סרט שלושה כוכבים

1. בנקודת הזמן הזו באבולוציה של ליגת האלופות קשה למצוא סנגוריה ראויה על שלב הבתים. העונה אפילו הבית הכי מעניין (ריאל מדריד, מילאן, אייאקס, אוקזר) לא היה באמת מעניין. ההפתעה היחידה (קופנהאגן) באה מבית שהורכב מברצלונה ועוד שלוש קבוצות ליגה אירופית במהותן. אין מה לעשות: זה המחיר שמשלמים על יותר מדי קבוצות (32) פלוס דמוקרטיזציה של המפעל (הרפורמה שמבטיחה כרטיסים לאלופות ממדינות קטנות על חשבון קבוצות לא אלופות מליגות טובות יותר). המחיר הזה מתאים לנשיא אופ"א, מישל פלאטיני הסוציאל דמוקרט, ולכן הפורמט הנוכחי לא ישתנה בקרוב.

בפורמט הנוכחי לשלב שמינית הגמר בליגת האלופות יש סקס אפיל של סקרלט ג'והנסון. הוא מגיע אחרי פגרת חורף של חודשיים. הקבוצות בשיא הכושר. הוא כמובן תלוי בהגרלה אבל כמעט כל עונה יש מינימום שני בלוקבאסטרים. העונה ההגרלה סידרה שלושה: ברצלונה - ארסנל (תחת הכותרת: שתי הקבוצות הכי יפות בכדורגל); ריאל מדריד - ליון (תחת הכותרת: האם ריאל תעלה לרבע גמר ראשון אחרי שש שנים?); ואינטר - באיירן מינכן (תחת הכותרת: גמר 2010 בשידור חוזר). זו חתיכת חגיגה ספורטיבית. צריך כישרון מיוחד להרוס אותה.

באופ"א לא חסרים כישרונות כאלה. ההחלטה המטומטמת מלפני שנה לפצל את שמינית הגמר לשמונה לילות (שני משחקים בלילה) ולמרוח אותו על פני חודש, עם מרווח של שלושה שבועות בין המשחק הראשון לגומלין, לגמרי מנטרלת את תחושת החג שהיתה לתקופה הזאת בעונה בעבר. השנה החליטו שהערב שפותח את שמינית הגמר, שוב, אחרי חודשיים של ציפייה, לא מספיק חשוב כדי לשבץ בו את אחד הבלוקבאסטרים. נשארנו עם מילאן - טוטנהאם: סרט של שלושה כוכבים במקרה הטוב.

 מילאן מול טוטנהאם, ליגת האלופות, צ'מפיונס ליג, ג'נארו גאטוסו / צילום: רויטרס

2. מילאן היא קבוצה ששווה להתעכב עליה כי הסיפור שלה מאיר אור זרקור על עוד כשל שרלוונטי לכדורגל האירופי. מול טוטנהאם לכשל הזה קראו אלשנדרה פאטו. פאטו בן 21. הוא הגיע למילאן לפני שלוש שנים כחלוץ הברזילאי הגדול הבא. קרלו אנצ'לוטי אמר אז שהוא "יותר טוב מרונאלדיניו". כשפאטו לא פצוע הוא כמעט תמיד כובש (9 שערים העונה בליגה, בממוצע של שער בכל 105 דקות). הוא בלי ספק בכלל הכישרון הכי גדול במילאן, כולל זלאטן איברהימוביץ'. זה לא הספיק כדי לפתוח בהרכב של מילאן מול טוטנהאם.

הדיבור הוא שהמאמן, מסימיליאנו אלגרי, לא מתרשם מהמשמעת ומאתיקת העבודה של פאטו. אלגרי גם לא התרשם - כמו רבים אחרים, חובה לציין - מהמשמעת ומהאתיקה של רונאלדיניו, שפתח את העונה במילאן והיום משחק בפלמנגו. כלומר: אלגרי מעדיף לגרש כישרון מאשר להתמודד עם תופעות הלוואי שלו (אגו) ולמצוא בכל זאת דרך למקסם אותו. אלגרי אינו חריג: הקבוצה האירופית היחידה שהגישה הצעה על רונאלדיניו העונה היתה בלקבורן. רונאלדיניו רק בן 30. הוא איבד את המהירות והדריבל אבל נותר אחד מחמשת המוסרים הטובים בעולם. העובדה שהכדורגל האירופי הוציא צו הרחקה נגד כישרון בסדר גודל הזה - בעייתי ככל שיהיה - היא כישלון של הענף לא פחות משל רונאלדיניו. עכשיו צריך לקוות שזה לא יקרה גם לפאטו.

3. היחס של פפ גווארדיולה, מאמן ברצלונה, לכישרון, הוא כמובן הפוך. שימו לב למשל שברצלונה כמעט אף פעם לא מרחיקה כדור. אפילו לא כשהיא תחת לחץ קרוב לשער שלה. בדקה ה-87 אתמול באצטדיון האמירויות, כשארסנל בשיא המומנטום ומחפשת את הגול השלישי, הכדור הגיע לצ'אבי 20 מטר מהשער שלו. שני שחקני ארסנל מיד קפצו עליו. במקום להרחיק הוא הסתובב עד שהוא מצא פרצה ביניהם, כדרר עד קו החצי והוציא מתפרצת שמסתיימת בשוויון אם מסי לא ביום מתחת לתקן.

ברצלונה כמכלול לא היתה ביום מתחת לתקן מול ארסנל. במחצית הראשונה היא הקימה התנחלות בחצי המגרש של ארסנל והיתה צריכה לכבוש רביעייה. גם במחצית השנייה היא הדפה די בקלות את גל האנרגיה שארסנל רכבה עליו מחדר ההלבשה והשתלטה על המשחק. למה ברצלונה הפסידה? כי מהדקה ה-70 לא היו לה רגליים יותר. מסי ודני אלבס הפסיקו לרדוף אחרי שחקני ההגנה של ארסנל כשהם איבדו כדורים. מקסוול הפסיק להצטרף להתקפה באגף שמאל. היתה לאות בהנעת הכדור.

ברצלונה היתה עייפה כי המשחק התנהל בקצב של משחק בפרמיירליג ולא בליגה הספרדית, אבל בעיקר כי היא קבוצה שאין לה רוטציה אמיתית. ברצלונה, וזה החיסרון היחיד שלה, היא קבוצה עם סגל לא עמוק במונחים של השפיץ האירופי. אין לה אופציות מספיק טובות על הספסל ופציעה אחת עדיין יכולה לחרבן לה את העונה.

בהנחה שפציעה כזאת לא תקרה עד הגומלין מול ארסנל, ברצלונה תהיה ברבע הגמר.