איך עושים כסף משירותים מבוססי מיקום?

עונת החגים החולפת היתה טובה עבור לא מעט רשתות ענק אמריקניות, שהצליחו לרתום את ההייפ של פורסקוור לטובתן. מובילת הטרנד היתה סטארבקס, שבשבוע האחרון של דצמבר רשמה גידול של 140 אלף עדכוני צ'ק-אין של לקוחות בסניפיה. רשת בתי הקפה שכשלה בארץ כיכבה בראש רשימת הצ'ק-אין שפרסם המגזין "אד אייג'" בינואר. סטארבקס הציעה למעדכנים הנחה על הקפה. מיזנתרופים אמיתיים, יכלו להשתמש באפליקציה שקיימת בבלקברי ומאפשרת להזמין ולשלם על הקפה בלי לדבר עם הבחור שבדלפק.

גם רשתות קמעונאות כמו מייסי'ס, טרגט ובסט ביי רשמו גידול ניכר בנפח הפעילות של משתמשי פורסקוור, שביקרו בהן ואף טרחו לעדכן בכך את חבריהם. כל אחת מהחברות הציעה סוג של מבצע שימריץ את גולשי הסלולר להיות מעין ממליצים בהתנדבות על מוצרי הרשת.

באותו השבוע, שהתחיל בכריסטמס והמשיך לראש השנה, הופיעה מקדונלד'ס שנייה אחרי סטארבקס ברשימה של "אד אייג'". לרשת ההמבורגרים היו פחות מחצי כמות הכניסות - רק 55 אלף. אחריהן רשת הדיסקאונט טרגט עם 42 אלף, והמתחרה שלה, וול-מארט, עם 40 אלף ורשת החנויות של אפל עם 22 אלף.

אם אתם ראש העיר של בית-הקפה השכונתי שלכם בפורסקוור, אתם יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים. ואם אתם לא מבינים על מה אנחנו מדברים, בואו אתנו ונעשה ריאליטי צ'ק-אין.

אז תגידו, איפה אתם נמצאים כרגע? זה לא אנחנו שואלים, אלא הרשתות החברתיות, ספקיות הסלולר ובעלי העסקים שרוצים לדעת. הם חושבים שאפשר לעשות הרבה כסף משירותים מבוססי מיקום (LBS - Location Based Services), ומאמינים שאתם בשלים לוותר גם על החלק הזה בפרטיותכם ההולכת ומתכרסמת.

לא להאמין לסטריאוטיפ

שירותים מבוססי מיקום הם יישומים שמבררים את מיקומו של המשתמש (בעיקר באמצעות לווייני GPS ותאים סלולריים) ומספקים למכשירו הנייד מידע רלוונטי לאותו מיקום. למשל: דיווחי תנועה, הצעת מבצעים וקופונים לחנויות בסביבה, אפליקציה להזמנת מונית, תשלום חניה סלולרי אוטומטי, ומעקב אחרי חבילות בדואר, שם המיקום הוא לא של המשתמש, אלא של החבילה שהוא מצפה לה. פורסקוור היא רשת חברתית-משחקית שמשתמשיה מעדכנים דרכה ברשתות החברתיות היכן הם נמצאים ומבלים, מתחרים ביניהם ומקבלים הטבות. אבל אם צרכן שירותי המיקום הישראלי שאתם רואים בעיני רוחכם הוא סטריאוטיפ של תל-אביבי צעיר שעובד בתעשיית ההיי-טק/מדיה ועושה סיבובי ברים ומועדונים בסוף השבוע תוך שליחת ציוצים בטוויטר, חשבו שנית.

לפי נתוני טלמאפ, המספקת שירותים ניידים מבוססי מיקום לכל חברות הסלולר בארץ ולחברות בעולם, מילת החיפוש הפופולרית והמוקלקת ביותר ב-GPS בישראל ב-2010 היתה איקאה, ולצדה סינמה סיטי, ירושלים, חיפה, דלק ותל-אביב. בדפי זהב, שמספקת אפליקציות חיפוש בתי עסק מבוססות מיקום, 40% מהחיפושים הם בתחומי הפנאי והבידור, כשהפופולריים ביותר הם מסעדות, בתי-קפה, פיצריות וקולנוע, ו-20% נוספים עוסקים בשירותים יומיומיים, כשבראש הרשימה מוניות, בנקים, בתי מרקחת ותחנות דלק.

הצעירים מוכנים לשלם

700 אלף מכשירים סלולריים, עשירית מכלל המכשירים בישראל, משתמשים בשירותים של טלמאפ, ובדפי זהב מדברים על מאות אלפי שימושים בחודש באפליקציות של דפי זהב ואתר המסעדות שלה, REST. גבע קרא עוז, בעל הבלוג "תוכן סלולרי" ובעברו סמנכ"ל התוכן של לוגיה מובייל, חברת התוכן של סלקום, מעריך כי 1.5-2 מיליון ישראלים משתמשים בשירותי ניווט.

"שירותים מבוססי מיקום מהווים באזז-וורד בעולם הסלולרי כבר יותר מעשור, אבל עד עתה, מלבד הניווט, לא נמצא להם שימוש מסחרי אמיתי", טוען קרא עוז. "הם סוג של אגדה שמפרנסת הרבה מאוד מצגות וסטארט-אפים, אבל עדיין לא פוצחה הנוסחה לשירותים שבאמת מביאים תועלת ממשית לאנשים, כך שהם יהיו מוכנים לשלם עליהם, או שמספר המשתמשים יהיה מספיק גדול כדי לייצר כסף מפרסום".

סקר שמיקרוסופט פרסמה לאחרונה מאשש את הטענה. מבין 1,500 נשאלים בארה"ב, בריטניה, גרמניה, קנדה ויפן, שהשתתפו בדצמבר בפאנל מקוון, למעלה מ-70% הביעו העדפה לשימוש בשירותי LBS חינמיים, והנכונות לשלם עמדה על פחות מ-10 דולר לחודש. בשורה אופטימית אחת לתעשייה היא ששיעור השימוש בשירותי LBS גבוה יותר אצל צעירים, והם גם אלה שהביעו נכונות גבוהה יותר לשלם על שירותים כאלה.

"שירותים מבוססי מיקום הם משהו שבשוק התקשורת הישראלי והעולמי היה לו כבר גל אחד של הייפ, לפני כמה שנים טובות, וזה נכון שהוא לא התפתח לכדי משהו משמעותי, אם ברמת מספר המשתמשים ואם ברמת הכסף המעורב", מודה אלון פודהארסט, מנהל יחידת "טלמאפ ישראל" בטלמאפ.

מנהל תחום הסלולר בדפי זהב, ברק לשם, מעיד כי "עבדתי בעברי בפלאפון וניהלתי את מחלקת התוכן. באותן שנים, 2004-2006, באתי במגע עם הרבה מוצרים שאין סיבה בעולם שהם לא יעבדו. חשבנו שניכנס כולנו לקניונים ונקבל הצעות בסלולר, והיינו בטוחים ובנינו תוכניות עסקיות נורא עשירות עם השותפים, ולא קרה הרבה".

מה השתנה?

"התשובה די פשוטה - המשתמשים לא היו שם, מכשירי הקצה לא תמכו בחוויית משתמש טובה. וזה השינוי הגדול שקרה בשנים האחרונות: עולם האפליקציות כבש את השוק ויצר חוויית משתמש שונה לגמרי, בשילוב עם הטרנדים של ווב 2.0 והנכונות של אנשים לחשיפה מאוד מאוד גבוהה פתאום. בעבר זה היה אישיו אמיתי, האם אדם בכלל יסכים לתת מידע מהסוג הזה. היום אנשים מנדבים את המידע הזה בשמחה רבה, כמו הרבה מידע אחר שהם מנדבים בפייסבוק. רק תן לנו משהו בתמורה ואנחנו מוכנים לתת לך הכל. המשתמשים היו פשוט בדיליי של כמה שנים אחרי הטכנולוגיה, ועכשיו הדברים מסתדרים".

פודהארסט: "מה שהשתנה דרמטית מהימים ההם זה מה שקרה למכשירי הקצה, כלומר הטלפונים. הרכיב שהיה חסר, וכעת הוא ישנו על סטרואידים, זה מקלט ה-GPS, שמאפשר את הטריאנגולציה הפשוטה שאומרת לך המשתמש 'אתה נמצא פה' ברמת דיוק של מטרים ספורים. זה משהו שהיה קיים בארה"ב עקב רגולציה, שחייבה יצרנים לכלול את ה-GPS בטלפונים בנימוק של בטיחות, ולכן אנחנו רואים שהעולם של שירותים מבוססי מיקום, לרבות ניווט על גבי טלפונים ניידים, פרח ברמות פסיכיות בשוק האמריקני עוד לפני השוק האירופי. ועכשיו ההגברה של מספר המכשירים עם GPS הפכו את השירותים האלה, את היכולות ואת הפוטנציאל, למשהו שהוא כבר לא דברת ברמה של סליידים, כי אם משהו שהוא אמיתי, עסקי, פורח".

גברים והיספאנים עושים צ'ק-אין

בשנת 2000 הקימו דניס קראולי ואלכס ריינרט את דודג'בול, מעין גרסה פרימיטיבית מוקדמת של פורסקוור בהפעלה ידנית מתישה. בעלי סלולריים שרצו להשתמש בשירות נדרשו לדווח לו ב-sms איפה הם נמצאים או מתכוונים להיות בזמן הקרוב. בתגובה הם קיבלו עדכונים על מקומות בילוי וחברים שנמצאים בסביבה או מתכוונים להגיע לשם, גם כן ב-sms. השירות היה זמין רק בכ-20 ערים בארה"ב.

ב-2005 נרכש דודג'בול על-ידי גוגל, ולרגע העתיד נראה היה מבטיח. אלא שהחברה לא פיתחה אותו בהתאם לתוכניות ולשאיפות של מייסדיו. "גוגל לא תמכה בדודג'בול כמו שציפינו. החוויה כולה היתה מאוד מתסכלת עבורנו", כתב קראולי בפרופיל הפליקר שלו באפריל 2007, מתחת לתמונה שהציגה אותו ואת ריינרט בפרצופים עגומים ובאגודלים מונפים כלפי מטה. השניים, הודיע קראולי, מתפטרים מגוגל. בתחילת 2009 סגרה גוגל את השירות לחלוטין והשיקה תחתיו את גוגל לאטיטיוד, שעוקב אחרי מיקום המשתמשים באמצעות איכון אוטומטי (ללא צורך בשליחת sms). חודש לאחר מכן השיק קראולי עם שותף חדש את פורסקוור.

פורסקוור, כאמור, היא רשת חברתית מבוססת מיקום, שמאפשרת לבעלי טלפונים סלולריים לבצע (באמצעות אפליקציה במכשירים חכמים, ובאמצעות sms בכל המכשירים) פעולה בשם "צ'ק-אין", כלומר לדווח לעולם איפה הם נמצאים כרגע. אם המיקום/אירוע הספציפי עדיין לא מופיע על המפה, הם יכולים להוסיף אותו בעצמם.

פורסקוור מספקת למשתמשיה 3 מניעים עיקריים לפעולה. המניע החברתי: את הצ'ק-אין אפשר לפרסם בפייסבוק ובטוויטר, ואפשר לאתר צ'ק-אינים של חברים בסביבה ולהיפגש איתם. המניע המשחקי-תחרותי: המשתמשים זוכים לעיטורים (badges) שונים שמעידים על פעילותם, ומתחרים ביניהם על מי יעשה הכי הרבה צ'ק-אינים יומיים למקום מסוים כדי להדיח מכיסאו את "ראש העיר" של אותו מקום ולתפוס את מקומו. המניע הצ'יפורי: בתי עסק יכולים להשתמש בפורסקוור ככלי לניהול מועדון לקוחות, ולעודד ריבוי צ'ק-אינים (שמספקים להם פרסום חינם) באמצעות הנחות, מבצעים והטבות.

בתחילת דרכה פורסקוור היתה מוגבלת לכ-100 ערים ברחבי העולם, מה שנראה כמו חזרה על מחלת הילדות של דודג'בול, אולם בתחילת 2010 פתחה את הרשת לכל העולם. מ-400 אלף משתמשים בדצמבר 2009 היא זינקה בתוך פחות משנה, באוגוסט 2010, ל-3 מיליון. בתחילת דצמבר האחרון היא כבר דיווחה על למעלה מ-5 מיליון משתמשים, גידול של 1,250% בשנה אחת.

גוגל השיבה אש, כשפרסמה כמה ימים לאחר מכן הודעה על השקת אפליקציה לאייפון, וזרקה כבדרך-אגב כי ללאטיטיוד יש "יותר מ-9 מיליון אנשים שמשתמשים בו באופן אקטיבי". השימוש במילה "אקטיבי" מטעה, משום שהשימוש הוא פסיבי מרגע שהמשתמש מפעיל את לאטיטיוד, כשהשירות מעדכן את המיקום אוטומטית וברציפות עד לכיבויו על-ידי המשתמש או ייבוש הסוללה, מה שמגיע קודם. צ'ק-אין בפורסקוור דורש פעולה אקטיבית מהמשתמש, אם כי קראולי הודיע שהחברה תרשה להפעיל יישומי צ'ק-אין אוטומטיים ברגע שתשתיתה תאפשר זאת.

בדוח לסיכום 2010 סיפרה פורסקוור על צמיחה של 3,400%, עם 6 מיליון חברים וכ-381.5 מיליון צ'ק-אינים. האירוע שזכה למספר הצ'ק-אינים הרב ביותר היה "העצרת להחזרת השפיות ו/או הפחד" של מגישי תוכניות הבידור החדשותיות ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר, שבו עשו צ'ק-אין כ-30,500 אנשים, שהם כ-15% מכלל המשתתפים. החברה דיווחה גם על צ'ק-אינים משני מקומות חשוכים ומבודדים: תחנת החלל הבינלאומית וצפון-קוריאה.

אבל עם כל הכבוד לתחנת החלל, סקר שערך מרכז המחקר PEW באוגוסט-ספטמבר 2010 הראה שמבין האמריקנים הבוגרים שמשתמשים באינטרנט סלולרי, רק 7% משתמשים בפורסקוור ודומיו, שיעור שיורד ל-4% כשבודקים את השימוש בקרב כלל הגולשים האמריקנים הבוגרים, שיעור דומה לזה שנמדד בסקר דומה במאי - 5%. בכל יום נתון, קובע הסקר, רק 1% ממשתמשי האינטרנט האמריקנים עושים שימוש בשירותים הללו. עוד גילה הסקר כי השימוש בפורסקוורים גדול בצורה מובהקת בקרב גברים ובקרב היספאנים.

יוצאים גדולים במסך הקטן

עבור המשתמשים המגלים את פורסקוור, הרשת החברתית הסלולרית היא סוג של משחק. צ'ק-אין פה וצ'ק-אין שם. יש נקודות בונוס, אפשר לקבל badge, או להיות "ראש העיר" של בית-הקפה הקבוע שלך, אבל עבור בתי העסק, פורסקוור הוא הבטחה לשיווק ממוקד מטרה ברמה מקסימלית. בזמן שהמשתמשים כמעט לא מודעים לכך, הם מוסרים את הפרטיות שלהם בידי פורסקוור. מייסדי הרשת מקווים לתת בתמורה סוג של עיבוד מידע שיביא תועלת גם לחברים ברשת וגם לבעלי העסקים שמפרסמים דרך הפלטפורמה.

הרעיון של הרשת עושה רושם כבנוי לשמש עסקים קטנים ובינוניים, ואכן, יש לא מעט כאלה בערים שפורסקוור מכסה. אבל גם תאגידי ענק, ובהם חברות מדיה, החלו להבין את הפוטנציאל הענק של הדור הבא של הרשתות החברתיות.

החגים היו המנוע של פורסקוור גם בערוצי הטלוויזיה. ערוץ בראבו טי.וי הגריל כרטיסים לספיישל ערב השנה החדשה של הערוץ בין חברי פורסקוור שעשו צ'ק-אין במיקום הווירטואלי של תוכנית הלילה במהלך דצמבר. מגיש תוכנית הלילה, אנדי כהן, הוא גם זה שהגיש את הספיישל המדובר.

בראבו לא הסתפקו בכך, ועודדו את הצופים בספיישל לעשות צ'ק-אין בתוכנית. הערוץ הציג את שמותיהם של הנרשמים בתחתית המסך, כולל תמונת הפרופיל והעיר שלהם. בעידן שכולו תוכניות ריאליטי ותשוקה עממית לקצת זמן מסך, הפיתוי להופיע אפילו לרגע על מסך הטלוויזיה דרך היוזר בפורסקוור היה חזק מרוב הצופים.

השימוש של בראבו ביישום מראה שפורסקוור הוא פלטפורמה שיכולה לסייע לא רק בשיווק של מוצרים ממשיים באמצעות המרדף אחר badges או מבצעי הנחה ממוקדים, אלא גם בחיזוק של מותג. היום לערוץ יש 100 אלף משתמשי פורסקוור ש"עוקבים" אחר הנעשה בו.

היוזרים הללו מאפשרים לערוץ להשתמש בהם גם מחוץ למגרש של הרשת הסלולרית, לטובת שידורי הערוץ. מאגר של 100 אלף צופים שאפשר לדעת כמה דברים על הפרופיל הצרכני שלהם, הוא בעצם מידע המסייע במיקוד הפרסום בערוץ הטלוויזיה עצמו.

ערוץ טלוויזיה נוסף שנודע בשיתוף-הפעולה שלו עם פורסקוור הוא MTV. באפריל 2009 הכריז הערוץ על קמפיין מודעות למחלות המועברות במגע מיני. הקמפיין, GYT, get yourself tested, עודד את הצופים ללכת להיבדק באמצעות badge בפורסקוור, כך שמי שנבדק בעצם מכריז על עצמו בפני חבריו ברשת החברתית כ"בריא" ובעקיפין מעודד גם אותם ללכת להיבדק.

MTV הוסיף גם הגרלה בין כל מי שנבדק וקיבל את ה-badge בפורסקוור - טיול לניו יורק סיטי וביקור בסט של התוכנית "10 און טופ" של הערוץ. שיתוף-הפעולה הזה הפך את פורסקוור, שאז עוד היה בחיתוליו, עם פחות ממיליון משתמשים, לנוכח בחיי הצופים הצעירים ועורר מודעות לקיומו. מעבר לכך, זו היתה הפעם הראשונה שפורסקוור הציע badge מכוון מטרה ולא רק מכוון מקום פיזי.

אגב, לא במקרה MTV הוא המותג הפופולרי ביותר בפורסקוור. במארס 2010 דיווח פרז הילטון לקוראים כי הערוצים האחים MTV ו-VH1 חתמו עם פורסקוור על הסכם לשיתוף-פעולה שנקרא "סלבריטי מוד". השירות מאפשר לחברים רשומים לנהל מעקב אחרי הסלבס האהובים עליהם.

נשמע נהדר, אבל מדובר בעיקר בסלבס שהם טאלנטים של MTV. זה אולי טוב עבור המותג, אבל חייבים להודות שעבור מעט הפרטיות שעוד מזומנת לסלבס בעידן הרשתות החברתיות, זה נשמע יותר כמו אזיקים אלקטרוניים.

והמשלוח על חשבונך

מסתבר כי דווקא בבריטניה, יש סיכוי שפורסקוור יירש את כל מתחריו. הסיפורים הבאים ממחישים זאת היטב: Umpf, משרד פרסום המתמחה בקמפיינים ברשתות חברתיות, העביר את המשרדים שלו בלידס מרחק שני רחובות, משהו כמו 120 מטר. בקמפיין עצמי שלווה בקליפ ב-YouTube, הבטיחו ב-Umpf 1,000 ליש"ט הנחה בקמפיין הבא ללקוחותיהם שיגיעו למשרדים החדשים ויעשו צ'ק-אין בפורסקוור. מי שמתמחה בתחום יודע שלא חייבים ללכת בקטן ולהציע לחם שום או אצבעות גבינה חינם, אפשר להמריץ גם את המפרסמים עם הנחה כלשהי ואפילו להרחיב את מעגל הלקוחות.

דומינו'ס פיצה בממלכה המאוחדת, ניצלה את פורסקוור בצורה מאוד מעניינת. רשת הפיצות, כידוע, מבוססת על הזמנת משלוחים בטלפון או באינטרנט. קברניטי הרשת הבריטית הציעו תוספת חינם בהזמנה שמעל 10 ליש"ט ללקוחות שיגיעו לסניף ויעשו צ'ק-אין. בלי להרגיש, דומינו'ס חסכה על אותם משתמשי פורסקוור את הוצאות המשלוח. במקום לבזבז זמן של שליח, דלק ובלאי של אופנועים, הלקוח, שקיבל הטבה זניחה למדי, עשה בעצמו את הדרך אל הסניף ולקח את הארוחה בלי להכביד על הלוגיסטיקה של הרשת.

התוצאה לא איחרה לבוא. דומינו'ס בריטניה דיווחה לאחרונה על זינוק של 27% ברווח לפני מס, ל-17.5 מיליון ליש"ט. בדוח החברה צוין ש"העלייה הגדולה במכירות און-ליין היא הודות לקידום המכירות באפליקציית הסלולר פורסקוור, כמו גם ברשתות החברתיות". כלומר, עם כל הכבוד לפייסבוק, בדומינו'ס כל כך התפעלו מההשפעה של הרשת החדשה, עד שהיא היחידה שהוזכרה בשמה בהתייחס להצלחה השיווקית.

מחכים לגוגל ולפייסבוק

מדינה כמו ישראל, עם חדירה סלולרית גבוהה וחיבה לחידושים טכנולוגיים, נשמעת כמו החלום הרטוב של פורסקוורים למיניהם. השוק הזה עדיין בתולי - פה ושם בארץ ישראל אפשר למצוא בתי-קפה, רשתות קטנות ואפילו את רשת סופר-פארם, שמשתמשים בפורסקוור לקידום עסקיהם, אבל "כמה אלפי יוזרים ישראלים בפורסקוור זה חסר משמעות מבחינה מסחרית", אומר קרא עוז.

"שירותים מסוג 'מצא מסעדה' או 'הזמן מונית' הם שירותים שהקהל שזקוק להם באמת הוא קהל שלא נמצא בסביבה הטבעית שלו. ישראל היא מדינה קטנה ואנשים יודעים לבד איפה לאכול ואיפה יש מונית. הקהל הטבעי של שירותים מסוג זה הם תיירים. להערכתי, מי שיפתח שירותים מבוססי מיקום לתיירים בישראל יזכה להצלחה גדולה הרבה יותר מאשר מי שינסה לפנות לקהל הישראלי. קיימת פה גם נישה של תיירות פנים, למשל בצפון. לחברות כמו מפה למשל, זה יהיה טבעי להוסיף שכבה מבוססת מיקום לשירותים שלהן".

האם ישראל קטנה מדי, מבחינת השטח ומספר התושבים, מכדי להפוך לשוק LBS משמעותי? פודהארסט לא מסכים: "האופי הספציפי הישראלי הראה אחוזי הצלחה ושימוש והגברת שימוש שלא דומים לדברים שאנחנו רואים בשווקים אירופיים אחרים. על אף הארץ הקטנה, ועל אף שכולנו היינו מפקדי סיירת מטכ"ל וניווטנו עשרות שעות ביום ובלילה, ועל אף שאין פה בכלל כתובת שאתה לא יכול להגיע אליה ב-3 עצירות עם מכונית - אנחנו רואים שהישראלים הם משתמשים פעילים בטירוף, גם בפונקציית הניווט הבסיסית של 'קח אותי מפה לפה', אבל גם בכל מה שקשור למסביב - לחיפושים, למשלוח כתובות לחברים, לחיפוש דברים כמו מסעדות דרך האפליקציה".

"הנקודה המשמעותית היא שעדיין אין בישראל כמות גדולה של מכשירים שתומכת בנתוני מיקום בצורה טובה - פחות מ-15% להערכתי - ולכן החדירה של השירותים שכבר קיימים, איטית", אומר קרא עוז. מנהלת השיווק של דפי זהב, ענת גיסין, מציגה מספרים שונים: "היום אנחנו כבר מדברים על מסה קריטית של עשרות אחוזים, ועד 2013 מדברים על לפחות 50% מהמשתמשים בארץ שיהיו עם מכשירים חכמים".

מבין חברות הסלולר בישראל, סלקום עשתה צעד בכיוון כשהקימה באוגוסט האחרון את "מטרופולין", משחק סלולר מבוסס מיקום שמשלב בין פורסקוור למשחק מונופול, כשבמקום רחובות אפשר לקנות בו בתי עסק, ואלה יכולים גם להציע הטבות לשחקנים. אולם ספקית הסלולר לא מתכוונת למנף את המיזם להקמת פורסקוור ישראלי. "אני מאמין שחברת סלולר, כמו שלא תקים מין רשת חברתית שמתחרה לפייסבוק, היא גם לא תעשה פעילות כזאת על LBS", אומר סמנכ"ל השיווק עדי כהן. "להקים פורסקוור בעצמי ולהיות יותר טוב מפורסקוור, שזה כל העסק שלו וכל המיקוד הניהולי שלו, נראה לי פשוט לא נכון. מהבחינה הזאת אני לא חושב שיהיו חברות סלולר בעולם שינסו להקים את הדברים האלה ולפתח אותם בעצמן. הדברים האלה בעיניי, פשוט נידונים לכישלון. אין סיכוי שרשת סלולרית בעולם, גם גדולה מסלקום, תקים רשת חברתית שתתחרה בפורסקוור או בכל דבר אחר. זה חסר סיכוי וחסר כל תוחלת עסקית. אנחנו מעדיפים להתעסק בדברים שבהם אנחנו יכולים לנצח".

"גוגל ופייסבוק עדיין לא נכנסו בצורה משמעותית לעולם הזה", אומר קרא עוז. "אין לי ספק שברגע שהם יגבירו מהלך ויצליחו בעולם, זה יקרה גם בישראל. כשהם ימצאו דרך לייצר שירותים בעלי ערך, שקשורים למיקום, אין סיבה שהם לא יצליחו גם בישראל, אבל כרגע אף אחד לא המציא עדיין את ה'קילר אפ' של התחום".

בחודש שבו הקימה סלקום את מטרופולין השיקה פייסבוק שירות מיקום משלה, "פייסבוק פלייסז". עם 600 מיליון חברים פעילים, היא עשויה לקבור (או לרכוש ולהטמיע) את פורסקוור. ועם יותר מ-2 מיליון משתמשים בישראל, אפשר להסתכן ולחזות שפייסבוק, אולי בשיתוף-פעולה עם ספקיות הסלולר, היא זו שתגרום לישראל ישראלי לעשות סוף-סוף צ'ק-אין.