עופר עיני קוצר את הפירות

עופר עיני לא יכול היה לדמיין עיתוי טוב יותר. ההודעה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בדבר צמיחה חסרת תקדים של 7.8% ברבעון האחרון של 2010, תפסה אותו יום לפני הפגישה עם שר האוצר, יובל שטייניץ.

עד לאותה הודעה המאבק שהוביל דשדש, הזוגיות בינו לבין נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש נסדקה, וראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לרדת למדרון אחורי, ולהותיר את הכדור בידי שר האוצר שלו.

ואז, לא רק שבאה ההודעה המשמחת, אלא גם משפט אחד של שטייניץ שעוד יעלה לו ביוקר: "אם נשכיל לשמור על המשמעת התקציבית ועל שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים במשק, תוכל ישראל להתמיד בקצב צמיחה זה, והוא יורגש בכל שכבות האוכלוסייה".

מי שפתח השבוע (ד') את הרדיו מצא רק את החלק האחרון במשפט הזה, כי זה בדיוק מה שכולם רוצים לשמוע, בצדק. לא על צמיחה וירטואלית, אלא כזאת שמרגישים אותה. עיני ביקש לפדות את ההבטחה הזו של שטייניץ כבר עכשיו. בכדורגל קוראים לזה "הרים להנחתה".

עיני הגיע לפגישה ממוקד. מצד אחד נתוני הלמ"ס כרוח גבית, ומצד שני בלי שהם מסחררים אותו. יו"ר ההסתדרות רוצה שתדעו שהוא לא פחות אחראי משר האוצר. לכן הוא לא העלה דרישות נוספות, אבל התעקש על הדרישות הקיימות. הפחתה משמעותית יותר במים; ביטול המס העתידי על הדלק; העלאת שכר המינימום בלי המגבלות שהציב האוצר; ביטול התייקרות הלחם וגם הקמת ועדה לבחינת מחירי הדיור. על זה הוא לא מתכוון להתפשר, לפחות לא כמו שהיה מתפשר עד להודעה ההיא של הלמ"ס.

גם שטייניץ הגיע מוכן לפגישה היום. הוא הבין שהוא חייב להתנהל בחוכמה, כי אי אפשר לדבר על משמעת תקציבית כשהתקציב נולד בחטא, וחבל שהוא לא הבין את זה עוד קודם. המסים הנוספים על הדלק הם שערורייה, ולא תוצאה של עליית מחירים בעולם, וכך גם הזינוק במחירי המים. הציבור לא טיפש, ולאור נתוני הצמיחה המרשימים הציבור גם רעב. הוא רעב לשר אוצר שימחל על האגו ויגיד: לקחנו ולקחנו, עכשיו הזמן לתת.

אמון בשוק העבודה

העלייה בצריכה, שמשקפת בחלקה עלייה ברמת החיים, עלולה ליצור את הרושם כאילו עליות המחירים והמסים לא דגדגו באמת את הציבור, בטח לא את מעמד הביניים. זה בדיוק המסר שמנסים להעביר כעת במשרד האוצר.

בפועל, העלייה בצריכה מבטאת בעיקר את היציאה מהמשבר הכלכלי, את הגברת האמון של העובדים בשוק העבודה. אחרי הקיצוצים, הפיטורים וחוסר הוודאות, העובדים מרשים לעצמם לרכוש מקרר חדש, להחליף את הסלון ואפילו לרכוש רכב חדש, בהרבה תשלומים כמובן.

האמון הזה בשוק העבודה נוצר למרות מדיניות המסים של שטייניץ ונתניהו, ובטח לא בזכותה. האמון הזה נוצר בגלל סקטור עסקי חזק, אותו סקטור שביקש להעלות מיוזמתו את שכר המינימום, וזכה להתנגדות תמוהה מצד שר האוצר. אז קצת צניעות, מר שטייניץ. תן את הקרדיט למי שבאמת הצמיח את המשק - העובדים ומעסיקיהם.