היתה מועלת בתפקידה אילו היתה פועלת אחרת.

לא מדובר בוויכוח אקדמי על כבודה של העיתונות. שופטיו של קצב אמנם דחו את הטיעון הזה, שנשמע במסגרת פרק ה"הגנה מן הצדק", בשלב הכרעת הדין, אבל ציינו כי הם עשויים לשקול אותו מחדש, בשלב גזירת העונש.

"בעניינו של הנאשם נערך לו מעין משפט שדה בבית המשפט של התקשורת", כתבו שופטי קצב. בדיוק להפך: היה זה בית המשפט שערך משפט שדה לתקשורת - בלי הליך הוגן ובלי זכות להתגונן.