אחינועם ניני: "אין כמעט זמרים שמצליחים למכור דיסקים"

"אני מתכוונת לשהות רוב הזמן בארץ בשנים הקרובות ובאופן טבעי להשקיע יותר ביצירה בעברית", אומרת הזמרת אחינועם ניני עם סיום הקלטות אלבומה החדש "ארץ שיר", בו היא מחדשת 13 שירים עבריים מוכרים בעיבודים של גילי דור ואילן מוכיח ובביצוע התזמורת הסימפונית ירושלים.

בשבוע שעבר הוקלטו השירים באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים, כאשר בין השאר מפיחה ניני חיים בשירים כמו "יש אי שם" של יוני רכטר ו"מקום לדאגה" של ריקי גל, "לילה" של שלום חנוך, ועד נכסי צאן ברזל כמו "היו לילות", "החליל", "זמר מפוחית" ועוד.

"תמיד עשיתי רק מה שהאמנתי בו"

"חודשים גילי דור ואני מתכננים את הפרויקט", היא אומרת, "כל שיר באלבום, מעבר לאהבה הגדולה שלי אליו, הוא הצהרה. גדלתי בניו-יורק אבל הבית שלנו היה מובלעת של ישראלים בני העדה התימנית, וחלק מהשירים האלה היו אבות מזון שלי כזמרת. רציתי לתת להם כבוד אבל גם לאתגר את המאזינים, לא בהכרח לספק חומרים לשירה בציבור. חלק מהעיבודים הפכו על פיהם את המקור. במידה מסוימת ניסיתי לתת קונטרה לתוכניות כמו 'כוכב נולד', בהם המתחרים מחדשים שירים עבריים תוך ניסיון להראות אילו יכולות קוליות יש להם, או איך הם עושים עיבודים 'מגניבים', אבל עם הרבה פחות הבנה וכבוד למילים וללחנים. למה שהשיר עצמו אומר".

כבר חידשת בעבר שירים מוכרים.

"מעטים מאד. איכשהו סחבתי יותר מ-20 שנות קריירה בלי רפרטואר המאפשר לקהל להצטרף אלי בשירה בהופעות. 'אורי' זו דוגמה כמעט יחידה והאלבום החדש ישנה את זה מן הסתם. יהיה נחמד לשמוע אותם".

12 שנה חלפו מאז הקליטה ניני אלבום הופעה חיה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שכלל בעיקר עיבודים באווירה קלאסית לשיריה המקוריים, ו-13 שנים מאז האלבום האחרון שלה בעברית על טהרת חומרים שכתבה והלחינה עם הגיטריסט ושותפה הקבוע ליצירה גילי דור. עכשיו היא מודה שהצעד האמנותי הבא עבורה יהיה אלבום עברי מקורי חדש.

"אין לי מושג מתי, אבל זה יבוא", היא אומרת, "אחרי הלידה השלישית קלטתי שהריחוק, והנסיעות הממושכות בעולם, מתחילים להקשות עלי. אמשיך, כמובן, בקידום הקריירה הבינלאומית שלי אבל סדר העדיפויות ישתנה. ממילא שוק המוזיקה העולמי התהפך לחלוטין בעשור החולף. אין כמעט זמרים שמצליחים למכור דיסקים, כל חברות התקליטים הפכו לספקיות תוכן וחברות מולטי-מדיה והפקה, אז גם אני אשתנה ומה שיקרה יקרה. כבר אי אפשר לתכנן את העתיד. הרי בתחילת הקריירה הבינלאומית שלי חשבו שאכבוש את ארצות-הברית ובסוף פרצתי בעיקר בשוק האירופי".

הנסיעות הרבות בעולם הפכו עבורך כלי לקידום דעותייך בעד המשך תהליך השלום ודו-קיום, גם בתקופה הנוכחית שבה נדמה שהימין הקיצוני חזק מאי פעם. כאשר את מדברת על התמקדות בקריירה מקומית, ומקליטה שירים עבריים בטעם של פעם, יש בזה סוג של הרמת ידיים?

"ממש לא. זה מהלך אמנותי, לא פוליטי. אני עדיין מאמינה בתהליך השלום ובדו-קיום, ואמשיך להילחם על קיומם בכל הזדמנות. אבל העובדה היא שהופך קשה יותר ויותר להיות אמן ישראלי הנוסע בעולם. עבור רוב הקהל שם לא משנה בכלל אם דעותיך שמאלניות או ימניות. פשוט לא אוהבים את ישראל, נקודה. אני לא מנסה לפייס. תמיד עשיתי רק מה שהאמנתי בו, כאדם או כאמן, וכך אמשיך. אף אחד לא חייב לאהוב אותי, את דעותיי, את המוזיקה שלי, או להגיע להופעות שלי".

מה דעתך על הפריצה המסחררת של הז'אנר הים-תיכוני בארץ?

"לגרסה העכשווית של הצליל המכונה 'מוזיקה מזרחית' או 'ים-תיכונית' אני לא מתחברת. הם השתלטו על כל חלקה טובה ברדיו, ממלאים את אמפי קיסריה, הכול גדול ומושקע עם המון נגנים ורקדניות ופירוטכניקה אבל החומרים דלים ונטולי עומק. חבל, כי לזמרים האלה יש קולות של זמירים ופוטנציאל לעשות דברים נפלאים, אבל הם מתפתים לדרך המהירה והקלה להצליח על חשבון איכות. כבת לעדה התימנית, שגדלה על המוזיקה הים-תיכונית האמיתית שיצרו כאן מלחינים גדולים לפני עשרות שנים, ממש מקומם שזה מה שנותר מהמורשת הגדולה הזו".