החיים בהוליווד

בארצות הברית מנסים ביממה האחרונה להגדיר בכל מיני טייטלים את הסכם הטלוויזיה החדש בין ענקית התקשורת טיים וורנר לבין אלופת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס. על דבר אחד אין מחלוקת: מדובר בהסכם יוצא דופן לא רק בגלל הסכום שעומד בשורה התחתונה שלו, אלא בגלל שהוא מראה שוב את הכוח של קבוצות מקצועניות להוציא סכומים חסרי פרופורציות מגופי הטלוויזיה כשזה מגיע לספורט.

מדובר על הסכם במסגרתו תשלם חברת הכבלים סכום של ש-ל-ו-ש-ה מיליארד דולר, עבור הזכות לשדר את משחקיה של הלייקרס לתושבי לוס אנג'לס והאזור למשך 20 השנים הבאות, החל מעונת 2012/13. במילים אחרות: הלייקרס, שהיו חתומים על הסכמי טלוויזיה מקומיים בשווי של כ-30 מיליון דולר בעונה, יקבלו מטיים וורנר 150 מיליון דולר לעונה.

מבחינת הציבור בלוס אנג'לס מדובר כנראה בבשורות פחות טובות. אחרי 20 שנה עם רשת Fox Sports West, הלייקרס יעברו להיות משודרים בערוץ-פיי. מבחינת טיים וורנר, הבלעדיות על שידורי הלייקרס היא דרך אסטרטגית אופטימלית להגדיל תוך זמן קצר מאוד את כמות המתחברים.

אבל לא רק זה: האסטרטגיה של טיים וורנר היא להביא עוד מנויים דרך ספורט, אבל גם באמצעות פנייה לציבור ההיספאני - ולצורך כך ישודרו משחקיה של הלייקרס בשני ערוצים נפרדים, אחד באנגלית ואחד בשפה הספרדית.

***

למרות הניסיון להציג את הליגה ככזאת שחיה תחת איזו מערכת חוקים שוויונית (תקרת שכר או דראפט), ההסכם החדש מגזרת הוליווד סוגר סופית את הדיון הזה וממחיש עד כמה ה-NBA נגועה בחוסר שוויון, ועד כמה עצום הוא היתרון הכלכלי של הניקס, הלייקרס, הבולס והסלטיקס, שמגיעות משווקי הטלוויזיה הגדולים.

נכון להיום, מתחלקות כל 30 הקבוצות בליגה באופן שווה בהסכם הטלוויזיה הגלובאלי של ה-NBA, מה שמבטיח לכל קבוצה פלוס-מינוס 30 מיליון דולר בעונה. אבל מאחר שרק מעט מהמשחקים משודרים מחוף לחוף, והדרך היחידה של האוהדים בכל עיר לעקוב אחרי הקבוצה שלהם היא בערוצים מקומיים - מאפשרת הליגה לכל קבוצה לייצר לעצמה הסכם טלוויזיה מקומי.

הבעיה מתחילה בדיוק כאן. שווקי הטלוויזיה בארה"ב הם בדיוק מה שעושה את ההבדל בין הקבוצות העשירות לקטנות בליגה, או בין הבעלים ב-NBA שמסיימים עונות ברווחים של 40-50 מיליון דולר, לבין כאלו ששנה אחרי שנה סופרים את האוברדראפט. הלייקרס, למשל, יהנו עכשיו אחרי ההסכם החדש מכמעט 200 מיליון דולר רק מטלוויזיה. גם לניקס יש הסכם טלוויזיה מקומי של כ-50 מיליון דולר, וגם לבולס יש הסכם מקומי מצוין ששווה קרוב ל-30 מיליון דולר בעונה, לא בגלל שהבולס קבוצה כל כך טובה כמו העובדה ששוק הטלוויזיה של שיקגו הוא השלישי בגודלו בארה"ב.

אבל ככל שיורדים למטה מתגלה אזור דמדומים רחב מאוד שאין בו כסף. יש קבוצות בליגה שמכניסות בקושי 3 מיליון דולר מהסכמי הטלוויזיה המקומיים. קבוצות כמו סקרמנטו קינגס, שארלוט או ממפיס גריזליס חיות סביב הסכומים המגוחכים האלו. ניו אורלינס הורנטס נאבקת בשיניים להשאיר את הקבוצה בעיר ולא מצליחה למצוא רוכש, בעיקר בגלל שלקבוצה משוק הטלוויזיה ה-53 בגודלו בארה"ב אין כמעט סיכוי לקיים את עצמה בשיטה שמונהגת היום ב-NBA.

 רוני טוריאף, ניו יורק ניקס, NBA / צילום: רויטרס

זו גם הסיבה ששיטת תקרת השכר כלל לא משפיעה ולא מאיימת על הקבוצות הגדולות: ללייקרס לא היתה שום בעיה לשלם בעונה שעברה 91 מיליון דולר שכר שחקנים, שהם כ-35 מיליון דולר מעל הרף שנקבע לתקרת השכר, ועדיין לסיים את העונה ברווח תפעולי של כ-33 מיליון דולר; גם ההתחייבות לקובי בראיינט לשכר של 90 מיליון דולר ב-3 השנים הבאות נראית עכשיו הרבה יותר הגיונית מבחינת L.A.

כך גם לניקס לא היתה בעיה להמשיך ולראות בעונה שעברה את תקרת השכר מלמעלה, ועדיין לסיים עונה ספורטיבית גרועה עם 64 מיליון דולר רווח תפעולי.

ההבדלים בשורה התחתונה בין הקבוצות העשירות לעניות מתחילים להזכיר את הכדורגל האירופי. בעוד שהלייקרס יצליחו להביא את רף ההכנסות שלהם ל-350 מיליון דולר, יש כמה קבוצות שעדיין מגרדות את רף ה-90 מיליון מלמטה.

***

הדבר המשמעותי השני של ההסכם החדש הוא יותר מרחיק לכת: שיטת חלוקת ההכנסות (Revenue Sharing System) בין הקבוצות היא אחד מסעיפי המחלוקת הגדולים ביותר בין הבעלים של הליגה לבין הקומישינר דייויד סטרן. 17 קבוצות הפסידו בעונה האחרונה כסף, והלחץ שמופעל על סטרן מצד הקבוצות הקטנות לעשות משהו כבר בהסכם הקיבוצי החדש הוא עצום.

לקומישינר יש שתי ברירות: או להנהיג איזושהי שיטת חלוקת הכנסות שוויונית יותר בליגה, שתעביר כסף מהקבוצות הגדולות לקטנות - מה שאין סיכוי שיעבור את השיטה הקפיטליסטית ואת ההתנגדות מצד בעלי הקבוצות הגדולות; הברירה השנייה היא להמשיך ולהפיל את התיק על השחקנים ולהקטין משמעותית את אחוז הכסף שלהם מתוך ההכנסות של הליגה.

כך שבשורה התחתונה: ערב משחק האולסטאר החגיגי שיתקיים בסוף השבוע, ההסכם החדש מלוס אנג'לס לא בא לסטרן בטוב. הוא גם לא בא לשחקנים טוב. שביתה נראית פתאום כאופציה כמעט בלתי נמנעת.