האינטרס של הצבא המצרי: שליש מהכלכלה בשליטתו

לצבא המצרי, שהבטיח להנהיג את המדינה לעתיד דמוקרטי חדש אחרי התפטרות הנשיא חוסני מובארק, יש אינטרסים כלכליים משלו שעליהם הוא מעוניין להגן.

לכוחות המזוינים יש אינטרס בכלכלה האזרחית באמצעות המוני חברות ייצור ושירותים ממשלתיות, שלפחות 14 מהן מצויות תחת חסות "משרד הייצור הצבאי". רשימת המוצרים באתרי האינטרנט שלהן כוללת גם מוצרים אזרחיים.

חברות שהצבא מנהל עוסקות בין היתר בשירותי תחזוקה, מכשירי חשמל לבית, השמדת מזיקים והסעדה (קייטרינג). לחברת אל נאצר לשירותים ותחזוקה, לדוגמה, יש 7,750 עובדים במגזרים כמו מעונות וגני ילדים, מוסכים וניהול בתי מלון, לפי אתר האינטרנט שלה. חברות צבאיות נוספות מייצרות כלי נשק קטנים, פגזי טנקים וחומרי נפץ וכן ציוד לחדרי ספורט וכבאיות אש.

"החברות הללו ביחד הן 'צבא בע"מ' גדול מאוד, ללא שקיפות וללא חובת דיווח לאיש", אומר רוברט ספרינגבורג, פרופסור במחלקה ללימודי ביטחון לאומי בבית הספר הימי לתארים מתקדמים במונטריי, קליפורניה. ספרינגבורג חיבר את הספר "מצרים של מובארק: פיצול הסדר הפוליטי".

"הגנרלים יעשו את הסדר החדש באופן שלא יהיה פיקוח פוליטי על הכוחות המזוינים", הוא אומר. "זה לא רק עניין של שמירה על הצבא כמוסד לאומי. זה גם עניין של שמירה על הבסיס הכספי של אנשי הצבא".

המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים, שקיבלה את השלטון במדינה עם פרישת מובארק, פיזרה את הפרלמנט, השעתה את החוקה והודיעה שתשלוט במדינה עד לבחירות. מובארק, כמו שלושת המנהיגים שקדמו לו מאז מהפכת 1952, הגיע לשלטון מהצבא.

עד שליש מכלכלת מצרים מצוי בשליטת הצבא, מעריך ג'ושוע סטצ'ר, מומחה לצבא המצרי ופרופסור עוזר באוניברסיטת קנט באוהיו.

התופעה של בעלות של הצבא או המדינה על תעשיות הגנה אינה נדירה בעולם. בסינגפור ובישראל, למשל, ההלאמה של תעשיות צבאיות נתפסת כדרך להגן על הביטחון הלאומי על ידי הימנעות מתלות בספקים זרים.

אבל מה שמייחד את הצבא המצרי, הגדול ביותר בעולם הערבי, הוא שהחברות שלו מציעות גם מגוון של מוצרים ושירותים למגזר הצרכני המקומי, ללא כל פיקוח אזרחי.